תקנות בית-המדרש של קהל קיר"ה, גליציה
ורוסיה בבוקרשט משנת תקפ"ו (1826)
תרומות לעניי ארץ-ישראל
(על-פי כתב-יד נדיר, שלא פורסם עד כה)

יעקב גלר

שנה בשנה, תשס"ג

תוכן:
למה היה צורֶך לתקן את התקנות?
מי בחר את הגבאי ומה היו תפקידיו?
צדקות עבור ארץ-הקודש:
חובות המתפללים:
הכנסות בית-המדרש:
הכנסות השמש
מבוא קונטרס התקנות
הקדמה
תוספת

מילות מפתח: תקנות קהל

יהודי בוקרשט היו מאורגנים המאה התשע-עשרה בשלוש קהילות:
א) הקהילה של המקומיים, (הפולניים).
ב) הקהילה הספרדית, הספאניולית, שכונתה "כולל ספרדי".
ג) קהילת הנתינים הזרים, אנשי קיר"ה (קיסר ירום הודו פראנץ יוזף), גליציה ורוסיה.
חברי הקהילה השלישית היו תחת חסות הקונסוליות של מדינותיהם, על-פי הסכמי הקאפיטולציות, שנחתמו בין מדינות אירופה ובין האימפריה התורכית העות'מאנית. הנתינים הללו כונו "סודיטים" (Suditi), וביידיש-גרמנית "אונטערטהניק פרושישע ורוסשע", דהיינו אנשי חסות של פרוסיה ורוסיה. היו להם זכויות מיוחדות, לא נשפטו על-ידי השופטים המקומיים, אלא רק על-ידי הקונסולים שלהם, לא שילמו מסים לאוצר המדינה הרומנית, אלא לקונסולים, ונאסר על השלטונות לעצור אותם ולכלאם בבית האסורים.1

בשנת 1850 מנתה קהילת קיר"ה 300 משפחות, מתוך כ- 7,000 נפש, והיו להם בתי-כנסת נפרדים. בין עשרת בתי-הכנסת ובתי-המדרש שהיו בבוקרשט בשנת 1842, נימנו בית המדרש קיר"ה ובית הכנסת הרוסי. לאחר שנים אחדות נוסף בית-כנסת אוסטרי. את סמלי מדינותיהם תלו הגבאים על ארונות הקודש. המלבי"ם, רבה של עיר הבירה בשנים 1858 ועד 1864, תיאר את הקהל הזה באהדה רבה:
"עוד נמצאת שם (בבוקרשט) קבוצה מסוחרים ותרים ילידי אוגרין ואשכנז, היושבים שמה לרגל מסחרם, ולהם בית-כנסת מיוחד "פערעיין שול"... גם נמצא בינימו יודעי כתב וספר ולשון, מכירים נימוס ודרך ארץ".
בראש קהילת קיר"ה עמדו: אנשל ברייער, ה"סטארוסטה" (Staroste), ראש הקהל, החתום בין אנשי חבורת "ביקור חולים" בבוקשט משנת תקע"ו (1816). משה אורנשטיין, שכיהן בשנת 1836 והגביר ליב פילדערמאן, בשנת 1860.2 כל קהילה שמרה בדרך כלל על עצמאותה, ולכן אסרו פרנסי קהילת המקומיים בחוזים של הכנסות הַגַאבִילָה (המס על שחיטת עופות ובהמות), לקנות בשר אצל קהילת קיר"ה ואצל קהילת הספרדים, כדי לא לפגוע בהכנסותיהן הכספיים. כי מרווחי הגאבילה, החזיקו את השוחטים, הרבנים ואת המורים בתלמודי-התורה.

בשנת תקפ"ו (1826) שכרה קהילת קיר"ה בית עבור בית-מדרשם, וְתִקְנָה תקנות לניהולו התקין. קונטרס התקנות כולל הקדמה ועשרים ושתיים תקנות, הכתובות על-פי אקרוסטיכון א-ב, הדנות בבחירת הגבאים ותפקידיהם, בחובות המתפללים, בצדקות שנאספו למען ארץ-הקודש ובתפקידי השמש.3

למה היה צורֶך לתקן את התקנות?
תיקון התקנות היה נחוץ מאוד בשל העדר סדר ומשמעת בניהולו ובתיפקודו של בית המדרש. הַמִתְפַלְלִים עשו כראות עיניהם, לא נשאו בעול הציבור ולא פרעו את החובות של הנדרים שנדרו ואת המצוות שקנו:
"וכל אחד ואחד הישר בעיניו יעשה... מתנהג ענייני הבית מדרש כספינתא בלא דיגלא ורבו המחלוקות וכל הדיוט קופץ בראש..." (עיין להלן במבוא של התקנות).

מי בחר את הגבאי ומה היו תפקידיו?
ארבעה אנשים חשובים, שחתמו על שטר שכירות הבית, בחרו גבאי נאמן וזריז, ביחד עם בעלי-בתים אחדים מבין המתפללים. תפקידים רבים היו לו: לקבל מידי השמש את כספי הצדקה שנאספו למען העניים המקומיים ועניי ארץ-ישראל, לבית החולים ולשמש עצמו, לקבל את כספי הנדרים והנדבות מהעליות לתורה בשבת וביום טוב מקניית מצוות, וכן מהקערות צדקה של הימים הנוראים; למסור את כל הכספים שקיבץ לידי אחד מארבעת האנשים החשובים שהוזכר לעיל, על-פי חשבון נפרד לכל צדקה; לשלם, יחד עם אחד מארבעת האנשים החשובים, את שכירות הבית ואת ההוצאות השונות, והכל חייב להירשם בצורה מדוייקת;4 לשלוח את השמש כדי לתבוע את החובות מכל מי שנדר ולא פרע את חובו. ואם הנודר לא שילם את חובותיו אחרי השבוע הרביעי, נִיטְלָה ממנו הזכות לעלות לתורה.5 יחד עם זאת, נאסר על הגבאי להכעיס את המתפללים, לנקום ולנטור;6 נאסר על המתפללים להמרות את פי הגבאי בענייני בית-המדרש, ואסור עליהם לבזותו, או לדבר נגד הקהל.7 אם אחד המתפללים יתנגד לגבאי, אז יוטל עליו קנס, על פי דעתו של הגבאי ושניים מהאנשים החשובים. אם לאחד המתפללים תהיה שמחת ברית-מילה, או חתונה, הוא מחוייב לערוך אותה בבית-מדרש זה. אולם, אם יצטרך ללכת לבית-כנסת אחר, בשל רצונם של השושבינים, אזי עליו לתת לגבאי לפחות שני אריות ( מטבע רומני הנקרא אריה, "לאו" וברבים "ליי" (Lei, Lau) ואריה אחד עבור השמש. ואם בעל השמחה הינו עשיר, יתן יותר, כפי שיוטל עליו על-ידי הגבאי.8 אם אחד מהמתפללים התחייב לתת תרומה שבועית לשמש, וְנִרְשָם ברשימת השמש, ולא שילם במשך ארבעה שבועות, רשאי הגבאי להטיל עליו קנס.9 נאסר על הגבאי לעשות "מי שברך" למתפלל, או לאיש אחר, בלי להתייעץ בארבעת האנשים החשובים. ואם הם הסכימו, אסור לאף אחד לערער. ואם יערער מישהו, יוטל עליו הקנס.10 לגבאי היה קול כפול בכל הצבעה בענייני בית-המדרש ובענייני הטלת הקנסות.11

צדקות עבור ארץ-הקודש:
שמש בית-הכנסת היה מסתובב כל יום שני וחמישי עם שלוש פושקיס (קופות-צדקה): קופה למען ארץ-ישראל, קופה למען צדקה לעניים ובתי-חולים וקופה למענו. בתקנה נוספת הוזכרו צדקות לארץ הקודש, לבית-חולים ולעניים.12

כספי הצדקה למען ארץ-ישראל נמסרו לגבאי, שמסרם לגובים ולמשולחים שהגיעו משם.

חובות המתפללים:
כל מתפלל חויב לערוך ברית-מילה וחתונה בבית-מדרש הזה, ונאסר עליו לעורכם בבית כנסת אחר. ואם נאלץ אחד המתפללים ללכת לבית-כנסת אחר, בשל היותו שושבין או סנדק (קוואטר), אזי יחויב לתת לבית-מדרש זה לפחות שני אריות ואריה אחד עבור השמש. ואם אחד המתפללים תרם ספר-תורה לבית-מדרש זה, נאסר עליו להוציאו ולהשכירו לבית-כנסת אחר. יוּתָר לו להשכירו רק בתנאי, שאת דמי השכירות יתרום לקופת בית-המדרש.13

נאסר על המתפללים להמרות את פי הגבאי בענייני בית-המדרש, וכן נאסר לדבר אליו לא בכבוד, או לבזותו. ואם אחד מהמתפללים יתנגד לגבאי, אזי יוטל עליו קנס, שייקבע בהסכמת שניים מהאנשים החתומים בשטר השכירות.14

אם אחד מהמתפללים התחייב לתת לשמש תרומה שבועית, ונרשם שמו ברשימתו, ובמשך 4 שבועות לא תרם לו, אזי יוטל על המתפלל קנס על-ידי הגבאי. כמו-כן נאסר על כל מתפלל לערער נגד הגבאי העושה "מי שבירך" למישהו. ואם המתפלל יביע התנגדות, יוטל עליו קנס.15

כל העולה לתורה חייב לתרום נדר ראשון לצורך בית-המדרש וכן ליתר הצדקות, לעניים ולארץ-הקודש.16ואם לא פרע את נדריו במשך 3 שבועות, יזהירו הגבאי בשבוע הרביעי. ואם עדיין לא שילם, לא יכובד עוד בעלייה לתורה, עד שיפרע את חובו.17

הכנסות בית-המדרש:
ההכנסות נבעו מנדרים, שנדרו מקבלי ה"עלייות" לתורה בשבת וביום-טוב, מקניית מצוות ומקערות ה"ימים הנוראים", שהמתפללים נתנו בערב יום-הכיפור, ממכירת מקומות ישיבה בבית-המדרש, מקנסות שהוטלו, מתרומה של שתי "אריות", שנתן מתפלל שערך ברית-מילה וחתונה בבית-כנסת אחרים ומשכירות של ספרי-תורה, שהושכרו לבתי-כנסת אחרים ב"ימים נוראים".18 את ההוצאות הוציאו על תשלומים לצרכים של בית-המדרש ועל תשלומי דמי-השכירות.19

הכנסות השמש
באו מדמי הצדקה שהמתפללים מכניסים בקופת השמש ("הפושקיע של השמש") בימים שני וחמישי של השבוע, מתרומות של מתפללים שהתחייבו לתת לו כל שבוע ומתרומה של בעלי-שמחות.20

על התקנות הללו חתמו 27 איש, בחתימותיהם בלשון הקודש. יש לציין שתקנות אלה היוו דוגמא לבתי-כנסת אחרים, שהוקמו בבוקרשט, והעתיקו בפנקסיהם את טופס התקנות האלה בשינויים קטנים של סגנון, ביטויים ומילים. יש בידנו טופס תקנות של בית-הכנסת מרחוב המלך בבוקרשט, שנרשמו בפנקס בית-הכנסת משנת תרט"ו (1855).21

הרב ד"ר הלוי פירסם בספרו על בית כנסת הגדול בבוקרשט את המבוא של התקנות מפנקס "בית-הכנסת הישן" משנת 1847, הדומה למבוא ולתקנות שאנו מפרסמים כאן. כמו-כן פירסם את המבוא הזה גם בספרו על "בית-הכנסת דפועלי-צדק של החייטים", שהפך לאחר מכן לטמפל "אוניריאה ספנטה" ("אחדות קודש").22

מבוא קונטרס התקנות
בהתאספנו כולנו החתומים פה ה"ה (האדונים) אנשים בעלי בתים דפה ק"ק (קהילה קדושה) באקארעשט, המתפללים פה בבית-המדרש דאנשי קיר"ה ורוסיה, פקחנו עינינו לעיין ולהשגיח בתקנות קיום בהמ"ד (בית-במדרש) הנ"ל. היות שראה ראינו שזה כמה שנים משנבנה בית במדרש הנ"ל ועדיין לא נתקנו בו תקנות יסודותיו, שיתנהגו על-פי הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, וכל אחד ואחד הישר בעיניו יעשה, וכל אחד ואחד אומר אני אמלוך. ואם היות ראשים רבים, מתנהג הבית מדרש כספניתא בלא דיגלא, ורבו המחלוקות, וכל הדיוט קופץ בראש לחוות דעתו החלושה . ופותח פיו לקרוא בקול גדול וקופץ ידו מליתן די המצטרך לצרכי תיקון בית המדרש ולשכירות ולשאר דברים, וגם מה שנודר ונודב בשבת בעליתו לשבת, או ביום טוב, או כשקונה המצוה אינו משלם ועובר עליו "דלא תאחר", ועל עשה של "מוצא שפתיך תשמור" ופורש את עצמו מן הציבור , ואינו נושא בעול עם חברו. וטב לו שיקיים מה שאמר שלמה המלך עליו השלום: "טוב שלא תידור משתידור ולא לשלם". ולא עוד אלא שגורם רעה לו ולכל העולם. כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת סוכה, ש"בשביל מי שפוסק צדקה ברבים ואינו נותן, הגשמים נעצרים", שנאמר "נשיאים ורוח וגשם אין", איש מתהלל במתת שקר. (ב)גלל כן התאספנו כולנו יחד לעמוד בפרץ ולגדור גדר ולתקן המעוות ועשינו תקנות ישרות בל ימוט לבל יתקיים חלילה, " המערת פריצים היה הבית הזה". אלא יתנהג מעתה על פי תקנות ישרות, כמו בכל תפוצות ישראל, בכל בתי כנסיות שיהיה כנסיה שהיא לשם שמים, שסופה להתקיים. ולא יהיה עוד מחלוקת. רק מעתה שלום עלינו ועל כל ישראל, ושמו של הקדוש ברוך הוא. ובכן ישמע שוועתינו ויקבל תפילתנו ברצון במקדש מעט ונתברך בחיים וברכה ושלום אכ"י (אמן כן יהי רצון) בחיים טובים ושלום לפ"ק (1826) פה ק"ק באקארעשט.

הקדמה
אלו הם התקנות הישרות המתוארות פה בהפנקס הלז אשר נתקנו בהסכמת ודעת כולנו החתומים פה בהפנקס וכן קבלנו על עצמנו בחיוב גמור לאשר ולקיים ככל הכתוב פה בכל תוקף ועוז.
ארבעה אנשים חשובים המה אשר באו על החתום בשטר שכירות הבית מדרש ה"ה צבי ב"ר משה סג"ל. ומו"ה (ומורנו הרב) נתן נטע דאגין. ומו"ה שלמה ב"ר שלום. ומו"ה יעקב ב"ר אברהם. המה יבררו גבאי נאמן וזריז בידיעת עוד כמה בעלי בתים המתפללים פה.
בכל יום ויום מחיוב (מחוייב) השמש לסבב בבהמ"ד (בבית המדרש) עם פושקיע א' (קופת-צדקה) לקבץ צדקות מושל בכל, וימסור הפושקיע ליד הגבאי.
גם בשני וחמישי יסבב השמש בשלשה פושקיס. היינו
א) צדקה מושל בכל.
ב) צדקה של ארץ-ישראל.
ג) הפושקע של השמש. וימסור השני פושקיס לידי הגבאי. והשלישית יחזיק בשלו.
דיעה של הגבאי פי שניים יחשב לכל עניין הבית-מדרש ולכל ענייני הקנסות.
הגבאי מחוייב לקבץ כל הנדרים שיתנדר ויתנדב מי פה בבהמ"ד, הן מן העליות שבת ויו"ט, הן מקניית המצוות, הן מקערות של ימים נוראים ושאר דברים.
והמעות אשר יקבץ תחת ידו מחיוב (מחויב) בכל חודש וחודש למסור המעות בחשבון ליד א' מהארבעה אנשים הנ"ל, על פי צעטיל (רשימה) כל צדקה וצדקה בפני עצמו, כי אין לשנות מצדקה לצדקה.
זה האחד מהארבעה אנשים אשר יהיה המעות תחת ידו, הוא והגבאי, ישלמו השכירות של בהמ"ד וגם אשר יוציאו לצרכי בהמ"ד או לשאר הצדקות וענינים , הכל יהא נרשם בכתב אמת וצדק.
חוב על כל מי שיעלה לתורה שיתנדב דבר מה לצדקה. ונדר ראשון יהיה לצורך בהמ"ד, כפי נדבת לבו. ואחר כך ינדר לשאר הצדקות כרצונו.
טינא אם יהיה חלילה להגבאי על אחד מהאנשים המתפללים פה, אזי חלילה להגבאי לעשות לו איזה דבר להכעיס, כי כבר אנו מוזהרים על הנקימה ונטירה. רק יקיים עזוב תעזוב כתרגומו משבק תשבור מה דלבלך על חברך.
ישלח הגבאי את השמש לתבוע מכל מי שנדר שישלם את נדרו והשמש יביא את המעות לידי הגבאי.
כן יעשה הגבאי שנים ושלוש שבועות שישלח את השמש כנ"ל לתבוע את הנדר.
לכן אם יעבור שלוש פעמים ולא ישלם לידי השמש, יזהיר לו הגבאי בעצמו גם בשבוע ה"ד ואם לא ישלם, לא יעלה עוד לתורה עד שישלם את נדרו.
מי שיש לו מקום בבית המדרש, אזי אם ילך איזה זמן לבהמ"ד אחר ואח"כ יחזור להתפלל בכאן, אזי מחויב ליתן כפי שיערכנו הגבאי עם שנים מהארבעה החתומים הנ"ל.
נא חלילה לשום אדם מהמתפללים פה, למרות (להמרות) את פי הגבאי בענייני הבהמ"ד ואצ"ל (ואין צריך לאמר) שאסור לבזותו, או לומר דבר שלא בכבוד נגד הקהל דפה.
סרב אם יסרב מי נגד הגבאי או הקהל, אזי יקנוס בקנס כפי דעת הגבאי בצירוף שנים מהחתומים, כאשר יגזרו עליו כן יקום.
עשה אם יעשה א' מהמתפללים פה ברית-מילה או חתונה, מחוייב להתפלל פה, ולא ילך לבהמ"ד אחר להתפלל.
פעם אם יקרה שיהיה מוכרח לילך לבהמ"ד אחר מחמת הקוואטיר (סנדק) או השושבינים אזי מחויב ליתן לכל הפחות שני אריות להגבאי ואריה א' להשמש. ואם יהיה איש אמוד (אמיד), אזי יתן כפי אשר יערכנו הגבאי.
צדקות אחרים שיתנדרו פה, הן לאה"ק (לארץ הקודש) או לב"ח (לבית חולים), או לפ"ע (לפושקיס עניים), הכל יותן לידי הגבאי.
קדושה קונה מקומו. לכן לכל מי שיש לו ס"ת (ספר תורה) פה בבהמ"ד, אסור לו ליקחנו מפה ולהשכירו על ימים נוראים, רק שיהיה השכירות לבית המדרש.
רשימה אשר נרשם בהצעטיל (בפתק, בנייר) של השמש שהתחייב כל אחד ואחד ליתן לו בכל שבוע ושבוע אם לא ישלם ד' שבועות להשמש, אזי ביד הגבאי לקנסו כנ"ל.
שאל ישאל הגבאי דיעות הארבעה החתומים, אם יצטרך לפעמים לעשות מי שבירך הן עפ"י (על-פי) קוויטל מהרב (בקשה מהרב), או לצורך אחר, ולא יעשה בלא דעת הארבעה.
תיכף כשיסכימו הארבעה אנשים עם הגבאי לעשות מי שבירך, אזי חלילה לשום אחד לערער. ואם יערער נגדם, אזי כח בידם לקנסו כנ"ל, ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב ומטיב.

תוספת
עוד זאת נאמר ונשנה בהסכמת כולנו, שאי"ה בשנה הבאה כשירצו ארבעה אנשים אחרים מבהמ"ד דפה לזכות ג"כ (גם כן) במצווה, אזי יחשבו באמונה עם הארבעה אנשים דאשתקד. ומה שיהיה מגיע להם מעות יחזרו להם הארבעה אנשים החדשים, ומאז והלאה יתנו הארבעה החדשים לכל ההצטרכות הבהמ"ד עד אשר יקבץ הגבאי הנדרים ונדבות וישלם להם. והארבעה אנשים החדשים הם יהיו האמרכלים כנ"ל וכן יתנהגו לעולם.
עוד זאת נאמר, כל ב"ב (בעל בית) שירצה לתלות פרוכת בבהכ"נ (בבית הכנסת) הן יו"ט (יום טוב) והן שבת והן חול, אזי איני רשאה (אינו רשאי) לתלות הפרוכת עד שיתן במתנה לבהכ"נ הנ"ל עולמות (לעולם), ויהיו בידעת (בידיעת) הגבאים.

עוד וזאת נאמר, כשימכרו הארבעה אנשים עם הגבאים הממונים מפה בהכ"נ, אזי מקומות לב"ב (לבעלי בתים), אזי מכרתם (מכירתם) מכורה (מכירה) גמורה וחלוטה, ואין לשום אדם מהמתפללים פה לערר (לערער) נגדם. ואם יערר (יערער) אדם על המכורה (המכירה), אזי מחיבם (מחויבים) הממונים הארבעה אנשים עם הגבאים לעמוד נגדם ולתרץ בכל מקום משפט ורוב מהארבעה אנשים הנ"ל ככלו(?).

הערות:



1. יעקב גלר, המלבי"ם ומאבקו ברפורמים ובמשכילים, לוד תש"ס, עמ' 38.
2. 23.12.1911 Egalitatea: 7.8.1921 : Curierul israelit , גלר, המלבי"ם, שם, עמ' 40-42; נרסיס לוון, חמישים שנות היסטוריה. ח"א, ירושלים תרפ"ב, עמ' 197, ד"ר מאיר בן אברהם הלוי, "פנקסים חדשים גם ישנים ביקור חולים וחברה קדושה",סיני, כרך ה', בוקרשט התרצ"ג, עמ' LXI ; ה"מגיד", שנה ד', 39, י"ט בתשרי תרכ"א (5.10.1860).
3. תקנות בית-המדרש קיר"ה (גליציה) ורוסיה בק"ק באקארעשט תקפ"ו (1826), המחלקה לכתבי-יד, האוניברסיטה העברית ירושלים, גבעת-רם, אוסף מהלמן 31573.
4. עיין בתקנות ב-ז, צ.
5. תקנות י-ל.
6. תקנה ט.
7. תקנות מ-נ.
8. תקנות ס-פ.
9. תקנה ר.
10. תקנות ש-ת.
11. תקנה ד.
12. תקנות ג, צ.
13. תקנות ע, פ, ק.
14. תקנות נ, ס.
15. תקנות ר, ת.
16. תקנה ח.
17. תקנה ל.
18. תקנות ה, ס, ק, ר, ת.
19. תקנה ז.
20. תקנות ג, פ, ר.
21. בראש תקנות בית-הכנסת מפנקס בית-הכנסת מרחוב המלך בבוקרשט כתוב:"אלו הם התקנות ישרות המבוארים פה בפנקס הלזה, אשר נתקנו בהסכמת ודעת כלנו החתומים פה בפנקס (29 חתומים), וכן קיבלנו על עצמנו בחיוב גמור לאשר ולקיים ככל הכתוב פה בכל תוקף ועוז ומשמרת חקוק בעט ברזל ועפרת מיד ולדורות. התקנות הללו נמצאות ב"ארכיון הכללי לתולדות עם ישראל" בגבעת-רם, באוניברסיטה העברית בירושלים R. M 145 .
22. Halevy, Meir Abraham, Sinagoga. Mare din Bucuresti, Bucuresti, 1931, p. 8 וכן בספרו הגדול על ביה"כ הגדול מבוקרשט 1936, עמ' 52; על פנקס בית-הכנסת של חברת החייטים "פועלי-צדק", ראה ארכיון הנ"ל 298 R.M. , Bucuresti, 1937, p.34 Halevy, Meir Abraham, Templul Unirea Sfanta,