 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
המוות
עוזי שכטר גיליון מס' 22 - אדר תשס"ט * 3/09 רָאִיתִי צִלּוֹ מְכַסֶּה
עֵינַיִם שֶׁנָּבְלוּ לֹא מוֹתִיר בָּאָדָם צֵל זִיו וְהוּא מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת - - - נִדְמֶה לִפְעָמִים, אַפְלוּלִי יְרַחֵף יַבִּיט מִבַּעַד חֲרַכַּי לְלֹא רֶמֶז הֵיכָן יֶאֱרֹב לִי בְּעֻזִּי וְזִמְרָתִי אָמַרְתִּי: לֹא אֶטֹּשׁ שְׂדוֹת הַקֶּטֶל עַד אָמִיתוֹ כָּאן עַל אֲדָמָה חֲרוּכָה, בְּחַיַּי כִּי אֵינֶנּוּ יָכֹל גַּעַת בִּי וּבְךָ וּבָךְ רַק לְהַפְשִׁיט פֻּחְלָּצֵינוּ מַאֲכָל תּוֹלַעִים תַּחַת מַצֵּבָה לְבָנָה עָלֶיהָ יֵחָקֵק בְּזָהָב - "פֹּה קָבוּר הַמָּוֶת. שֶׁהִמְצֵאנוּ וְהֶחֱיִינוּ וּפָחַדְנוּ - וְלֹא עוֹד! וְקָטַלְנוּ וְקָבַרְנוּ. אָמֵן" |
|
