מרים בת בלגה

זהבה בן דב

גיליון מס' 45 - כסליו תשע"ב * 12/11

משנה במסכת סוכה (נו ע"א): "הנכנסים חולקין בצפון והיוצאים – בדרום. בילגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה". רש"י מסביר שחכמים קנסו את משמר בילגה שיהיה עליו לבקש מאחרים להשתמש בטבעת (כדי להכניס את ראש הבהמה לפני השחיטה) ובחלון (ששם גנזו סכיניהם), "וגנאי הוא לה". הגמרא (שם ע"ב) מסבירה את סיבת הקנס למשמר בילגה:

ת"ר: מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל הייתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לופוס לופוס, עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק! וכששמעו חכמים בדבר קבעו טבעתה וסתמו את חלונה.

אַבָּא שׂוֹרֵף בְּשַר קָרְבָּן עַל הַמִּזְבֵּחַ
יוֹם וְעוֹד יוֹם.
לֹא חָדֵל.
רֵיחַ דָּם בִּי, בְּגוּפִי, בְּעִירִי,
בְּחַיַּי.
עַד זָרָא, עַד מָוֶת.
אֲטוּמִים שַעֲרֵי מִקְדָּשׁ,
רַק רֵיחַ קָרְבָּן עוֹלֶה, עוֹלֶה,
מֵהַנֵּץ עַד עֶרֶב.
פִּזַּרְתִּי קְטֹרֶת מוֹר
אַבְקַת לְבוֹנָה
בְּכָל פִּנָּה בַּבַּיִת.
הִגַּפּתִּי פֶּתַח.
בַּחֲשֵׁכָה אֵשֵׁב.
וַעֲדַיִן.
אָקוּם וְאֵלֵך אֶל אַחֵר, אַחֲרָיו,
וְלוּ אֶל אֶרֶץ לֹא לִי
טֶרֶם לֶכְתִי אֶקְרָא:
לוּפּוּס, צְמֵא הַדָּמִים,
לוּפּוּס, לוּפּוּס, עַד מָתַי אַתָּה
מְכַלֶּה מָמוֹנָם שֶׁל אַחֵרִים,
בְּעוֹד עֲשַן הַמִּזְבֵּחַ חוֹדֵר לְתוֹך דָּמִי
חוֹדֵר וחוֹדֵר וחוֹדֵר.
הָלַכְתִּי. דָּבַקְתִּי בְּסַרְדְיוֹט אֶחָד
מִמַּלְכֵי הַיְּוָנִים.

אַבָּא נִשּׁאַר.
נֶעֱנַש עַל דִּבְרֵי בִּתּוֹ.
נֶחְתְּמָה טַבַּעֲתוֹ, נֶאֱטַם חַלּוֹנוֹ,
וּלְעוֹלָם הוּא חוֹלֵק בַּדָּרוֹם.
וַאֲנִי מִרְיָם, בַּת בִּלְגָּה,
נוֹשֵׂאת כְּאֵבוֹ מִמֶּרְחָק.


אֶמָּלֵט.