בצאת המלכה

רבקה שחור

גיליון מס' 4 - תשס"ז * 2006

בצאת המלכה,
התגלתה בערכה.
בשובל הגלימה
נטלה עמה
[מבלי שאמרה]
מנשמתי היתירה.
נטלה שמחה מלבי
ופצעה את קרבי.

מבלי שהוזמן
קורטוב העצב
נמהל באויר
ולחץ הזמן
הגביר הקצב
ושב והבהיר
להמשיך
ולדהור.
תם הדרור.

מטלות לאין ספור
התיצבו מול עיני
עיניהן מוכיחות
מעלות בפני
משימות נשכחות
שטוטאו
תחת שטיח המלכה.

ויצאנו ללוותה,
בכוס - שתשמחַ ותשכיח צער הפרידה מאיתה
במור - שריחו ישכר ניחוח החולין שהגיח בלכתה.
ובמאור- שיאיר לנו בחשכת החול שהתגברה בצאתה

ביוצאה אליהו יושב
מונה וכותב
זכויותיהן של ישראל
תרנו אחר זכויותינו
לפורטן לו
שיעתיר בעדינו
ובעד בית ישראל
שבוע טוב שיחל לנו ,
משכר בריח,
משמח וזורח,

בצאת המלכה
בגלימתה הדקה
נשמתי נאנקה
מנתה כל דקה
בשקיקה
מחכה.
בשובה לי תשיב
את יתרת נשמתי
שנטלה.