 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
צרור שירים
צבי אלפר גיליון מס' 16 - אייר תשס"ח * 5/08 נס התקומה יָצָאתִי מֵחֶשְׁכַּת הַגָּלוּת, זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר. אֶת הַנֵּס נָשָׂאתִי עַל כְּתֵפַי יַחַד עִם כָּל שְׂרִידֵי הַשּׁוֹאָה – חֲבֵרַי. שַׁבְתִּי לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי מַה גָּדוֹל הָיָה הַנֵּס עֲבוּרִי! זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו זֶה לֹא מִקְסַם שָׁוְא. עַם שָׁב לְאַרְצוֹ – מְקַבֵּץ נִדָּחָיו מְחַדֵּשׁ לְשׁוֹנוֹ, לְשׁוֹן אֲבוֹתָיו, מֵקִים כּוֹחַ מָגֵן עַל אַרְצוֹ לְהָגֵן, מֵפִיץ תּוֹרָה וּמַדָּע עַל פְּנֵי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ. זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו זֶה לֹא מִקְסַם שָׁוְא. זֶה נֵס יוֹמְיוֹמִי זֶה מַאֲבָק קִיּוּמִי, לְשְׁמֹר עַל מַלְכוּת יְהוּדָה מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים הָרוֹצִים בְּאָבְדָנָהּ. יִתְאַחֵד הָעָם, נַעֲמֹד בַּמִּבְחָן לֹא נֹאמַר "אִישׁ לְאָהֳלוֹ יִשְׂרָאֵל", נְחַזֵּק אָהֳלֵי יַעֲקֹב, נַרְבֶּה אַהֲבָה וְאַחֲוָה, נְשַׁמֵּר אֶת נֵס הַתְּקוּמָה. זאת קראתי בגנזך חָזַרְתִּי לִיְמֵי נְעוּרַיי לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי שָׁרָשַׁי נֶחְשָׂפִים לְנֶגְדִּי: תְּמוּנוֹת, מִכְתָּבִים וְכִתְבֵי גִּנְזָכִים גִּלּוּ לִי רָזִים עַל אֲהוּבַי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים. בַּמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה הָעֲקֻבָּה מִדָּם עַמִּים טָבְחוּ זֶה אֶת זֶה לְחִנָּם. סָבִי שָׂרַד – מִשְּׂדוֹת הַקֶּטֶל שָׁב רְאִיתִיו בִּתְמוּנָה בְּמַדָּיו שֶׁל הקיר"ה. חָסֹן, חָזָק נוֹעָז. תִּשְׁעִים שָׁנָה עָבְרוּ מֵאָז. חָלְפוּ שְׁנֵי עֲשׁוֹרִים וְחַיַּת הַטֶּרֶף מֵאָלָמַין רָצְחָה מִלְיוֹנִים רַבִּים. אָבִי הַטּוֹב לֹא שָׁב יְתוֹמָה נִשְׁאַרְתִּי לְלֹא אָב. גָּם עָלָיו קָרָאתִי בַּגִּנְזָךְ. בְּבֵית סָבִי עָבְרוּ שְׁנוֹת יַלְדוּתִי כְּאָב אוֹהֵב הָיָה הוּא לִי עַל בִּרְכָּיו לָמַדְתִּי לָשִׁיר לִצְחֹק לְהִתְגַּבֵּר עַל מִכְשׁוֹלִים לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים. אֶת זֵכֶר סָבִי שֶׁשָּׂרַד וְאָבִי שֶׁנִּסְפָּה אֶנְצֹר בְּאַהֲבָה. לאחר ביקור במוזיאון לתולדות יהדות הונגריה בטבריה לְזֵכֶר אָבִי הוּא נִלְקַח, לֹא יָדַעְתִּי לְאָן. חִבּוּק אַחֲרוֹן, דִּמְעָה שֶׁנִּגְּרָה לָבוּשׁ בִּמְעִילוֹ הָאָרֹךְ, עַל כְּתֵפוֹ הַתַּרְמִיל הַקָּטָן. גָּזְלוּ אֶת אָבִי, וַאֲנִי בַּת אַרְבַּע. עִם חֲמֵשֶׁת רִבּוֹא מֵאֶחָיו לַעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה נִשְׁלַח. רְעֵבִים לְלֶחֶם, חֲשׂוּפִים לַכְּפוֹר מִי יִשְׂרֹד כָּל זֹאת, לְבֵיתוֹ יַחֲזֹר? פַּחַד, אֵימָה וּמַחְסוֹר מִי לְאִמִּי יַעֲזֹר לְגַדֵּל אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ? הִיא נוֹתְרָה לְבַדָּהּ אֵיךְ תִּתְמוֹדֵד וְאִישׁ אֵין עִמָּהּ? בְּמַחֲנוֹת הַמָּוֶת, בְּמַחֲנוֹת הַשְּׁמָד אָבִי עוֹד מַאֲמִין, אָבִי עוֹד נֶאֱבָק "שִׁמְרִי עַל הַיְלָדוֹת" הוּא כּוֹתֵב לְאִּמִּי. זֵכֶר דְּמוּתוֹ לֹא יָמוּשׁ מִלִּבִּי. לזכר אביה של מתוקה, שלא חזר ממחנות הכפייה לֵב אֵם מִי יֵדַע? בְּאוֹתָהּ הַתֹּפֶת, כְּשֶׁטְרַנְסְנִיסְטְרִיָּה בָּעֲרָה, אִישׁ לֹא יָדַע מַה יֵּלֵד הַמָּחָר הָרָעָב וְהַכְּפוֹר הָיוּ מְנָת חֶלְקֵנוּ הַדֶּבֶר דָּפַק עַל חַלּוֹנֵנוּ הַמָּוֶת אָרַב בְּכָל פִּנָּה הוּא לֹא חָס עַל יֶלֶד, אִישׁ וְאִשָּׁה. שְׁמוּעָה בַּגֶּטּוֹ עָבְרָה אוּלַי יֵשׁ מוֹצָא, אוּלַי יֵשׁ הַצָּלָה. לַחַץ חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם עָצַר בִּמְעַט אֶת יַד אַשְׁמְדַאי וּלְרֶגַע קָט אָמַר דַּי. לִיתוֹמִים מֵאָב וּמֵאֵם נִתַּן הֶתֵּר לַעֲזֹב אֶת מַחֲנֵה הַשְּׁמָד וְכָך זֵכֶר מִשְׁפַּחְתָּם לֹא יֹאבַד. כְּדֵי לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד הַמְרַצְּחִים אָבִי בְּחָכְמָתוֹ הִצִּיגָנוּ כִּיתוֹמִים, בְּחַסְדֵי ה' בָּטַח שֶׁיְשׁוּעָה תָּבוֹא לָנוּ בְּכָךְ. לֵב אִמִּי נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּהּ כֵּיצַד תִּשְׁלַח אֶת אַרְבַּעַת יְלָדֶיהָ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, לֹא נוֹדָעָה, וְהָרַכֶּבֶת, הַאִם רַכֶּבֶת הַצָּלָה? הַאִם תָּשׁוּב לִרְאוֹתָם? לֶב אֵם מִי יֵדַע? כַּמָּה דְּמָעוֹת, חֲלוֹמוֹת בַּלָּהָה! הָרָעָב קָשֶׁה וְהַכְּפוֹר מַקְפִּיא מְרוּטוֹת כְּנָפֶיהָ, וְהֶעָתִיד מַה יָּבִיא? מֵרֹב צַעַר וּדְאָגָה בִּן לַיְלָה הִלְבִּין שְׂעָרָהּ. מַה תַּעֲשֶׂה, מִי יִתֵּן לָהּ עֵצָה? בְּאֹמֶץ לֵב וּבִגְבוּרָה מֻפְלָאָה מִתּוֹך בִּטָּחוֹן בַּה' וּבִישׁוּעָתוֹ הַקְּרוֹבָה שְׁלָחוּנוּ הוֹרֵינוּ לְמַסָּע לֹא נוֹדַע, וְהַמִּלְחָמָה נִטֶּשֶׁת בְּכָל עֻזָּהּ. בִּזְכוּת גְּבוּרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל אָב וָאֵם הִגַּעְנוּ בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, פֹּה נָטַעְנוּ שָׁרָשִׁים, פֹּה הוֹלַדְנוּ יְלָדִים, זָכִינוּ בְּנֵי רִבֵּעִים לְגַדֵּל. נוֹדֶה לָאֵל וּנְהַלֵּל. לזכר הורי ז"ל שבאומץ ליבם הצילונו מן התופת ב- 1944 שקיעה בכנרת גַּלִּים עֲדִינִים נוֹשְׁקִים אֶת חוֹפֵךְ הַשָּׁקֵט חַמָּה אֲדֻמָּה נָטְתָה לִשְׁקֹעַ מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים צָבְעָה אֶת מֵימַיִךְ בִּנְחֹשֶת קָלָל, הִזְהִיב מַבָּטֵךְ. שִׂיחֵי הַמָּלוּחַ הִצְטַנְּפוּ לִשְׁנַת לֵילָם בִּצְפַת הֵחֵלוּ לְנַצְנֵץ אוֹרוֹת . תֶּעֱרַב לָךְ שְׁנָתֵךְ, כִּנֶּרֶת, רַבִּים שׁוֹמְרִים אֶת חוֹפַיִךְ לֹא יָנוּמוּ אוֹהֲבַיִךְ. עִם אוֹר רִאשׁוֹן עוּרִי לְחַבְּקָם לְלַטְּפָם בְּנֹעַם גַּלַּיִךְ.  |
 |
