אתר דעת חברי המערכת צור קשר
ביקורת ספרים
דבר המערכת
דף מספר ישן
דרכי חינוך
הוראת תורה שבעל פה
הלוח העברי
חינוך בעידן טכנולוגי
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
מחקרים
מחשבת ישראל
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מן המקורות
משפט עברי
ספרות
ספרים חדשים
עבודות תלמידים
ענייני לשון
פיוט
פסיכולוגיה
פרשיות במקרא
שירים
תולדות ישראל
תורה שבעל פה
תמונות וצילומים
תנ"ך - לימודו והוראתו
תפוצות ישראל
תפילה
לדף ראשי לתוכן הגיליון

על ישראל, כלכלתה ועתידה: סוציאליזם וקפיטליזם
פרק מתוך "החופש לבחור", 2004

מילטון פרידמן

גיליון מס' 16 - תש"פ - 2019/20

על ישראל, כלכלתה ועתידה - סוציאליזם וקפיטליזם

חש אני בבית בהימצאי כאן, ראשית מפני שאני נוטל חלק בטכס אקדמאי, ומרבית חיי חלפו-עלי באקדמיה. גם מפני שהאוניברסיטאות בעולם (לבד מאלו שמאחורי מסך הברזל) הם ממש קהילה בינלאומית. קיימת ביניהן תחלופה חופשית של אנשים ושל דעות. באוניברסיטה שלי, בשיקגו, למדו הרבה סטודנטים טובים, והורו הרבה אנשי סגל משובחים מישראל, והרבה מאתנו באו לכאן אליכם. אין שום תחום בסחר הבינלאומי בו שורר חופש דומה לזה הקיים תחום האידאות.

‏אני חש כאן בבית גם משום שכמוכם אני אזרח במדינה המעדיפה את חופש היחיד, דוגלת בו ושומרת עליו. מדינה שבה לאזרח המצוי שליטה רבה על מהלך חייו. אלה מאיתנו ששיחק להם מזלם והם נולדו וגדלו במדינות חופשיות, נוהגים להתייחס לחופש כאל דבר מובן מאליו, כאילו היה מצבם הטבעי של בני האדם. זו הנחה מוטעית ביותר, מרבית הבריות במרבית הזמנים חיו בשעבוד ובאומללות, מרביתם עדיין חיים כך. מספר המדינות שאפשר לכנותן חופשיות הולך ופוחת, ואפילו באלו שנשארו חופשיות, תחום החופש של הפרט הולך ומצטמצם.

‏אני גם חש כאן בבית מפני שכיהודי, אני שותף למסורת התרבותית שלכם, לגאווה בהישגים שלא יאמנו, שהושגו בארץ עתיקה וחדשה זו, ארץ ישראל: ולתקוותכם לעתיד מזהיר עוד יותר.

‏ומשום שאני חש כאן בן-בית איני יכול לבזבז את הרגעים היקרים הללו על דברים שבשגרה, דברים שאין טעם לבטא אותם בזמנים הרי גורל. אני ‏‏מקווה שתסלחו לי אם במקום זאת אומר דברים היוצאים מן הלב, דברים בוטים, שאולי אפילו יפגעו בכמה מכם.

‏שתי מסורות בישראל
ביקרתי לראשונה בישראל לפני חמש-עשרה שנים, כששהיתי כאן מספר חודשים כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית. אז סיכמתי את רשמי באמרי כי שתי מסורות יהודיות מתמודדות בישראל: מסורת בת מאה שנה המבוססת על אמונה בממשלה פטרנליסטית סוציאליסטית, מסורת הדוחה מכל וכל את הקפיטליזם ואת השוק החופשי, ומסורת בת אלפיים שנה, שהתפתחה עקב אילוצי הגלות, ונתבססה על הסתמכות עצמית, על שתוף פעולה מרצון ועל מיומנות בעקיפת מגבלות ממשלתיות, על שימוש בכל אמצעי שפיתחה המיומנות היהודית כדי לנצל הזדמנויות הנקרות בשוק, הזדמנויות שפקידי ממשלה לא הצליחו להניח עליהן את ידם הכבדה, בסיכום אמרתי כי למרבה מזלה של ישראל המסורת העתיקה יותר היא הגוברת.

‏מאבק זה בין שתי המסורות היו לו השלכות קריטיות לגבי ישראל מאז היווסדה, ויוסיפו להיות לו השלכות כאלה גם לגבי עתידה. האמונה הסוציאליסטית מבוססת על רגשי נדיבות-לב, על אי-אנוכיות, היא הקסימה אנשים בעלי שעור קומה, חמי לב, אידיאליסטים, אפשר לטעון כי התנועה הקיבוצית בראשיתה, האידיאליזם, ההקרבה העצמית ותחושת הקהילה שמלאו תפקיד כה חשוב בימיה הראשונים של המולדת היהודית, ושעדיין ממלאים תפקיד חשוב בישראל של היום, לא היו באים לעולם אלמלא האידיאלים והתקוות, שכה רבים תלו בסוציאליזם. אין גם ספק שבמשך כל התקופה הזו, צורכי הביטחון, גם הם חייבו מתן תפקיד מרכזי לממשלה, אך גם בטוב אפשר להגזים, גם האידיאלים הנשגבים ביותר יכולים להיות מבוססים על יסודות רעועים.

‏בין האידיאל הסוציאליסטי לבין המציאות הסוציאליסטית
האידיאל-הסוציאליסטי הוא פרשה אחת, אך המציאות הסוציאליסטית, כשהיא מתגשמת הלכה למעשה, היא פרשה אחרת, הסוציאליזם הממלכתי, זה שבמציאות ולא זה שבחזון, לא מועיל, ואף פעם לא הועיל, ליהודי כפרט ואף לא לישראל ככלל.
הסוציאליזם הממלכתי לדעתי סותר את ערכי היהדות היסודיים ביותר: את אחריותו של היחיד בפני בוראו למעשיו, את החובה לעשות צדקה, את השתתת הקהילה על שיתוף הפעולה מרצון, את הכבוד לשוני בדעות, את האמונה ללא עוררין בכוחה של התבונה. ערכי יסוד יהודיים אלה מסתאבים בשיטה אשר מיצויה מחייב ציות לסמכות אוטוריטטיבית במקום למצפונו של היחיד, החלפת מעשי צדקה אישיים במערכת רווחה סטרילית המופעלת על ידי ביורוקרטיה לא-אישית, שיתוף פעולה מרצון בקונפורמיזם כפוי, זכויות לפרט בשלטון על ידי הרוב או על ידי אליטה.

‏האידיאל הסוציאליסטי שבה לא רק את לבם של אינטלקטואלים יהודים אלא של אינטלקטואלים בעולם כולו, הגידול שחל כתוצאה מכך בממדיה ‏‏ובכוחה של הממשלה הוא שגרם, לדעתי, לכך שמידת החרות בעולם פוחתת והולכת. למרבה המזל, הביצוע למעשה של האידיאל הסוציאליסטי מרבה את הספקנות לגבי תקפותו, בכך יש לראות מקור חשוב לתקווה בעתיד.

‏הקונפליקט בין הסוציאליזם והאינטרסים של ישראל
אך בין אם יש ממש בניגוד הזה כשמדובר בזירה העולמית, ובין אם לאו, הקונפליקט בין הסוציאליזם למעשה, ובין האינטרסים של ישראל, הוא ברור מאוד. אילו הסוציאליזם הממלכתי היה כובש את העולם במאה העשרים, מדינת ישראל לא הייתה קיימת היום, יש לחזור ולשנן משפט זה מפני שהוא כל כך אמתי, אפילו מובן מאליו, אך בכל זאת יהודים רבים, בעולם כולו, אוחזים בדעות הנמצאות בסתירה גמורה אליו: אילו הסוציאליזם הממלכתי היה כובש את העולם במאה העשרים, מדינת ישראל לא הייתה קיימת היום. במדינות בהן שולט הסוציאליזם, הממשלה שולטת על המשאבים, האם מדינות הן שסייעו להתפתחות המפעל הציוני בראשיתו, או שהן הפריעו לו? האם התמיכה הראשונה במפעל הבית הלאומי ניתנה על ידי ממשלת בריטניה או על ידי אזרחים פרטיים באנגליה ובארצות אחרות, שהיה ביכולתם לתרום תרומות ולפעול למען הקמת בית לאומי יהודי, מפני שהמשטר הקפיטליסטי והשוק החופשי, והחופש הפוליטי המלווים אותם, אפשרו זאת? מה איפשר את גלי העליות השונות לפני הקמת המדינה ואחריה? עזרה מממשלות סוציאליסטיות או אחרות, או מיהודים כפרטים? מיהודים בארצות בהן שלט הסוציאליזם הממלכתי, או מיהודים בארצות הקפיטליסטיות? מיהודים בברית המועצות וגרורותיה או מיהודים בארצות הברית, בריטניה, דרום אפריקה ואירופה המערבית? חלק מהעולים אמנם בא מארצות מזרח אירופה, מארצות הסוציאליזם הממלכתי, אך היה צורך לשחד מדינות אלו בכספים שבאו ממדינות קפיטליסטיות על מנת שירשו ליהודים שלהם לצאת.

‏צאו וראו מה קרה בהיסטוריה, לו היה הסוציאליזם הממלכתי מושל בכיפה באלפיים השנים האחרונות, היהדות לא הייתה שורדת בגלות, עם ישראל היה עובר מן העולם. כיצר שרדו היהודים? לפעמים מלוך או שליט היו מגינים על היהודים, אך בדרך כלל היהודים שרדו רק מפני שיסודות של כלכלת השוק איפשרו ליהודים לעשות את השליט לבעל חובם: זו הייתה אמנם אסטרטגיה פחות רומנטית מזו שננקטה על ידי אסתר ומרדכי, אך גם יותר יעילה, על פי רוב היהודים שרדו בגולה על אפן ועל חמתן של ממשלות, ולא בשל עזרתן,
‏ובאילו מדינות היהודים לא רק שרדו, אלא גם עשו חייל? רק באותן מדינות שהנהיגו את הקפיטליזם התחרותי ואת השוק החופשי, ובמדינות אלו, למרבה הפליאה, היהודים הצליחו ביותר דווקא באותם מגזרים שבהן שררה תחרות רבה יותר.

‏דוגמה
ניסיון אישי שהיה לי ידגים הבחנה חשובה זו. לפני כמה שנים השתתפתי בכנס מוניטרי בינלאומי שאורגן על ידי בנקאים ושהשתתפו בו שני בנקאים בכירים מכל בנק חשוב בעולם, וקבוצה מוזמנת של "מומחים" כמוני. פחות משני אחוז מקרב הבנקאים שהשתתפו בכנס היו יהודים, אך כ25-‏ מן המומחים היו יהודים. למה? משום שהבנקאות היא תעשייה מונופוליסטית שהכניסה אליה מותנית ברישיון ממשלתי שעה שפעילות אינטלקטואלית היא תחרותית מאוד.

‏התקווה האמתית של ישראל, ושל החרות בכל אתר ואתר, היא ביוזמה, בחריצות, בדחף, בתבונה ובאומץ של האזרח, של היחיד, המשתף פעולה מרצון עם אחרים. רק כתוצאה מהישגיו של היחיד נוצר נס הקידמה בכל תחום של הפעילות האנושית. האיום מצד שכניה של ישראל מחייב אותה, לרוע מזלה, לקיים כוח צבאי גדול. רק ממשלה יכולה להקים כוח כזה. לפיכך אין מנוס מקיום מגזר ממלכתי גדול. אך מגזר זה יכול לפעול ביעילות יחסית רק אם הוא נתמך על ידי אזרחים בני-חורין ועל ידי כלכלה פרטית חזקה ופרודוקטיבית.

‏הנס של הקמת מדינת ישראל הושג על ידי גברים ונשים בני-חורין שנלחמו בחירוף נפש כנגד כוחות גדולים. הטכס בו אנו משתתפים היום מסמל את העברת לפיד החרות מדור אחד למשנהו. אני מקווה שאתם המופקדים על העברתו לדורות הבאים תבינו את ערכה של החרות שלא יסולא בפז, וכי תשמרו על הלפיד ותעבירוהו, עדיין בוער באש החרות, לדורות שיבואו אחריכם.




מתון דברים שאמר פרופ' מילטון פרידמן בעת שקיבל תואר דוקטור כבוד לכלכלה באוניברסיטה העברית ב 4 ‏ ביולי 1977.

מילטון פרידמן הוא כלכלן בעל שם עולמי, הכותב בעד כלכלה חופשית והימנעות הממשלה בהתערבות יתירה במהלך החיים הכלכליים. לדעתו כוחות השוק יעשו את העבודה טוב יותר מניהול המדינה והכלכלה בידי פקידים.