הקשר בין בחירת עם ישראל
לבין הסבל שהוא עובר
על פי הגותם
של הרמב"ם, הרמח"ל והרב קוק

מעיין בן דוד

עבודת גמר בכתה י"ב


סיכום

לאחר היכרות, גם אם חלקית, עם דיעותיהם של הרמב"ם, הרמח"ל והרב קוק על הקשר שבין בחירת הקב"ה את עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר - מתגבשת תמונה מורכבת של המבט היהודי על השאלה, שכן שלושת ההוגים מייצגים תפיסות מחשבתיות שונות.

הרמב"ם רואה את בחירת עם ישראל כתוצאה של מעלתו השכלית של אברהם אבינו, שבכח השכל הגיע להבנה כי קיים אלוקים המנהיג את העולם. אברהם הפיץ ידיעה זו בקרב בני דורו, וזכה למתנת הנבואה, הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול אדם להגיע, שמוכיחה שאלוקים לא רק ברא ומנהיג את העולם אלא גם מעורב בו. אברהם העביר את אמונתו בא-ל אחד, נשגב- ונעלה ממושגים אנושיים אך עדיין מעורב בהתנהלות העולם, ליצחק, שהעבירה ליעקב, שהעבירה לבניו. כששקעו בניו של יעקב במ"ט שערי טומאה במצרים- קראו אל אלוקי אבותם, שמכח אהבתו והבטחתו לאבות גאל אותם. לעם ישראל אין סגולה מולדת או תכונות מיוחדות שמבדילות אותן משאר העמים או שגרמו לבחירתן. הבחירה נעשתה, כאמור, בגלל האבות, והייחוד של עם ישראל נובע מכך שקיבלו את התורה- כך שגם מי שלא מגיע להשגה השכלית הדרושה לקבלת נבואה יכול לשמוע את רצונותיו ודרישותיו של הקב"ה. התורה מצווה על דרך חיים של מוסר ואמונה כהכנה להשגת דעות אמיתיות, ודרכם- על עם ישראל לקרוא בשם ה' ולהפיץ את שמו בעולם.

ההשגחה, לדעת הרמב"ם היא פונקציה של אישיות, והיא משתנה מאדם לאדם בהתאם להשגותיו השכליות. ככל שהשגתו השכלית של אדם גבוהה יותר- ההשגחה עליו תהיה רבה יותר, כששיא ההשגחה מתבטא בקבלת נבואה. לכן, ההשגחה על עם ישראל אינה שונה מההשגחה על שאר הנבראים- שכן, ההשגחה היא אישית ולא תלויה בהשתייכות לכלל מסויים. לעם ישראל אין סגולה מיוחדת, כך שמבחינת ההשגחה הוא שווה לחלוטין לשאר הגויים. עם זאת, הרמב"ם מעיד על כך שיש מעשים שנעשו במכוון לעם ישראל ולא רק ליחידים בתוכו, כמו יציאת מצרים.

ממילא, לפי שיטת הרמב"ם, התשובה על השאלה בדבר הקשר בין בחירת עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר- היא שייתכן ואין קשר, שכן יכול להיות שאדם, יהודי, יסבול- והדבר לא קשור כלל להשתייכותו לעם מסויים, אלא נובע מהעובדה שההשגחה עליו מועטת בגלל השגותו השכלית. למרות זאת- באיגרת תימן מפרט הרמב"ם שייתכן והסבל של עם ישראל בא כדי לעזור לו למלא את שהוטל עליו עם קבלת התורה, היינו- הגעה לדעות אמיתיות והפצת שם ה' בעולם. ע"י הסבל מתחדדת האמונה, כלומר- מי שמאמין למרות הקשיים והצרות שכרוכות בכך- ודאי מאמין אמיתי.1 העובדה שיש כאלה שנופלים בדרך, ומאבדים את אמונתם, מחזקת את הנשארים, בכך שמי שנשאר - נקי מה'סיבים'; נשאר רק ה'חומר' הצרוף והטהור. הוא בנוסף, כשאומות העולם רואים שעם ישראל דבק בקב"ה למרות הייסורים שבאים עליו- מופץ שם ה' בעולם. מי שנהרג על קידוש ה' נחשב כקרבן שהועלה על המזבח. הסבל של עם ישראל גורם לכך שהוא לא שוכח את הקב"ה, וכך זוכה לשכר גדול בעולם הבא.

הרמח"ל רואה את הדברים אחרת לגמרי, החל משלב בחירת עם ישראל, דרך הבנת דרכי ההשגחה וכלה במשמעות הסבל של עם ישראל. הדמיון ביניהם מסתכם בכך שגם לדעת הרמח"ל, עם ישראל נבחר בשל אברהם אבינו. אלא שהרמח"ל רואה את התעלותו של אברהם לא בהשגתו השכלית, כמו הרמב"ם, אלא במעשיו. אברהם נתעלה על כל בני דורו, וכשנבחר להוביל את תהליך תיקון העולם נבחר גם זרעו. לעם ישראל יש סגולה שהיא מולדת ואינה תלויה במעשים. תפקידו של עם ישראל הוא תיקון עולם- החזרתו למצב בו הוא היה לפני חטא אדם הראשון, ומשם- העלתו לדרגת שלמות. מהותו של עם ישראל שונה מזו של שאר העמים- לעם ישראל יש שורש של קדושה ויכולת ליצור רוחניות. רק עם ישראל משפיע על גילוי ה' בעולם, ומכיוון שזו המטרה שלשמה נברא העולם- הבריאה כולה תלויה בעם ישראל. במובן מסויים- גם הקב"ה תלוי בעם ישראל, כי רק הם יכולים להביא לגילוי שמו ולהעלאת הניצוצות.

ההשגחה על עם ישראל היא מיוחדת: רק על עם ישראל משגיח הקב"ה ישירות. על שאר האומות משגיחים "פקידים מהסוג המלאכי", אך זה לא סותר את העובדה שהקב"ה יודע על כל הנמצא בעולם. הוא משקיף על הכל- אך מתערב בעולם רק כשהדברים נוגעים לעם ישראל.

לכן הסבל הוא מושגח ומכוון. מטרת הסבל, לדעת הרמח"ל, אינה להרע2. בסופו של דבר יתברר שגם הסבל הוא טוב; הוא חלק מתהליך של גאולה- שבו יש מורדות אך גם הם מקרבות למטרה. כל הסבל והרע בעולם- נועדו כדי לגלות בו את שם ה'. על-מנת לגאול את הניצוצות, שפזורים בכל העולם, מקליפותיהם - חייב עם ישראל להיות בגלות (שבהכרח יהיה סבל). בגאולת כל הניצוצות תושלם מציאות השכינה, ועם ישראל יוכל לחזור לארצו שכן מילא את תפקידו בגלות. בסופו של דבר עם ישראל יגדל ויצמח כתוצאה מהסבל.

על פי הרמח"ל, אם כן, יש קשר הדוק בין בחירת עם ישראל לבין הסבל שהוא עובר. מכיוון שהסבל הוא שלב בדרך לתיקון עולם ולגילוי שם ה' בו - רק עם ישראל סובל ממנו, שכן רק הוא אחראי ויכול לפעול ולהשפיע בתחומים אלו.

הרב קוק מבסס את תורתו על אותו עולם מושגים בסיסי של הרמח"ל, ולכן גישתו דומה לזו של הרמח"ל בנקודות רבות. למרות זאת יש ביניהם מספר שינויים מהותיים- אותם חשוב לי להדגיש שנית.

לעם ישראל יש סגולה מיוחדת; היא הגילוי האלוקי העליון בעולם, כלומר דרכו מתגלה הקב"ה בעולם, והוא מהווה את תמצית ההויה- הגרעין ממנו צומחים שאר האומות. מ'נתוני הפתיחה' האלה נובעים התפקידים המיוחדים המוטלים עליו:

לחיות חיי אומה בצורה קדושה ומוסרית, ממנה יראו העמים איך לנהל חיי עם. אחת המטרות לשמן נברא העולם היא "סידור חיי המין האנושי כולו על פי דרכי האהבה והאחווה"3, דבר שיכול להתרחש רק באמצעות עם שירכז את כוחו הרוחני כדי לחיות חיי אהבה וחסד, ויהיה מופת לשאר האנושות.

לתקן עולם במלכות שדי. תפקיד זה נעשה ע"י גילוי כל התכונות הקיימות בעולם וייחודן לשם שמיים.

עם ישראל אינו עם ככל העמים. טבועים בו תכונות אלוקיות- והן שהופכות אותו לעם, בניגוד לעמים אחרים שהמאחד ביניהם הוא רצונות אנושיים. סגולתו אינה תלויה במעשים, היא מעל ומעבר להם. נשמתו הגדולה אינה פונקציה של בחירה אנושית, ולכן גם אינה יכולה להשתנות. נשמתו הגדולה מביאה לכך שיש לה יותר בחירה לפעול, ויותר אפשרות טבעית להתפשט ולהתרחב.

ההשגחה על עם ישראל היא איכותית יותר מההשגחה על שאר הבריאה, כלומר- השגחה מיוחדת. הקב"ה מתערב בעולם ומנווט אותו על-מנת שיגיע למטרתו הסופית.

לדעת הרב קוק- לסבל מספר מטרות (מעבר לסיבה- שהיא החטאים). המשותף להן הוא שהסבל הוא חלק מתהליך שעל העולם לעבור, כדי להגיע ליום בו העולם כולו יכיר כי "ה' אחד ושמו אחד". העמים עוברים תהליך מחנך בזמן הגלות של עם ישראל- כשהוא מפוזר ביניהם, ומכירים בכך שעם ישראל הוא זה שבידיו נמצא המפתח לתיקון עולם. כדי להגיע לתיקון העולם, שנעשה דרך גילוי כל התכונות שקיימות- חייבות להתחולל מלחמות, בהן באות תכונות רבות לידי ביטוי. במלחמה נספים גם צדיקים רבים, כחלק מהמהלך כללי. הגלות היא הדרך של עם ישראל להגיע לקצות תבל - לגלות שם תכונות ולקדש אותן, שכן בכל דבר בעולם יש ניצוץ של קדושה- אותו צריך לגלות ולהגדיל. הגלות מנערת את עם ישראל מהחיים המקולקלים שהביאו לחורבן, ומקנה לו תכונות שאי-אפשר לרכוש כשחיים בצורת עם בארצו. בנוסף, בעוד העמים ממרקים את נשמותיהם באש הגהינום, עם ישראל מקבל את הגלות במקום.

החידוש הגדול של הרב קוק הוא שהוא רואה את תחילת סופו של התהליך; בעוד הרמח"ל מדבר על כך ש "יום יבוא" ועם ישראל יחזור לארצו, וזה סימן שהגאולה הסופית מתקרבת שכן נאספו הניצוצות- הרב קוק רואה את שיבת ציון. הוא רואה את תקופתו כ"אתחלתא דגאולה"- ולכן הגותו מושתתת ומערבת את המציאות; הוא מצביע על אירועים בתקופתו ונותן להם הסבר על רקע העובדה שדורו הוא דור גאולה. ממילא הוא גם זה שנותן "מפת דרכים" רלוונטית, שבה בתהליך הגאולה יש גם מורדות ולא רק עליות, ולעיתים המורד קשה וכואב, אולם תמיד יש לו פשר ומטרה אלוקית ברורה.

דומני, שהבחירה בשלושת ההוגים כמייצגים מרכזיים של שתי שיטות מחשבה ערכית ביהדות, יכולה להתברר בצורה מלאה רק בסיכומה של העבודה. בסופו של דבר, חשוב להבין את "הכוחות המניעים" את המחשבה היהודית בגלות, אולם לא פחות חשוב מכך- לראות את הגישות ההגותיות שמתמודדות עם תהליך הגאולה, ומיישמות בפועל את אותו עולם מושגים תיאורטי.

מכל העמים- 1942/ אלתרמן
בבכות ילדינו בצל גרדומים
את חמת העולם לא שמענו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים,
אהבת אותנו ורצית בנו.

כי אתה בחרתנו מכל העמים,
מנורווגים, מצ'כים, מבריטים.
ובצעוד ילדנו אלי גרדומים,
ילדים יהודים, ילדים חכמים,
הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים-
הם קוראים רק לאם: אל תביטי.

ואוכל הגרזן בימים ובליל,
והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום
לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל
לעמוד יום אחד בפוגרום.
לעמוד יום אחד, יום אחד ויחידי,
במקום שעומד בו שנים כמו גדי
ילד קט,
אלמוני,
יהודי.

ורבה דאגה לתמונות ופסלים
ואוצרות אמנות פן יופצצו.
אך אוצרות אמנות של ראשי עוללים
אל קירות וכבישים ירוצצו.
עיניהם מדברות: אל תביטי האם,
איך שורות ארוכות הונחנו.
חיילים ותיקים וידועים לשם,
רק קטנים בקומה אנחנו.

עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אלהי האבות, ידענו
שאתה בחרתנו מכל הילדים,
אהבת אותנו ורצית בנו.
שאתה בחרתנו מכל הילדים
להרג מול כסא כבודך.
ואתה את דמנו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף מלבדך.
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלקטו במטפחת,
ואתה תבקשנו מידי הרוצחים,
ומידי השותקים גם יחד .
השאלות שהעליתי בתחילת העבודה הטרידו אותי בצורות שונות גם במהלכה. לפעמים הרגשתי שהשאלה דועכת מול התשובה, ולפעמים- שהתשובה אינה מהווה מענה שלם לעוצמת השאלה. דבר אחד ברור: התשובות אינן פשוטות. קיוויתי למצוא מענה חותך, ברור מעל לכל ספק, ואחרי לימוד רב בעניין- אני רואה שהתשובות כלל אינן חד משמעיות. למרות זאת, אני מרגישה הקלה רבה, ממספר סיבות.

לפחות על פי הרמח"ל והרב קוק, הסבל מכוון מאוד. אנחנו לא נמצאים בתוך מערבולת שפועלת ללא שליטה; הכל מבוקר, מתוכנן ומושגח. אומנם אפשר לראות זאת כפרדוקס, אם הכל מושגח למה כ"כ רע? אך במהלך העבודה נכחתי לדעת שהרע הוא לא מוחלט. הקב"ה לא מכוון את העולם כך שנסבול בגלל שהוא רוצה שיכאב לנו. נרצה או לא, אנו עם נבחר. יש לנו תפקיד, יכולת ואחריות רבה. אומנם, קשה לראות איך פיגוע, (או במושגים של פעם- פוגרום) מקרבים את הגאולה. אנו נמצאים בתוך התהליך, ובזמן אסיפת חלקי הגופות וטיפות הדם - מושגים כמו משיח וגאולה נראים מנותקים. אך, המחשבה על כך שאנחנו לא לבד- אנחנו חלק מתהליך מסויים שיהודים עוברים אלפיים שנה - שמביא גאולה לכלל העולם - נותנת קורטוב של נחמה.

כשהתחלתי לחשוב על כתיבת עבודת גמר- ורבים הזהירו אותי שהדבר קשה, דורש השקעה בעבודה רבה ובזמן - אמרתי לעצמי, שיהיה בסדר, אסתדר. במהלך העבודה היו ימים שאמרתי לעצמי שאין סיכוי שאגמור, זה כ"כ קשה, ונמאס, ועוד דברים בסגנון, אבל עכשיו- במבט לאחור, הקשיים מתגמדים מול הסיפוק.

להבדיל, בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם שבניו יהיו עבדים ושיענו אותם במשך 400 שנה; חז"ל אומרים שכשיעקב ראה את מלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם הם סימלו את שיעבוד המלכויות שעתיד עם ישראל לסבול. האבות ידעו שהעתיד לא ורוד, ושהבחירה צופנת בחובה קשיים רבים לצאצאיהם- אך לא שומעים מהם מילה אחת של נסיון התחמקות מהבחירה. נבואות הזעם אכן התגשמו (אם כי שיעבוד מצרים היה 'רק' 210 שנה), אך- אולי, קצת יומרני להשוות, כשיושלם תהליך הגאולה, ונסתכל אחורה - נוכל להגיד בלב שלם "כן, זה שווה את זה, הסבל האינסופי אכן קירב את הגאולה", ולראות את הסבל מתגמד מול הגאולה.

אני מרגישה שבעקבות עבודה זו יקל עלי להתמודד עם המצב, הן מבחינה נפשית והן מבחינה אמונית. אומנם ברגעי ההתרחשות קשה לי להאמין באמונה שלמה בכך שהסבל מביא גאולה, ופעמים רבות- כשישבתי לכתוב לאחר פיגועים, למשל, הרגשתי שאין בעולם תירוץ טוב מספיק לרצח כלה לפני חופתה, ועדיין- חשוב לי להדגיש שהן השאלות והן התשובות לא נוגעות לגורלם האישי של אנשים מסויימים, שאינם עוד בין החיים - אלא הכל נידון באופן כלל-לאומי, אך, במבט כללי, כשהעשן מתפוגג והסירנות שוקטות, אני מרגישה שלא הכל אבוד, ויש תשובה אמונית למציאות.

הבנת מטרות הסבל עוזרת לי לכוון את האבל והכאב לאפיקים של עשייה. עבודה זו חידדה אצלי את תחושת השליחות: יש לי אחריות, בתור בת לעם היהודי. יש לנו- ככלל, אחריות, לתקן את העולם ולהפיץ בו את שם ה'. ככל שנפעל יותר ונמלא את תפקידנו- כך תמהר הגאולה.

איני מתיימרת להבין את דרכי ה'. ניסיתי, עד כמה שאפשר, להבין את משמעות הסבל של עם ישראל,4 אך- בשורה התחתונה, שכלנו האנושי מוגבל, ועלי לזכור שדרכי ה' נפלאות, ונסתרות. האמונה בקיומו, בהשגחתו, ובכך שיש מתווה ברור להתנהלותנו בעולם- גם אם לא קל לראותו, הן המהוות את מהותנו ומטרתנו בעולם.


ביבליוגרפיה

• י. אביב"י, היסטוריה צורך גבוה, בתוך: משה בר-אשר (עורך), ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, הוצאת אקדמון- בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים- האונ' העברית, כרך ב, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 64-1.
• י. אבן שמואל, יסודות הפילוסופיה היהודית על פי הרמב"ם, הקדמה למו"נ חלק שני כרך א, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט, עמ' ג-ל.
• צ. אדר, משנת הרמב"ם, הוצאת מסדה בע"מ, תל-אביב, תשי"ז.
• הרב ב. אופן, מפתחות לכתבי הראי"ה, הוצאת רעות, רמת-גן, תשס"ב.
• ש.ב. אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית, ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים, תשנ"ג.
• מ. אוריין, המורה לדורות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ז, עמ' 220-211.
• מ. אידל, משיחיות ומיסטיקה, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, תשנ"ב-1992.
• ב. איש שלום, הרב קוק- בין רציונליזם למיסטיקה, הוצאת עם עובד, תל-אביב, תש"ן-1990.
• ח.נ. ביאליק וי.ח. רבינצקי, ספר האגדה חלק א', הוצאת דביר, תל-אביב, תשמ"ז, עמ' כד.
• י. בכרך, הרמב"ם, שיטתו ועיקר דעותיו, הוצאת הקהילה העברית, ביאליסטוק, תרצ"ה-1935, עמ' 43-33.
• י. בן דוד, על אלוקים, אדם ועולם, בתוך: דף קשר, כרך ז', אלול תשנ"ט, עמ' 648-645.
• הרב י. בן-נון, לאומיות ואנושיות בכנסת ישראל, בתוך: ב. איש שלום ושלום רוזנברג (עורכים), יובל אורות, ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים, תשמ"ח, עמ' 208-169.
• א. בן שושן, המילון העברי המרוכז, הוצאת קרית ספר בע"מ, ירושלים, תשל"ט, הערכים פולותיאיזם, מונותיאיזם ודטרמיניזם.
• י. בן שלמה, שירת החיים- פרקים במשנתו של הרב קוק, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, תשמ"ט-1989.
• א. ברט, דורנו מול שאלות הנצח, המדור הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית והוצאת הספרים של הסוכנות היהודית, ירושלים, תשכ"ג, עמ' 156-142.
• ג. גולדמן, ה' צדיק יבחן, בתוך: מעליות -בטאון ישיבת ברכת משה, מעלה אדומים, גליון ד, סיוון תשמ"ג, עמ' 48-43.
• הרב צ. דרורי, הרמב"ם- אמונת שכל ואמונת סגולה, (לא מצויינים הוצאה, מקום או שנה).
• י. ח. הדרי, פרקים במשנתו העיונית של הרב קוק, הוצאת אמנה, ירושלים, תשכ"ה.
• י. הורביץ, שכר ועונש ביהדות, בתוך: מ. הכהן (עורך), מחניים- גליון המאה על אמונה ויהדות, הוצאת צבא ההגנה לישראל - הרבות הצבאית הראשית, חלק ראשון, עמ' צג-צט.
• ספר הכוזרי לריה"ל, בתרגום יהודה אבן שמואל, הוצאת דביר, תל-אביב, תשל"ז.
• ע. העצני, אידיאלים והשקפות עולם בכתבי הקודש, הוצאת המאור, תל-אביב, ת"ש, עמ' 58-56
• הרב פ. הכהן וילמן, אורות הרמב"ם, הוצאת תפוצה, בני ברק. (לא מצויין שנה).
• מ. חובב, הרב קוק- הליכות ודעות, הוצאת קק"ל, ירושלים, תשכ"א.
• י. יעקבסון, לבעיות הגמול במקרא, הוצאת סיני, תל-אביב, תשי"ט.
• י. יעקבסון, מקבלת האר"י ועד לחסידות, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, 1988.
• צ. ירון, משנתו של הרב קוק, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשמ"ה.
• הרב ש. ישראלי, פרקם במחשבת ישראל, הוצאת מדרשיית נעם, פרדס חנה, תשכ"ד.
• י. כ"ץ, ישראל והעמים- תולדותיהם בעת החדשה עד תקופתו של משה מנדלסון, ספרי תרשיש, ירושלים, תש"ך.
• י. כ"ץ, ישראל והעמים- תולדותיהם מימי חורבן בית שני עד גרוש ספרד, ספרי תרשיש, ירושלים, תשכ"א.
• הרב ד. כץ, רמח"ל- תולדותיו, אישיותו ותורתו, הוצאת ביתן הספר בסיוע מוסד הרב קוק, תל-אביב, תש"ח.
• דרך ה' לרמח"ל, הוצאת פלדהיים, ירושלים, תשנ"ה.
• קל"ח פתחי חכמה לרמח"ל הוצאת ספרייתי, בני-ברק, תשנ"ב.
• דעת תבונות לרמח"ל, הוצאת ספרייתי בע"מ, בני-ברק, תשמ"ג.
• ספר הכללים לרמח"ל, הוצאת ספרייתי בע"מ, בני-ברק, תשמ"ג.
• מורה נבוכים לרמב"ם, מהדורה מנוקדת ע"י יהודה אבן שמואל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ו.
• מורה נבוכים לרמב"ם, בתרגום מיכאל שוורץ, הוצאת אונ' תל-אביב, תל-אביב, תשס"ג.
• איגרות הרמב"ם, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"א, עמ' צז-קצג.
• איגרות הרמב"ם כרך א', בעריכת י. שילת, הוצאת מעליות, ירושלים, תשמ"ז, עמ' רלג-רמא.
• משנה תורה לרמב"ם, הוצאת פאר התורה, ירושלים, תשל"ד.
• ח. נבון, בחירת זרע אברהם בספר בראשית, בתוך: מגדים- ביטאון לענייני מקרא, הוצאת תבונות, גליון ל"ד, תשרי תשס"ב.
• הרב מ.צ. נריה, חיי הראי"ה- אורחותיו והגותו, הוצאת מוריה, תל-אביב-יפו, תשמ"ג.
• ש. סולברג, בחירה והשגחה במשנת הרמב"ם לאור הפסיכולוגיה של ימינו, בתוך: ניב המדרשיה כרך י"א, תשל"ד (שם העורך וההוצאה אינם מצויינים).
• מ.ז. סולה, יוצרים והוגים בישראל ובעמים, הוצאת ניב, תל-אביב, תשכ"ו, עמ' -128 131.
• עלי שור, באר יעקב, תשל"ח.
• א. עמנואל, עם ישראל-עם סגולה, הוצאת מדרשיית נעם. (לא מצויין שנה).
• ר. פז, הפרת עקרונותיה של תורת הגמול בספר איוב - התופעות ויישובן, בתוך: מגדים, ביטאון לענייני מקרא, הוצאת תבונות, גיליון י"ז, אלול תשנ"ב.
• י. פיכמן, אנשי בשורה, הוצאת מוסד ביאליק על ידי דביר, תל-אביב, תרצ"ח, עמ' ט-טו.
• הרב י. פילבר, ביאורים ומקורות לאורות התשובה, הוצאת המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשמ"ח.
• הרב י. פילבר, לאורו- עיונים במשנת רבינו אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הוצאת המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ה.
• ש. פישר, גלות הכלל וגאולת הפרט, הוצאת משרד החינוך, ירושלים, תשמ"ח.
• י. פראוור, האנציקלופדיה העברית כרך 21, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים-תל-אביב, תשכ"ט.
• י. פראוור, האנציקלופדיה העברית כרך 24, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים-תל-אביב, תשל"ב.
• א. קובנר, מגילות האש, הוצאת כתר, ירושלים, 1981.
• אגרות הראיה לרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ב.
• אורות לרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ב.
• אורות הקודש לרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד.
• מאמרי הראיה לרב קוק, הוצאת נחלה, ירושלים, תשמ"ד.
• עולת ראיה לרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, האגודה להוצאת ספרי הראי"ה קוק ז"ל, ירושלים, תשכ"ג.
• עין אי"ה (ברכות) לרב קוק, הוצאת המכון ע"ש הרצי"ה קוק זצ"ל, ירושלים, תשנ"ה.
• ערפילי טוהר לרב קוק, המכון ע"ש הרצי"ה קוק זצ"ל, ירושלים, תשמ"ג.
• שבת הארץ לרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, המשרד לעניני דתות, ירושלים, תשמ"ה.
• שמונה קבצים לרב קוק, בהוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ד.
• הרב ב.צ. קוק, בעקבות "דרך ה'", הוצאת מכון דעה תורה, ירושלים, תשס"א.
• הרב ע. קלכהיים, שירת אומה לארצה, אריאל- מפעלי תורה יהדות וחברה בישראל, ירושלים, תשמ"ז.
• ש. רוזנברג, בעקבות הכוזרי, ספריית מעלה, ירושלים, תשמ"א.
• ש. רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, תשמ"ה-1985.
• י. רוזנסון, שמן בייסורין, בתוך: על אתר, ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, הוצאת מכללת הרצוג להכשרת מורים, גיליון ב', תמוז תשנ"ו.
• ש. רז, מלאכים כבני אדם- הראי"ה קוק, הוצאת קול מבשר, ירושלים, תשנ"ד, עמ' ה-ט.
• הרב שג"ר, תורת הגמול במבחן השואה, בתוך: חדש ימינו כקדם- ספר זיכרון לע"נ של מלכי רוט ומיכל רזיאל הי"ד, הוצאת תנועת הנוער עזרא, ירושלים, תשס"ב, עמ' 79-67.
• ג. שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ו, עמ' 212-187.
• הרב י. שרלו, וארשתיך לי לעולם - דמותו הדתית של האדם מישראל בעת תחיה במשנתו של הרב קוק, הוצאת ישיבת ההסדר פתח-תקווה, פתח תקווה, תשס"ג.
• הרב י. שרלו, תורת ארץ-ישראל לאור משנת הראי"ה, הוצאת ספרי הגולן, חיספין, תשמ"ח.
• ב. שרפשטיין, פילוסופים כבני אדם, הוצאת זמורה ביתן, תל-אביב, תשמ"ד, 1984, עמ' 246-232
• י. תשבי, חקרי הקבלה ושלוחותיה, כרך שלישי, הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, האונ' העברית, ירושלים, תשנ"ג, עמ' 953-941.
• י. תשבי, נתיבי אמונה ומינות, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, האונ' העברית, ירושלים, תשנ"ד.
• י. תשבי, תורת הרע והקליפה בקבלת האר"י, אקדמון- בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האונ' העברית, ירושלים, תשל"ט.
• Arthur Hyman, Maimonidean Studies, the Michael Scharf Publication Trust of Yeshiva University Press, New-York, 1991.
• Encyclopeadia Judaica vol. 11, Keter publishing house, Jerusalem, 1978.

הערות:



1. כדאי לזכור שבתקופת הרמב"ם הצרות של עמ"י היו בגלל אמונתם הדתית: הן המוסלמים הקנאים והן הצלבנים היו מוכנים לקבל יהודים לתחומם ולהשאירם בחיים אם ימירו את דתם. מי שסירב להכיר באמונות זרות הועלה על המוקד או הוכרח לברוח. (י. כ"ץ, ישראל והעמים- תולדותיהם מחורבן בית שני עד גירוש ספרד, ספרי תרשיש, ירושלים, תשכ"א). זאת בניגוד לשלב מאוחר יותר בו היהודים נפגעו בלי קשר לאמונתם האישית, רק בגלל העובדה שהם השתייכו לעם היהודי.
2. העולם הזה הוא רק חלק מהמציאות הכללית. עיקר הגמול נעשה בעולם הבא. לכן, הבנתנו של מושג כמו מוות, עבורנו הוא שלילי, הוא לא מוחלט - שכן העולם הבא הוא חלק מהמציאות.
3. עולת ראיה ב, עמ' מג.
4. לפי דעת הרמב"ם מילאתי בכך את אחת המטרות שלשמן נועד הסבל: דרכו הגעתי קרוב יותר ל"דעות אמיתיות".

לפרק הבא חזרה לתוכן