שער הרביעי - שער העזות


העזות היא מידה גרועה ברוב פעולותיה
והיא הפך ממידת הבושה, כי הביישן מעביר על מידותיו, וחומל וסולח ומוחל, אבל מי שהוא עז-פנים, לא יתבייש מפני איש, אך עומד בעזות עם כל אדם, ועושה כל מעשה רע ולא יתבייש, אך מתחזק ברעתו ומתקשה בעבירה, ועל זה נאמר: "חזקו פניהם מסלע" (ירמיה ה, ג), ונאמר: "והבנים קשי פנים וחזקי לב" (יחזקאל ב, ד). וכל המעלות הטובות הנאמרות על הבושה הם הפך בעזות. וכאשר מתגבר האדם במידה הזאת, נבזה הוא מאוד בעיני בני-אדם, ואפילו הוא חכם. והרבה רעות נגררות אחר העזות, שהוא מעז פנים עם בני-אדם לא ימלט מן המחלוקת ושנאה וקנאה. ומי שהוא מזעיף-פנים הוא מכחיש יחודו, והוא לא ישא פני גדול, ופני זקן לא יחון, וכל עבירות שבתורה הם קלות בעיניו לעבור עליהם, הכל לפי רוב העזות שבו, ועליו נאמר: עז פנים לגיהנם (אבות פ"ה מ"כ).

העז נקרא רשע
שנאמר: "העז איש רשע בפניו" (משלי כא, כט); והרשעים מגונים ומאוסים לפני השם יתברך, ושם הרשעים מגונה, כדכתיב: "ושם רשעים ירקב" (שם י, ז). על הבושת נאמר: "וילמד ענוים דרכו" (תהילים כה, ט), ועל העז הרשע נאמר: "ודרך רשעים יעות" (שם קמו, ט). מי שיש בו מידת העזות, עושה עבירות חבילות חבילות וחושב עצמו צדיק. ועל דרך זה אנו מתוודים: אין אנו עזי-פנים וקשי-עורף לומר לפניך ה' אלוהינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. וזו היא מידה רעה חולה, מי שהוא רשע ויאמר לא חטאתי, ועל זה הקדוש-ברוך-הוא שופט ואינו מרחם עליו, כדכתיב: "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי" (ירמיה ב, לה), וכתיב: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). וזה הדרך העז הוא רחוק מאוד מדרכי התשובה. ועל הזונה נאמר: "העזה פניה ותאמר לו" (שם ז, יג).

המידה הזאת היא רעה מאוד, כי מביאה את האדם לבייש את חברו ואת העניים, כעניין שנאמר: "תחנונים ידבר רש, ועשיר יענה עזות" (שם יח, כג). וכל-שכן אם מבייש את רבותיו ומעז פניו נגדם, ומקשה ערפו נגד מוכיחיו מרוב עזותו, אז המידה הזאת מוציאתו מן העולם, וראוי להרחיקה מנפשו.

אך המידה הזאת משובחת מאוד בעזות התורה והעבודה, להעז פניו נגד הרשעים ולהקשות עורף כנגדם, שלא לשמוע לעצתם ושלא להודות על שקריהם ותועבותיהם ושלא להחניף להם. וצריך להעז פניו אף בקיום המצוות, אף אם ישחקו בו בני-אדם. וצריך להעז פניו נגד רבותיו לשאול מה שאינו יודע, ולא יתבייש בזה (עיין אבות פ"ג מ"ה). וצריך להעז פניו להוכיח בני-אדם לגלות להם חטאתיהם.

וצריך האדם להחזיק על המידה הזאת להכניע במקום הגנאי ולהתגבר עליה כפי כוחו, כי קשה מאוד להימלט מן המידה הרעה הזאת, אם לא שישים חוזק כוחו ועוצם גבורתו לנצחו ולהעבירו מפניו במקום החטא, ולהעמידו בקרבו ועל פניו במקום אשר מקבל שכר על קשיות ערפו.