אם לא למעלה מזה

י. ל. פרץ

גיליון מס' 37 - טבת תשע"א * 12/10

ובכל ימות הסליחות, בבוקר בבוקר, נעלם הרבי מנמירוב.

בני הבית מתעוררים לסליחות, יוצאים ועוזבים את הדלת פתוחה אחריהם, ודאי יוצא הוא אחרי כך לבדו. מעולם לא ראה אותו איש, לא בחוץ ולא בבית הכנסת, וכולם חשבו שהוא עולה לשמים ומתפלל בעבור כולם.

והנה בא לנמירוב איש מירושלים וצחק עליהם. ואמר שגם משה רבנו לא עלה לשמים להתפלל אז גם הצדיק מנמירוב לא עולה לשמים.
אמרו לו – אם כן, איפה הוא הרבי בשעת הסליחות?
והליטאי החליט לחקור בעניין.

עוד באותו היום, התגנב הליטאי לחדרו של הצדיק ושכב מתחת למיטתו. שעה אחת לפני שקראו לסליחות, הרגיש הליטאי שהצדיק מתהפך על מיטתו כשהוא נאנח וגונח. ושניהם שוכבים – הרבי על המיטה והליטאי מתחת למיטה.
כשקראו לסליחות, שמע הליטאי את התנועה בחדרים האחרים, בני הבית מתכוננים ויוצאים לסליחות. אחר כך השקט חזר והוא נשאר לבדו עם הרביב בבית.
בינתיים קם גם הצדיק ממשכבו, ניגש אל ארון הבגדים והוציא משם חבילת בגדים שונים, מכנסי בד לבנים, רחבים וקצרים, מגפים גדולים מצופים בזפת, מעיל עבה, כובע וחגורת עור מצופה מסמרי נחושת – בגדי איכר.

הצדיק לבש את הבגדים והליטאי לא האמין למראה עיניו, והרבי יוצא מחדרו, והליטאי בשקט בשקט הולך אחריו. הרבי עבר ליד המטבח ולקח גרזן לחטוב עצים ויצא מהבית. והליטאי אחריו, חושב שאולי הרבי צדיק ביום וגנב בלילה.
הרבי הולך בשקט בצידי הרחובות והליטאי אחריו. והנה הרבי יצא מהעיר.

קרוב לעיר נמצא יער, והצדיק נכנס לתוך היער, פסע כשלושים פסיעות בתוך היער, ניגש לעץ צעיר וכרת אותו.
והליטאי עומד מרחוק ורואה איך הצדיק חוטב את העץ לקרשים קטנים ומוציא ממעילו חבל ארוך, אוסף את הקרשים לחבילה, שם את החבילה על כתפיו, יוצא מהיער ושב לעיר. והליטאי – אחריו.

הצדיק הולך לאט, מגיע לסמטה חשוכה, ניגש אל בית עלוב, עומד ליד הדלת ודופק על החלון. והליטאי שומע מתוך הבית קול אישה שואל "מי שם?".
הצדיק עונה "אני"
האישה שואלת "מי זה אני?"
הצדיק עונה "וסיל".
"וסיל, איזה וסיל, מה את רוצה?"
והצדיק אומר לה, בשפת האיכרים, שיש לו חבילת עצים למכור ושימכור לה בזול ואינו מחכה לתשובת האישה, פותח את הדלת ונכנס לבית והליטאי מתגנב אחריו.

באור הירח הוא רואה חדר קטן ונמוך, שברי כלי בית ובמיטה אישה חולנית מכוסה בסמרטוטים. והאישה שואלת באנחה: "אבל במה אקנה, וסיל? אין לי כסף".
והצדיק עונה שיתן לה בהלואה, ובסה"כ הוא מבקש שש אגורות והאישה עונה שאילו שש אגורות אין לה ואינה יכולה לשלם, והיא נאנחת "מאין יבוא עזרי".
והצדיק, שהניח את החבילה על הרצפה כועס, "הוי יהודיה טיפשה, את אישה קטנה וחולנית וימיך ספורים, ואני בוטח בך, נותן לך בהלואה שש אגורות, את לא בוטחת בה' שיעזור לך להשיג שש אגורות?"
"ומי ידליק את התנור?", נאנחה האישה, "מי יודע מתי יחזור בני מעבודתו בלילה" והצדיק עונה, שהוא ידליק. והוא אומר ועושה.

ובזמן שהכניס את העצים לתוך התנור, זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום, וכשהבעיר את העצים, אמר את הפזמון השני, ואת הפזמון השלישי אמר כאשר סתם את התנור.

והליטאי – ראה, ומאז החל לאהוב את הצדיק ולהאמין בו, והיה נוסע אליו כל שנה. וכאשר היה שומע מספרים שהצדיק עולה בימות הסליחה למעלה, לא צחק עוד, והיה אומר "מי יודע, אם לא למעלה מזה".