רפה. שלא נקדיש בעלי מומין למזבח - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נקדיש בעלי מומים להקריבם למזבח, ואף על פי שלא הקריבם, בהקדש לבד יש איסור לאו, ועל ההקדש לבד נאמר
(ויקרא כב כ) כל אשר בו מום לא תקריבו, משום בל תקדיש
(תמורה ו א).
מה שכתבנו למעלה
(מצוה רעז) בלאו שלא יכנס בעל מום בהיכל כולו, ועין במצות הקורבן
(מצוה רפו) להיות תמים ומצאת שם כי תדרשנו.
כלומר, מה הן המומין הפוסלין ומה אינן פוסלין, כתבתי מהן קצת מזה למעלה
(מצוה רעה) בלאו שלא יעבד כהן בעל מום בעבודת המקדש. והכל בארוכה במסכת בכורות
[ה' איסורי מזבח פ''א].
כל העובר עליה והקדיש בעל מום ואפילו בזמן הזה עבר על לאו זה. ומן הנראה שלא יהיה בזה מלקות, לפי שאין בו מעשה.
אבל ראיתי
הרמב''ם זכרונו לברכה
(איסורי מזבח א ב) שכתב המקדיש בעל מום לוקה, ואולי יעשהו כממיר שיש בו מלקות ואף על פי שאין בו מעשה, שזה וזה הקדש הוא, ואליו נשמע ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא.
המצווה בכל הספרים