תכט. שלא להנות מתקרבת עבודה זרה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו להנות בו.
ועל זה נאמר
(דברים ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'.
כדי להרחיק כל עניין עבודה זרה הנמאסת.
דיני מצוה זו, גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה.
ובארו לנו
(מכות כב א), שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים, משום ולא תביא תועבה, ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ששני עניינים הם: אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי להנות בו, ואחד הנהנה בו, שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה, ולוקה על שניהם כמו שכתבנו.
ואף על פי ששניהם עיקר אחד להם, והיא ההנאה, שהרי אינו לוקה אלא בשביל ההנאה, מכל מקום מכיון שיהנה לוקה שתים, וכעניין שאמרנו למעלה בסדר אמר
(מצוה רעג), בכהן גדול שבעל אלמנה שלוקה שתים, ואף על פי ששני הלאוין עיקר אחד להן, כמו שכתבנו שם.
ובכלל איסור זה. בין עבודה זרה עצמה, בין משמשיה, בין תקרובת שלה, ובין עבודה זרה של ישראל, או של גוי. ומה בין זו לזו, של גוי אסורה מיד שנעשית, שנאמר
(דברים ז כה) פסילי אלהיהם, משפסלו, ושל ישראל אינה אסורה, עד שתעבד, שנאמר
(שם כז טו) ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר.
ומן הנכלל במצוה זו, שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק ממון אחר שהוא של גזל, או חמס או מריבית, או מכל דבר מכוער, שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא, שיצר לב האדם רע, חומד אותו ומביאו אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה, שבו נאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל
(שם טו ט) וכתיב בעניין עבודה זרה
(שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו'.
ובממונות כאלו שזכרנו, ובמשמשי עבודה זרה, על כולן נאמר והיית חרם כמוהו, כלומר, שכל הנדבק עמו הוא חרם, שאין ברכת האל מצויה בו, ואבד וכלה, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה
(ב''מ עא, א), שפרוטה של ריבית מכלה כמה אוצרות של ממון, שבא זה, ומאבד את זה.
בזכרים ונקבות. והעובר על זה ולקח שום דבר מעבודה זרה והביאו לרשותו ונהנה בו לוקה שתים משום ולא תביא וגו' ומשום ולא ידבק וגו' כן כתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(ע''ז פ''ז ה''ב).
המצווה בכל הספרים
