מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



תלג. מצות תפילה - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

לעבוד את ה’ יתברך, שנאמר (דברים י כ) ואתו תעבוד, ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים, שנאמר (שמות כג כה) ועבדתם את ה’ אלהיכם. ובמקום אחר אומר ואתו תעבוד (שם יא יג), ובמקום אחר ולעבדו בכל לבבכם.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה אף על פי שמצוה זו היא מהמצות הכוללות, כלומר, שכוללות כל התורה, כי עבודת האל יכלל כל המצות, יש בזו כמו כן פרט, והוא שיצונו האל להתפלל אליו. וכמו שאמרו בספרי ולעבדו בכל לבבכם, אי זו היא עבודה שבלב, זו תפילה. ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו, מנין לעיקר תפילה בתוך המצות? מהכא את ה’ אלהיך תירא ואתו תעבד (דברים ו' יג).

משורשי המצוה
מה שהקדמתי כמה פעמים, כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולתם וטוב לבבם וכשר מחשבותם, ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצותיו היקרות שיזכו בהן, והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב, והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא, אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן, כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת.
ומלבד ההודאה להם בזאת המידה, ציוום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם, ומלבד השגת חפצי לבנו, יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבותינו, כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו, וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו, ובכל עת ובכל רגע ישמע צעקתינו אליו, לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והאמיננו במלכותו ויכולתו מבלי שום צד פקפוק, וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפץ.

ואמנם אין לנו בתורה בזאת המצוה זמן קבוע לעשותה, מפני כן מסופקים רבותינו בעניין. הרמב''ם זכרונו לברכה כתב בחיבורו הגדול (תפילה א, ב) שמצוה היא להתפלל בכל יום.
והרמב’’ן זכרונו לברכה (בסה''מ מצ''ע ה) תפש עליו ואמר, שהתורה לא צותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע, ולא תייחד זמן בדבר כלל, ותמיד יאמרו זכרונם לברכה תפילה דרבנן, והוא כמסופק יאמר, שהמצוה היא להתפלל ולזעוק לפני האל ברוך הוא בעת הצרה.
גם הרמב''ם זכרונו לברכה בעצמו כתב.
שאין מנין התפילות ולא מטבע התפילה מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע ביום מן התורה, אבל מכל מקום חיוב התורה הוא להתחנן לאל בכל יום ולהודות לפניו, כי כל הממשלה אליו והיכולת להשלים כל בקשה, עד כאן.
ומן הדומה, כי בהיות עיקר מצות התורה בכך ולא יותר, תקנו זכרונם לברכה למי שהוא במקום סכנה ואינו יכל לעמוד ולכון בתפילה כדי לצאת ידי חובתו במצות התורה, לומר צורכי עמך ישראל מרבין וגו' כמו שבא במסכת ברכות (כט, ב).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לא, א) שחייב אדם להתפלל שלוש פעמים ביום שחרית, ובין הערבים ובלילה פעם אחת, ואלו השלוש תפילות כנגד הקרבנות תקנום, שבכל יום היו מקריבים במקדש תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, ותחילת הערב גם כן תקנו כנגד איברי העולה של בין הערבים, שהיו מתאכלין והולכין כל הלילה. ומפני שזאת התפילה של לילה, היא כנגד עניין מהקרבנות שאינו חובה, שאם נתאכלה מבעוד יום עולת הערבים, לא היתה מתאכלת בלילה.
אמרו זכרונם לברכה גם כן (ברכות כז, ב), שתפילת הערב רשות היא, אם יהיה פנאי לאדם וימצא בעצמו נחת להתפלל יתפלל, ואם לאו לא יתפלל ואין עליו אשם בכך, ואף על פי כן נהגו ישראל היום בכל מקום להתפלל תפילת הערב בקבע בכל לילה. ואחר שקבלוה עליהם דרך חובה, חייב כל אחד מישראל להתפלל אותה על כל פנים.
וכמו כן תקנו זכרונם לברכה בשבתות ובמועדים תפילה רביעית, והיא הנקראת תפלת מוסף, והיא כנגד הקורבן שהיה נוסף במקדש בזמן שהיה קים, ועוד תקנו תפילה חמישית ביום הכפורים לבד, לרב קדושת היום, ובעבור היותו יום סליחה וכפרה לכל, והיא הנקראת תפילת נעילה, וכל נוסח התפילות עזרא ובית דינו תקנום.
ובימי החול תקנו להתפלל שמונה עשרה ברכות הידועות בכל פנות ישראל, מלבד ברכת המינין שתיקן שמואל הקטן בהסכמת רבן גמליאל ובית דינו, כדאיתא במגלה (יז, ב). ומהן שלוש מספרות שבח השם, ושלוש הודאה לאחריו, ושתים עשרה שנכלל בהן שאלת צורך כל איש מישראל. והם, זכרונם לברכה, סדרום כסדר שהן סדורות היום בפי כל ישראל; השלוש ראשונות בשבח ה’ יתברך והאמצעיות בבקשת צרכים, ואחרונות בהודאת האל על כל הטובה שעושה עמנו ברוך הוא.
ואחר כך לזמן רב, נשכח כוון סידורם, ושמעון הפקולי ידע אותם והסדירם על הסדר המכון, כמו שסדרום עזרא ובית דינו: לשאול תחילה דעת, כי הוא ראש ואב לכל הקנינים, שאם אין דעת אין כלום, ואחר כך תשובה וכו'. כמו שהם מסודרות, ובשבתות וימים טובים (ברכות כא, א) כדי שלא להטריח על הצבור ביום שמחתם, תקנו להתפלל בהם שבע ברכות לבד שלוש ראשונות, ושלוש אחרונות, וברכה אחת באמצע, שמזכירין בה עניין היום, כל מועד ומועד ושבת כפי עניינו.
זולתי ביום טוב של ראש השנה, שיש במוסף שלו תשע ברכות: שלוש ראשונות, ושלוש אחרונות, ושלוש אחרות שהן מלכיות זכרונות ושופרות, הכל כמו שמקבל בפי כל ישראל, גם בפי התינוקות, אין צורך לאריכות בדברים אלו. ואולם יש לך לדעת, כי בתפילת מוסף ראש השנה יש דין מחודש משאר תפילות, ששליח ציבור מוציא בהן הבקי ושאינו בקי, ובשאר הימים אינו מוציא הבקי, כן תמצא העניין אם תזכה ללמוד על דרך האמת.

וכן מעניין המצוה, מה שהזהירו אותנו בכונת הלב הרבה בתפילה, ויותר בברכה הראשונה, שאמרו זכרונם לברכה (ברכות ל, ב) שמי שלא כיון בה מחזירין אותו. ועניין הכונה זו שחייבו בשבילה חזרה, היא לפי הדומה, שיתן האדם אל לבו, שלפני ה’ הוא מתפלל ואליו הוא קורא, ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה.

ומה שאמרו שיש דברים שהם מעכבים את האדם מהתפלל, אף על פי שהגיע זמן תפילה, ומהם טהרת הידים, וכסוי הערוה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו. כגון, הצריך לנקביו.
ומה שאמרו שיש דברים שצריך המתפלל להזהר בהן, אבל אין מעכבין התפילה בשבילם, ואלו הן, עמידה, ולכון שיתפלל נוכח המקדש, ושיתקן הגוף, כלומר, שיעמוד ביראה ופחד, עיניו למטה ולבו לשמים, ומניח ידיו על לבו כעבד העומד לפני רבו, ושיתקן מלבושיו, ולא יעמוד לבוש דרך הדיוטות, וישוה הקול לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך, ויכרע בברכות הידועות, ואלו הן באבות תחילה וסוף, ובהודאה תחילה וסוף.

וזמני התפילות אלו הן: תפילת השחר מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית, ומי שעבר והתפלל אחר כן עד חצות יצא ידי חובת תפילה, אבל לא חובת תפילה בזמנה, ומי שהתפלל בשעת הדחק, כגון, הרוצה להשכים לדרך אומר תפילת שחרית אחר שיעלה עמוד השחר ויצא ידי חובתו. ותפילת המנחה משש שעות ומחצה ביום עד הערב. ותפילת הערב כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. וצריך כל אדם להזהר שיתפלל קודם שיתעסק במלאכות אחרות, כדי שלא יפשע.

ודין טעה ולא התפלל תפילה אחת, שמתפלל שתים מן הסמוכה לה.

ודין המתפלל שלא יפסיק בשביל כבוד שום אדם, ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, ואפילו נחש כרוך על עקביו לא יפסיק תפילתו, אם יודע ודאי שהוא מן הנחשים שאינם ממיתין. וכן מעניין המצוה מה שאמרו שחייב כל אדם לחזר על כל פנים להיות מתפלל עם הצבור, שתפילת הצבור נשמעת יותר מתפילת יחיד.
ויתר פרטי המצוה, מבוארים במסכת ברכות בארוכה [או''ח סימן צח].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ועמד יום ולילה בלא תפילה כלל ביטל עשה זה, כדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.
ומי שצר לו ולא קרא אל ה’ להושיעו ביטל עשה זה, כדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה, ועונשו גדול מאוד, שהוא כמסיר השגחת ה’ מעליו.

המצווה בכל הספרים