תק. שלא לשכון בארץ מצרים לעולם - ספר החינוך

המצווה בכל הספרים

שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם. כלומר, שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר (דברים יז טז) וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד.

ונכפלה המניעה בזה שלוש פעמים. אמרו זכרונם לברכה בשלושה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים, בשלושה חזרו, ובשלושתן נענשו.
ושלושה מקומות אלו, אחד מהם הוא שזכרנו, והשני הוא (דברים כה סח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו'. והשלישי (שמות יד יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו'. אף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה סיפור, באה הקבלה עליו, שהוא מניעה.

משורשי המצוה
לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים, והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם, לזכותנו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול עלינו, לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם, כדי שלא נלמד סעיפותיהם, ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתנו השלמה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סוכה נא, ב), שלא העיר מצרים לבדה היא בכלל האיסור, אלא אף בכל אלכסנדריא אסור לשכון, ומים אלכסנדריא באורך ארבע מאות פרסה וברוחב ארבע מאות פרסה באיסור זה.
ויתר פרטיה מבוארים.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה, לפי שבשעת הכניסה מותר הוא, ובהשתקעו שם אין בו מעשה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (מלכים ה, ח) שיראה לו, שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים, שמותר יהיה לנו לשכון בה, ודברי פי חכם חן.

המצווה בכל הספרים