נא. מצות בית דין לדון נזקי בהמה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
לדון בדין שור המזיק בין שהזיק אדם, כמו שכתוב בפרשת
(שמות כא כא) וכי יגח, בין שהזיק ממון, כמו שכתוב בפרשת
(שם לה) כי יגוף.
ועיקר פירושו של יגוף - ידחף. ומיהו בין שהזיקו בגופו או ברגליו או נשך בשניו או אפילו הזיק בקרניו - כולן בכלל לשון נגיפה משמע, אבל נגיחה לא משמע אלא בקרן
(ב''ק ב, ב).
וכבר נתרבו נזקי שור באדם מדכתיב בפרשת כי יגח והמית דמשמע
(מכילתא שם) והמית מכל מקום, בין בנגיחה בין בשאר דברים. ולאו דוקא שור, אלא
(ב''ק נד, ב) אפילו כל בהמה וחיה ועוף שהזיקו חייבין, אלא שדבר הכתוב ברגיל.
וכבר אמרנו שכל המצות הבאות לנו על דבר המשפט שורש אחד להן, ודבר מושכל הוא, ואיני צריך לחזר אותו בכל אחת ואחת.
כגון איזהו המועד והתם והחילוק שביניהן, ודברים שהבהמה מועדת להן בתחילה ושאינה מועדת בהן עד שנראה אותה מורגלת בהן. והרגל זה באיזה עניין יהיה שנחזיקנה כמועדת, ובאיזה עניין תניח ההרגל שתחזור לתמותה, וחמישה מיני חיות המועדות מתחילתן, וחילוק הרשויות שתזיק בתוכן, ומה שנקרא אבות בנזיקין ומה שנקרא תולדות, והחילוק שביניהן באחת, ודיני השמירות שאדם חייב לשמרן כדי שלא יזיקו, וכיצד יתחייב או יפטר בהן.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בששה פרקים ראשונים מן בבא קמא
(ח''ה שצא).
ואלה הדינין הנקראין
דיני קנסות כבר אמרנו
(במצוה מט) שאין דנין אותן אלא בית דין הסמוכין ובארץ ישראל, אבל המזיק חייב לשלם
(ב''מ צא, א) בדיני שמים בכל מקום, ואם תפש הנזק
(ב''ק טו, ב) אין מוציאין מידו בשום מקום.
המצווה בכל הספרים
