תרי. שלא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להוציא דמי מעשר שני אלא בצרכי אכילה ושתיה, ועל זה נאמר
(דברים כו, יד) 'ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה’ אלהי', כלומר, לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים את הגוף.
בשורש מצות מעשר שני שכתבתי בסדר ראה אנכי
(מצוה תעג) תבין טעם העניין, למה נצטוינו שלא להוציאו כי אם בצורכי אכילה ושתיה, ולא נוכל להוציאו אפילו לקנות בו כלי כסף וזהב או עבדים ושאר הדברים, וקחנו משם.
מה שאמרו זכרונם לברכה, שמותר להוציאו בדברים שיסוך גופו בהם, שהסיכה בכלל אכילה ושתיה, דכעין מזון היא, לחזק הגוף ולהועילו.
ומה שאמרו, שאסור להוציא דמיו בשום דבר אחר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה, ואפילו יהיה דבר מצוה.
ולשון ספרי: שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין.
ואמרו זכרונם לברכה
(שם פ''א, מ''ז), שכל זמן שהוציא ממנו כלום לשום דבר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה, שתשלום זה הוא שישלם מעות כנגדן ויאכל מהן בירושלים צרכי סעודה, ומן הדומה דכיון שיש בו תשלומין אין בו חיוב מלקות.
ויתר פרטיה מבוארין במסכת מעשר שני.
כי אז היו לנו מעשרות דאורייתא. והעובר על זה והוציא בזמן ההוא מעות מעשר שני בשום דבר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה עבר על לאו, ומשלם מכיסו דמים כמותם, ולוקח מהם צרכי אכילה ואוכלן בירושלים כמו שאמרנו.
המצווה בכל הספרים