עו. שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד.
וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינים בדין אדם אחד, ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד, שלא יעשה הדין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר
(שמות כג ב) לא תהיה אחרי רבים לרעת, כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מות. וזהו לשון הכתוב שאמר לרעות, כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד. אבל כשיהיה ההכרע בשנים, אפילו לרעת מטין על פיהם. ובמכילתא: הטיתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שנים.
לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למידות ה’ ברוך הוא, וממידותיו שהוא רב חסד, כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין.
ומשפטי המצוה בפרק רביעי מסנהדרין, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של אחרי רבים להטת. והעובר עליה וחייב ברוב המוכרע באחד, עבר על מצות מלך, ועונשו גדול מאוד, שגורם לאבוד נפש שלא כדין.
המצווה בכל הספרים