מדרש רבה, בראשית, פרק כ

תוכן הפרק:

פרשה נב: לוט נפרד מאברהם ופרשת אבימלך

פרשה נב: לוט נפרד מאברהם ופרשת אבימלך

א [אברהם עובר לגרר להרבות צדקה]

ויסע משם אברהם ארצה הנגב
רבי אבון פתח:
(איוב יד) ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו.
ואולם הר נופל,
זה לוט, שנפל מהר.
וצור, זה אברהם.
יעתק ממקומו, פנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של סדום, פסקו העוברים והשבים.
ואמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי?!
הלך ונטה לו אהל בגרר, הדא הוא דכתיב: ויסע משם אברהם.

ב [לוט פשע באברהם]

(משלי ח)אח נפשע מקרית עוז
אח,
זה לוט, שהיה בן אחיו של אברהם.
נפשע מקרית עוז, פשעת באברהם, כפרת ביה, שקרת ביה.
ומה גרם לך?
ומדינים כבריח ארמון, הביא עליו מדינים כבריחי בהמ"ק.
מה להלן: לא יבא טמא, אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם.

ג [חטאיו של לוט גרמו לו להיות מורחק]

דבר אחר:
ויסע משם אברהם
(שם)חכם לב יקח מצות.
חכם לב, זה אברהם.
יקח מצות, לפי שחרב מקומה של סדום, ופסקו העוברים והשבים, ולא חסר קלורין שלו כלום.
אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי:!
הלך ונטה לו אהל בגרר.
ואויל שפתים ילבט, זה לוט, שהיה אויל בשפתיו, שהיה צריך לומר לבנותיו דבר, שלקה בו העולם אנו באים לעשות?! אלא, ילבט.
מה גרם לו ילבט?
הביא עליו לבטי לבוטים.
מה להלן: לא יבא טמא לכל דבר, אף כאן: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.

ד [אברהם מתרחק מלוט]

ויסע משם אברהם פנה מפני ריח רע, שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם, בא על שתי בנותיו.
ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו:
דרום, נגב, תימן, ים, וימין, וסנינים. [נ"א וסינים]
היתיבון, והכתיב: (תהלים פה) ולא ממדבר הרים?!
אמר להם: אף הוא, דרום הוא.

אמר רבי חייא בר אבא:
עבר הוית קמיה כנישתא דצפורין, שמעית מינוקא יתיבין וקריין: ויסע משם אברהם, אמרתי: גדולים דברי חכמים, שאמרו: הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפירש אבינו אברהם מלוט, היתה פרישתו פרישת עולם.

ויגר בגרר
בגרדיקי.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא
על כורחה, שלא בטובתה.

ה [הקב"ה נגלה אל אבימלך בחלום הלילה]

ויבא אלהים וגו' בחלום הלילה
אמר רבי יוסי:
אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם, אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה, הה"ד: (איוב ד)בשעיפים מחזיונות לילה ואלי דבר יגונב וגו'.

מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
רבי חנינא בר פפא ורבנן רבי חנינא בר פפא אמר:
משל למלך, שהיה נתון הוא ואוהבו בטרקלין, וילון מונח ביניה.
כל זמן שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון ומדבר עמו. אבל לנביאי אומות העולם אינו מקפל אותו, אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון.

ורבנן אמרי:
למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא,
וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות.
כך, אין הקב"ה נגלה על אומות העולם, אלא בלילה,
(במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה.
(בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה.
(שם כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה.

מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
רבי חמא ב"ר חנינא ור' יששכר מכפר מנדי, ר' חמא אמר:
אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם, אלא בחצי דבור, היך מה דאת אמר: (במדבר כג) ויקר אלהים אל בלעם.

אמר רבי יששכר דכפר מנדי:
אין הלשון הזה ויקר, אלא לשון טומאה, היך מה דאת אמר: (דברים כג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, בלשון חיבה, בלשון קדושה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר: (ישעיה ו)וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו'.

אמר רבי יוסי בן ביבה:
(משלי טז) רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות העולם.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.

ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו'
מכאן שאין התראה בבני נח.

והיא בעולת בעל
אמר רבי אחא:
בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנן אמרי:
מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

ו [הגוי גם צדיק תהרוג?!]

ואבימלך לא קרב אליה וגו' הגוי גם צדיק תהרוג?!
אמר: אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה, צדיקים היו!

אמר רבי ברכיה:
אי גוי זה תהרוג, צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי וגו'.

והיא

גם היא היא וחמריה וגמליה ובני ביתא ואנשי ביתה, כולם אמרו כן, בתם לבבי הדא אמרת: משמוש ידים היה:

ז [הקב"ה עצר בעד אבימלך מלחטוא]

ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי וגו' ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי
ר' יצחק אומר:
מחטוא לי
מחטונך לי.

על כן לא נתתיך
משל לגבור, רוכב על הסוס והסוס רץ, וראה תינוק אחד מושלך ומשך הסוס ולא הזיק את התינוק, למי הכל מקלסים לסוס או לרוכב? לא לרוכב?!
כך, על כן לא נתתיך לנגוע אליה, מחטונך לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור, ואני מנעתיך מלחטוא, משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך:

ח [אברהם מתפלל בעד אבימלך]

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
אמר לו: מי מפייסו שלא נגעתי בה?
אמר לו: כי נביא הוא.
אמר לו: מי מודיע לכל?
אמר לו: ויתפלל בעדך וחיה.

ואם אינך משיב דע כי מות תמות
מיכן, שאין התראה בבני נח:

ט [אבימלך ואנשיו פוחדים מעונש]

וישכם אבימלך בבקר וגו'
אמר רבי חנין:
לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש,
אמרו: תאמר אותן המלאכים, שנשתלחו לסדום באו לכאן?!
לפיכך, וייראו האנשים מאד.

י [אבימלך מתווכח עם אברהם]

ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו: מה חטאתי לך? ומה עשית לנו?
היך מה דאת אמר: הנך מת על האשה אשר לקחת וגו'. ומה חטאתי לך, אם אינך משיב, דע, כי מות תמות, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה. כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, מעשים אשר לא יעשו.

אמר רבי חלבו:
בכל מקום היתה רווחה מקדמתך, וכאן קדמך רעבון.
מעשים אשר לא יעשו, ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית את הדבר וגו':

יא [רק אין יראת אלוקים]

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים וגם אמנה אחותי בת אבי היא
בשיטתן השיבן.

ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי וגו'
אמר רבי חנין:
הלואי נדרוש הדין קריא תלת אפין וניפוק ידוי.
בשעה שבקשו אומות העולם ליזדווג לי, עד שאני בבית אבי נתקיים עלי הקב"ה.
ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי, נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי: לך לך! ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו של הקב"ה, העמיד להם שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר והיו מתרים בהן:

יב [אבימלך נתן לשרה כסות עינים]

ויקח אבימלך צאן ובקר ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך
אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי:
אזלת למצרים סחרת בה, אתית להכא וסחרת בה. אם ממון את בעי, הא לך ממון, וכסי מינה עינה, הנה הוא לך כסות עינים.

אמר רבי יוחנן:
עשה לה כסות, שיהיו הכל מביטין בה ולא בנויה.

כסות עינים
כסות, שהיא עשויה עינים עינים.

רבי ברכיה אמר:
עשאה מטרונה כסות, שהיא מכוסה מן העין.

ריש לקיש אמר:
בקש להקנותה בפני בעלה לומר: כל השנים הללו היא עמו ולא עשה לה דבר, וזה לילה אחת, עשה לה את כל הכבוד הזה.

דבר אחר:
אמר לו: אתם כסיתם מני את העין, בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים.

ואת כל ונכחת
אמר לה: כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה, דתנן: המורדת על בעלה, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת.

ולמה שבעה דינרין?
כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומניקה את בנה, ומצעת לו את המטה, ועושה בצמר, לפיכך שבעה.
וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה שלושה דינרין בשבת.

למה שלושה?
כנגד שלושה דברים שהוא מתחייב לה: שאר, כסות ועונה.
לפיכך, שלושה.
אמור שהכניסה לו עבדים ושפחות אינה מתחייבת לו כלום?!
אמור שלא נתן לה, לא שאר, לא כסות, לא עונה, אינה מתחייבת לו כלום?!

אמר רבי יוחנן:
צערו של איש מרובה מצערה של אשה, הדא הוא דכתיב: (שופטים יו) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, שהיתה שומטת עצמה מתחתיו.
ותקצר נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר:

יג [עונשו של אבימלך]

ויתפלל אברהם אל האלהים
אמר רבי חמא בר רבי חנינא:
מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה, כיון שהתפלל אבינו אברהם הותר הקשר הזה.

כי עצור עצר

נאמר: עצירה בפה, עצירה בגרון, עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם

אמר רבי ברכיה:
עלו דטולמיסין למקרב למסאנא דמטרונה, כל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: רבון העולמים!
אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה.
אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה בשבילך, אני עושה! והכל אומרין: על דבר שרי אשת אברם.

אמר רבי לוי:
כל אותה הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו, והיה מתיעץ בשרה, אם אמרה ליה: מחי! מחי, ואם אמרה ליה: שבוק! הוה שביק.

כל כך למה?
שהיתה אומרת לו: אשת איש אני, ולא היה פורש.

רבי אלעזר תני לה משום רבי אליעזר:
שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך שלקה בעיצור.
מנין שהכל לקו בזה ובזה?
תלמוד לומר: על דבר שרי אשת אברם, גזירה שוה.


הפרק הבא    הפרק הקודם