[ה, א]
זה ספר תולדות אדם -
הבנים ובני בנים שהוליד. רק הוא לא הולידוהו אב ואם, רק בדמות אלוהים נעשה.

[ה, ג]
ומה טעם להזכיר ויולד בדמותו כצלמו. שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו עד שידמה מעשהו לעליון ולא הזכיר כן על קין והבל גם לא הזכיר כמה שנים חיה קין ובן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול. והזכיר הריגת קין להראות צדקת השם ואם האריך אפו הענישו בסוד כטעם ונקה לא ינקה:

[ה, כב]
חנוך בן ירד -
נכתב עליו: ויתהלך חנוך את האלהים, כטעם: אחרי ה' אלהיכם תלכו.
וכן כתוב על נח: את האלהים התהלך נח.

ויש מפרשים:
התהלך נח - כמו הרגיל.

[ה, כד]
כי לקח אותו אלוהים -
מת.
וכן: קח נא את נפשי.
הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, ואחר כך פירש מה היה, ותמת אשתו וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה, ולא וימת.
והטעם אשר כתוב בדברי אסף ואחר כבוד תקחני.
וכן במזמור בני קרח: אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין:

[ה, כט]
וטעם: זה ינחמנו ממעשינו, שידע על ידי אדם כי נביא היה, כי על יד זה הנולד תחייה האדמה. או ראו זה בדרך חכמה.
וכן היה על ידו נתקיים העולם, גם הוא היה איש האדמה, כי כן כתוב.
גם יתכן שנקרא שמו נח, כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה ונח הפך העיצבון.
והטעם זה ינחמנו - וננוח מעצבון ידינו, גם נחמה מנוחה מעיצבון הלב, כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות והעד ירבשת וירבעל.

והשואלים מי הייתה אשת קין ושת?
מה טעם לשאלה הזאת, כי כתוב באדם ויולד בנים ובנות וכן כולם: