ילקוט שמעוני, יחזקאל              פרק יא
	
המשך סימן שנא
ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת וגו' -
רב ושמואל 
חד אמר:
 
לטובה. 
וחד אמר: 
לרעה. 
מאן דאמר לטובה, כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה. 
שלח ליה: מכל שביא דאייתית לך לא משדרת לן דקאי קמן. 
בעא לשדורי ליה מישראל, אמר ליה פלטיהו בן בניהו: אנן דחשבינן ניקום הכא קמך ועבדין ניזלו להתם, וקאמר נביא: מי שעשה טובה זו ימות בחצי ימיו. 
מאן דאמר לרעה, דכתיב:
 ותשא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה, ממשמע שנאמר: 
ופניהם קדמה וגו', איני יודע שאחוריהם כלפי מערב כו'?! 
מלמד, שהיו מפריעים עצמם כו', וקאמר נביא: מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מטתו. 
ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם -
א"ר שמואל בר רב יצחק:
 
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. 
ר' אליעזר אומר: 
זה בית רבינו שבבבל. 
דרש רבא: 
מאי דכתיב: 
מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. 
אמר רבא: 
מריש הוה גריסנא בגו ביתא, כיון דשמעת להא דאמר דוד: 
ה' אהבתי מעון ביתך, לא גריסנא אלא בבי כנשתא.
והסירותי לב האבן -
(כתוב ברמז ר"י). 
אמר הקב"ה לישראל: היו מסקלים יצר הרע קימעא קימעא, שנאמר: 
סולו סולו המסלה סקלו מאבן - ולעולם הבא אני עוקרו, שנאמר:
 והסירותי (את) לב האבן. 
ונתתי להם לב בשר -
(ט) לב בוסר בחלקו של חברו. 
אר"ש בן לקיש: 
ברית נחלק לאוירות. 
ריש לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בהדא אלטיס בטבריא, נפקין תרתין נשין מן תמן. 
אמרה חדא לחברתא: בריך רחמנא דאפקן מן הדין אוירא בישא. 
צווח להון ואמר להון:
 מן הן אתון? 
אמרין מן מזגא. 
אמר: אנא חכים (מן) מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין. 
אמר: ברוך המקום שנתן חן המקום על יושביו. 
חד תלמיד 
דרב יוסי הוה יתיב קודמי הוה מסביר ליה ולא סבר ליה. 
אמר ליה: 
אמאי לית את סבר? 
אמר ליה: דאנא גלאי מן אתרא. 
אמר ליה:
 מן הן את? 
אמר ליה: מן גובת שמאי. 
ומה אינון אוירא דתמן? 
כד מניקא אתיליד אנן גבלין וטסין מוחיה דלא ייכלון יתיה יתושא. 
אמר: ברוך המקום שנתן חן מקום על יושביו.