[ב, א]
כה, עצמות מלך אדום לשיד -
דרך בזיון והוא מבני יצחק.

ויש אומרים:
על דבר ויעלהו עולה ואחר כך שרפו, או אז שרפו.

[ב, ב]
ושלחתי, הקריות -
שם מקום.

[ב, ג]
והכרתי -
שופט הוא מלך והעד וכל שריה אהרוג עמו.

[ב, ד]
כה, על מאסם -
והנה הכהנים מורי התורה עמהם.

[ב, ה]
ושלחתי -
זה נבוכדנצר והזכיר ירושלם בית מלכות יהודה.

[ב, ו]
כה, על מכרם -
על השופטים ידבר והעד צדיק בריבו בהשפטו והנו נחשב כאילו מכרוהו.

[ב, ז]
השואפים -
הטעם תשאפו מתי תסחבו ראש דלים על עפר ארץ ודי להם שפלותם.

ודרך ענוים יטו -
מני אורח ישר שהוא אורחם, עד שהסירו הענוה מישראל, עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו עם נערה ידוע.

[ב, ח]
ועל -
ולקחת חבול מהאביון יטו משפט וזה יעשה בפרהסיא במקום התחברם למזבח הבעל, וככה ויין ענושים ישתו, שיענשו מי שאין עליו עונש והם שותים.

[ב, ט]
ואנכי -
כתוב כי השם פוקד עון הארץ על כן גזר להכחידם, כי חקותיהם ללכת איש ואביו לזנות והזכיר האמורי, כי הוא חזק מהשבעה וככה: כי לא שלם עון האמורי עד הנה.

והנה משה הרג שני מלכי האמורי המזרחיים, ויהושע אמר לתת אותנו ביד האמורי המערבי, והנה ממנו יפחד.

[ב, י]
ואנכי -
הטעם שהולכתי אתכם ארבעים שנה עד שתלמדו חוקותי, ואחר כן תירשו האמורי.

[ב, יא]
ואקים -
גם שמתי רוחי על בניכם והתנבאו ללמדכם חוקותי והזכיר הבנים, כי אם יתנבא הזקן החכם אין לתמוה.

ומבחוריכם -
שתולדותם לאהוב התענוג והשמחה, קדשתים להוכיחכם ולקדשכם.

האף אין זאת -
תוכלו לכחש כי לא עשיתי זאת, ובעבור כי השלים בדברי הנזירים, החל מהם כמשפט הלשון.

[ב, יב]
ותשקו -
הכרחתם אותם עד שנטמאו ושתו יין.

[ב, יג]
הנה -
הגאון אמר:

כי מלת מעיק, מן הפועלים העומדים זה דרך משל, שאין כח לסבול.

וחכמי ספרד אומרים:
כי הוא פועל יוצא והנה מעיק מגזרת עקת רשע והנו כמו מציק.

ותחתיכם -
במקומכם, והטעם שתהיו כבדים ולא תוכלו לברוח על כן אחריו.

[ב, יד]
ואבד מנוס מקל -
יאמץ כחו במחשבתו ומאכלו כלי המלחמה.

[ב, טו]
ותפש -
טעם לא יעמוד כי הכל יפחד לגעת אליו.

וקל ברגליו -
ורוכב לאות, כי הקל הוא הסוס וכתיב: על קל נרכב.

[ב, טז]
ואמיץ לבו -
זהו שמחשבתו שינצח ולא יוכל איש להזיקו והפך זה: הירא ורך הלבב ירא מהכל ורך לב להשחית.

ערום -
שיכבדו עליו בגדיו בברחו.