[טו, א]
אז ישיר משה -
משפט לשון הקדש לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז.
אז יבנה שלמה,
אז ידבר יהושע.
אז יבדיל משה.
וככה בלשון ישמעאל.

משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כ"א ואומר: אשירה לה'. וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל כי המצוה משה לבדו אמרה וזקני ישראל אמרוה לכל.

ויאמרו לאמר -
כל אחד ואחד ככה, או בכל דור ודור.

כי גאה גאה -
הראה גאותו. כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה. והרוכב שהוא גבור. שניהם השליכם בים, כמשליך חץ. כי רמה בים כמו: נושקי רומי קשת.

[טו, ב]
עזי -
אמר רבינו שלמה ז"ל:

כי יש הפרש בין עָזִי בקמץ חטף ובין עֻזִי בקבוץ' ע"כ אמר כי יו"ד עזי וזמרת יו"ד נוסף.

ולא הראה לנו אחר כמוהו.

ואמר כי: וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה. כי חשב, כי כמוהו: ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם, כי לאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל, ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין היותו בקבוץ, כי אמר: הטריפני לחם חקי. נאמר ממנו כי, חקך וחק בניך.
והנה בשירה הזאת נהלת בעְָזך בקמץ חטף. וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך. והנה היו"ד סימן המדבר.

א"ר משה הכהן,
בעבור רי"ש וזמרָת קמוץ. כי הוא וזמרתי יה. ואם אתן שנָת לעיני קמוץ. כמו שנתי.
והנה נחלָת שפרה עלי קמוץ. כמו נחלתי. ה' מנָת חלקי וכוסי קמוץ. כמו מנתי.
והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך שהוא קמוץ והוא סמוך. וככה יָם המלח. יָם כנרת. ומי שהשיב לומר אלה זרות הן. נאמר לו שים עHמהם עָזי וזמרָת יה.
ולפי דעתי:
שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כמשפט לשון הקדש, כאילו כתוב עזי וזמרת עזי יה. והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה. וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי. ושלשתם מגזרה אחת. ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון. הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד. ומלת יה ידועה ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד והיו"ד הנעלם הסירוהו. כי יש לו סוד אחר מדרך המספר. ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד. והוא כמו כי עזי וזמרת יה ה'. וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם ופעם הוא שם תואר.

זה אלי -
תקיפי.

ואנוהו -
אושיבהו בנוה. וזה ישרת בעבור אחר זה אלהי אבי. והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב.

וארוממנהו -
שאספר גבורתו.

[טו, ג]
ה' איש מלחמה -
שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו. והוא איש מלחמה לאויביהם. ופירש איש כעצם הדבר. והנה בכוכבים איש לא נעדר.
ובחיות איש אל עבר פניו ילכו.
ובמלאכים והאיש גבריאל.
והנה איש מלחמה, כמו בעל מלחמה. כמו: איש אמונים איש שבו אמונים.

ה' שמו -
עתה יודע שמו. כמו: הקורא למי הים ה' שמו. לבדו העושה ככה.

[טו, ד]
מרכבות פרעה -
שהיו כבדות ועימהם חילו. כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל. ובעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו.

ואמר יפת:

כי ים סוף. כמו קנה וסוף קמלו. ותשם בסוף. כי ים סוף קנה וסוף סביביו. ולא סביבות שאר הימים.

ור' ישועה אמר:

שם עיר. כמו ים כנרת.

[טו, ה]
תהומות -
תהומות הארץ. כמו תבלעמו ארץ. ושורק יכסיומו תחת חולם. כמו: לא תעבורו מזה.

במצולת -
המים העמוקים. וכן: ותשליכני מצולה בעמקי הגלים.

[טו, ו]
נאדרי -
היו"ד נוסף כיו"ד אכזרי. ואמר פעמים ימינך ה'. כטעם: כי הנה אויביך ה' נשאו נהרות. והטעם כי פעם אחר פעם. פעמים אין להם מספר תעשה ככה, שתרעץ ימינך האויב.

והנה נאדרי בכח הוא השם הנכבד.

ויש אומרים:
שהוא שב אל הימין.

[טו, ז]
וברוב גאונך -
שהוא למעלה על כל גאה תוכל להרוס כל הקמים. ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם, רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש. כי החרון חום דומה לאש.

[טו, ח]
וברוח אפיך -
כמו: מרוח אפו יכלו. תגער במים ויקרשו.

נערמו מים -
כמו: ערמת חטים.

כמו נד נוזלים -
והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים. שבו כמו נד. כמו: קמו נד אחד. כמו חומה.

קפאו תהומות -
נקרשו. כמו וקפאון.

בלב ים -
באמצע הגוף, כנגד רוחב הגוף.

[טו, ט]
אמר אויב -
הוא פרעה.

ומלת תמלאמו, קשה.

ורבי מרינוס אומר:

תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם. כדרך בני יצאוני. והטעם דבק עם אחלק שלל.

ואחרים אומרים:
מגזרת אשר מלאו לבו. ואחר כן אורישם.

תורישמו ידי -
תשמידם.
וכן: ואם לא תורישו.

[טו, י]
נשפת ברוחך -
מגזרת נשף. כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם.

צללו -
מגזרת מצולות. כמו: לקול צללו שפתי ובמים אדירים דבק עם צללו. כאלו אמר: צללו במים אדירים כעופרת ועופרת מגזרת עפר. כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף.

[טו, יא]
באלם ה' -
הם מלאכי מעלה הקדושים. ובני אלים הם הכוכבים. ועוד אפרש זה בפרשת כי תשא.

נאדר בקדש -
הוא כסא הכבוד.

וטעם: נורא תהילות –
כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהילתו והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא.

[טו, יב]
נטית ימינך -
מהו הפלא כי שמך עליון בעליונים ומשם נטית ימינך ובלעה הארץ שהיא למטה מכל השפלים את האויב.
והנה בדרך משל: כי ברגע אחד הגיעה ימינך שהוא למעלה משמי השמים אל תחת הים.

וטעם: ימינך –
כחך.

[טו, יג]
נחית בחסדך -
אמר: נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות.

וטעם: בחסדך –
על עמודי הענן והאש כי הוא המנחה אותם, או זה רמז לאשר נחם עד עתה.

נהלת -
כמו: אתנהלה לאטי.

בעזך -
ולא בעוזם.

אל נוה קדשך -
הוא הר סיני, ששם שכן הכבוד.
וכן כתוב: ואביא אתכם אלי.

[טו, יד]
שמעו עמים -
שהם סביבותיהם. גם יעברו עליהם.

חיל אחז יושבי פלשת -
יושבי ארץ פלשת.

כי יושבי –
לאות על זה.

[טו, טו]
אילי -
ביו"ד כמו כבשים. כי השרים כדמותם בצאן. והנה פלשתים ואדום ומואב לא נלחמו עם ישראל במדבר.

נמוגו כל יושבי כנען-
בעבור השמועות. כדרך ונשמע וימס לבבנו.

גם יושבי כנען –
ארץ כנען.

[טו, טז]
תפול עליהם -
שב אל אדום ואל מואב. אע"פ שהזכיר למעלה כנען וכמהו: בעמוד ענן ידבר עליהם, כאשר פירשתי. וישם דמי מלחמה בשלום, שב אל אבנר לבדו.
את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו -שב אל אשתו ואמהותיו.
וכל זה בעבור: עד יעבור עמך ה' שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען.

ואמר: עד יעבור –
פעמים כי סבבו את הר שעיר ימים רבים.

וטעם: קנית –
שהיו עבדים למצרים ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים.

[טו, יז]
תבאמו ותטעמו -
תפילה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו. כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו.

בהר -
כמו: ההר הטוב הזה והלבנון, או רמז להר המוריה על כן כתוב אחריו: מכון לשבתך פעלת ה'.

וטעם: פעלת ה' –
שאתה כוננתו מקדם מכון לך, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון. כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה.

ומלת מקדש –
כמו מקדש.
וכמוהו השבת מטהרו. כי הדגש בטי"ת נוסף כדגש קו"ף מקדש ובעבור שהיה בקו"ף שוא נע נרפה הדל"ת. כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע, חוץ מגזרת שתים. וכבר הזכרתי דקדוקו.

והנה כוננו ידיך –
כמו: פעלת, כי הטעם כפול.

[טו, יח]
ה' ימלוך -
כאשר יבנה בית המקדש לשמו, אז תראה מלכותו בארץ.

וטעם עולם ועד -
על דרך קצרה, כי הוא לעולם ועד עולם.
ואל תתמה בעבור מלת עד שאינה סמוכה. כי הנה כתוב: שוכן עד וקדוש שמו.
ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו. כמו: שור וכבש ועז ועבור זה נפתח ועד. והנה אמר: ואוכל מכל ובסוף הפסוק: הנחש השיאני ואוכל.
על כן אמרו: לעולם ועד.

[טו, יט]
כי בא סוס פרעה -
לפי דעתי:
גם זה הפסוק מהשיר להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי.

ומלת עליהם. שבה אל סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, גם פרעה עמהם, כי כן כתוב: אמר אויב שהוא פרעה ואחריו: תבלעמו ארץ.
וכתוב מפורש: ונער פרעה וחילו בים סוף.

[טו, כב]
ויסע -
לפי דעתי:
כי עמוד הענן שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים ועמוד האש ככה לילה ללכת יומם ולילה. ואחר שטבע פרעה וחילו, אין להם פחד ולא יסעו בלילה.
והנה לא תמצא בפרשת בהעלותך שבלילה נסעו. והנה הסיעם משה על פי השם. ואינם רק שישה מסעות עד הר סיני. והם פחותים מארבעים יום והאויר טוב, לא לח ולא קר. ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר ולא יזיקנו. ובבואם אל מדבר סיני עשו כולם סכות, כי שם עמדו כמו שנה. ומשה הודיעם כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן. כי בעבור זה הוציאו עצי שטים ממצרים כאשר אפרש ולהיות זכר לסכות שעשו שם היה חג הסכות. כי הכתוב אמר: כי בסכות הושבתי את בני ישראל. ואיך ישבו בעננים כי הסכות אינם דומים לעננים. ועוד אפרש למה חג הסכות בחדש השביעי.
וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו. כי כן כתוב: ואש תהיה לילה בו. ובנסוע הענן יסעו בני ישראל. ובעבור זה כתוב: ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם והנה שנים עמודים הם שמתחלפין על המשכן. ואם קבלה היא ששבעה ענני כבוד היו. נניח סברתנו ונסמך על הקבלה.

אל מדבר שור -
הוא מדבר איתם בעצמו. אולי שתי ערים היו במדבר שנקראו כן, או יש למדבר שני שמות. והעד שאמר: וילכו שלשת ימים במדבר הוא מדבר שור. ע"כ בהודעה נפתח בי"ת במדבר.

ולא מצאו מים ויבאו מרתה -
וכתוב: ויסעו מים סוף. כמו: ויסע משה את ישראל מים סוף.
וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה.

[טו, כג]
על כן קרא שמה -
הקורא. כמו: אשר ילדה אותה ללוי.

[טו, כד]
וילונו -
מבנין נפעל. כמו: ויכונו מן נכונו. מהפעלים השניים או מעלומי העי"ן. ואילו היה מבעלי הנו"ן היה על משקל ויגשו.

[טו, כה]
ויצעק -
זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה. ואילו היו המים עומדים היינו אומרים דרך רפואה היה, ונכון הוא מה שאז"ל.

שם שם לו -
השם לישראל.

חוק ומשפט -
לייסר אותם וללמדם.

וטעם: ושם נסהו –
על דרך: כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.
וככה: ויענך וירעיבך.
ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, להיטיב הסובלים שלא הלינו על משה.

[טו, כו]
ויאמר אם שמוע תשמע -
כבר הזכרתי כי כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת, אין פירושו לשמוע הדבר, רק להבין טעם הענין הנושא הדבר. והנה זו השמיעה שיבין מה מצווה לעשות.

והישר בעיניו תעשה -
אלו מצוות עשה.

והאזנת למצותיו -
מצוות לא תעשה להתבונן מה הם.

ושמרת כל חקיו -
שלא יעבור עליהם. כמו: ולא תלכו בחקות הגוי, וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם.

וטעם כל המחלה –
יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים, בעבור שמרדו בי. ואם אתה תשמור חקי תמלט מהם, שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם.

ועוד: כי אני ה' אהיה רופאך - מכל מחלה שגזרתי להיותה על הארץ, אין לך צורך לרופא כאשר רפאתי המים המרים, שאין יכולת ברופאים לרפאם.
והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה. כי מימי היאור היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם. וכאן המים המרים שבו מתוקים. והנה השם עשה הדבר והפכו. על כן יש לך להישמר שלא תמר בו ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך.

טו, כז]
ויבואו -
אמר הגאון:

שבעים מיני תמרים היו.

ואחרים הוסיפו:
לכל שבט ושבט.

ואחרים אמרו:
לכל איש ואיש.

ואין צורך לדברים האלה כי המעיינות שהיו י"ב ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל. ואין זה זמן בשול תמרים.

ולפי דעתי:
כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד. והתעכבו באילים כמו עשרים יום. על כן אמר הכתוב: ויחנו שם על המים. על כן אמר בפסוק הבא אחריו, כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאילים. והנה בט"ו ימים חנו בד' מקומות ואלה הם:
מדבר סיני.
ודפקה.
ואלוש
ורפידים.
כי תחלת החדש השלישי באו מדבר סיני. והזכיר התמרים להודיע כי המים מתוקים הפך מי מרה, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים.