ראב"ע לפרשת ויקהל פרק לה

הקדמה

וברוך אל עליון בעוז עמו נהל.
ביד ציר מראהו כאור שמש יהל.
לצוהו בהר להכין לו אהל.
לשבתו ככתוב בסדר ויקהל.
[לה, א]
טעם ויקהל -
שישמעו הכל מפיו דבר המשכן שיתנדבו.

ופירש אלה הדברים
המשכן וכליו לעשות, על כן כתוב לעשות אותם.

והנה הטעם שהשם צוני שתעשו מה שאומר לכם. והוא הזהיר אתכם אע"פ שמעשה שמים אתם חייבים לעשות, השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת והעובר בפני עדים ימיתוהו בית דין ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה.

[לה, ג]
לא תבערו -
בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם, להתיר אוכל נפש. אמר עתה בשבת לא תבערו אש - לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל.

והגאון רב סעדיה:
חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו, על נר שבת.

[לה, ד]
ויאמר -
עתה החל לפרש לכל העדה מה שצוהו השם.

[לה, ה]
קחו -
הפך תנו. רק בהיות מ"ם אחר גזרת לקיחה הנה היא כמו נתינה. קחי [נא] לי מעט מים פירוש כי הלקיחה לי היא בעבורי וככה: קחו מאתכם תרומה לה'.

ומלת כל נדיב לבו –
זרה כל אשר נדבו לבו. כמו: בגדול זרועך, בזרועך הגדול
זכר רב טובך.
זכר טובך הרב.

ורבי ישועה אמר:
כי הוי"ו נוסף. כמו חיתו שדי. בנו בעור ואחר שהזכיר יביאה - פירש והוסיף לבאר שהיא תרומת ה' וכמוהו רבים והוא ציווה לי אחי.
יש אומרים:
כי נקרא כסף, בעבור שתאוה היא לעינים מגזרת: נכספה גם נחושת, כי הנשים מנחשות בנחשת.

[לה, ו]
ותולעת שני -
בלא מ"ם ויש במ"ם.
אם יהיו חטאיכם כשנים.
אולי לשון רבים הם.

[לה, ז]
וערת -
זכרים כמו לוחות. ובכורות בקרך.
שטים במ"ם. כמו נשום.

[לה, ח]
ושמן -
ולא הזכיר זית זך כי ידוע הוא. על כן למאור כמנהג. הנה הזכיר שיביאו המתנדבים תרומתם. ומי שהם בקיאים שחכמי לב הם באומנות יבאו ויעשו. והחל מהמשכן, כי הוא כולל והאהל מכסה הוא עליו. והזכיר מכסהו והוא כולל שנים מכסים.

[לה, יא]
את קרסיו -
קרסי המשכן והאהל.

ובריחיו ועמודיו ואדניו -
שהם עמודיו הפרכת והמסך ואחר כך הזכיר כלי הקדש, שהם לפנים מהפרכת.

[לה, יג]
ואת לחם הפנים -
כי בעבור זה נעשה.

[לה, יד]
ואת מנורת -
והזכיר שמן המאור, שבעבורו נעשית המנורה.

[לה, טו]
ואת -
השלים להזכיר כלי הקדש. ואחר כך את מסך הפתח. והנה כלי שמן המאור וכלי שמן המשחה וקטורת הסמים יהיו נכונים, כי הם קדש בין הפרכת והמסך פתח המשכן.

[לה, טז]
את הכיור -
הנה אין לכיור ולכנו בדים, אולי על העגלות היו נשואים.

[לה, יז]
את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה -
כמו: רוח גדולה וחזק.
תאכלהו אש לא נֻפָּח.

[לה, יט]
את בגדי השרד -
לצורך הנסיעה.

[לה, כ]
ויצאו -
למדנו מזה שכל עדת ישראל באו אל אהל מועד, כת אחר כת.

[לה, כא]
ויבאו כל איש אשר נשאו לבו -
הם חכמי לב והטעם שיש לו לב רם.

[לה, כב]
ומלת על הנשים –
כמו עם הנשים, כמו: על לחם הבכורים תנופה ורבים ככה.

כל נדיב לב -
או נדיבת לב. כדרך: השפן, שור שה כשבים.

חָח -
באוזן.

ונזם -
באף.

וטבעת -
באצבע.

וכומז -
בזרוע.

[לה, כג]
וכל איש -
או אשה והוסיפו הנשים שטוו התכלת והארגמן והתולעת והשש, גם העזים והיא אומנות צריכה לחכמה יותר.

[לה, כז]
והנשיאים -
כי בצאתם ממצרים ונצלום כל איש שאל כפי מעלתו והנה דבר גדול היה, שנמצאו שמן למאור ביד הנשיאים אחר חדשים רבים שיצאו ממצרים. ואחר כן כלל כל איש ואשה. ושב לדבר על הנשים שנשאם לבם לעשות. והזכיר הראש שכלם יהיו סרים אל משמעתו, כי אין בהם חכם כמוהו.

[לה, לא]
וימלא -
הנה השם העיד כי הוא מלא חכמה ותבונה ודעת. ותוספת עוד שהוא חכם בכל מלאכה.

[לה, לב]
ולחשוב -
בלבו מחשבות שלא נראו כמותן. כי יש אומן זהב ולא כסף וחרשי אבן ולא עץ ובכלם היה שלם.

[לה, לד]
ועוד ולהורות כי יש חכמים רבים שהם קשים להורות אחרים, והנה אהליאב הוא חברו בכל המלאכות גם להורות לאחר בחכמה. על כן אמר על שניהם: עושי כל מלאכה וחשבי מחשבות.



הפרק הבא    הפרק הקודם