שפתי חכמים, שמות פרק ה


[רש"י: (א) ואחר באו משה ואהרן וגו' - אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו [י] והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:]

אות י
רא"ם תמה דמהכא משמע דהאי קרא דוהם לא יגשו אזקנים לחודייהו קאי ואין זה אמת שהרי לעיל מיניה כתיב עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ואח"ז כתיב ונגש משה לבדו אל ה' וגו' ואם היה זה בעבור הפרעון אהרן מה חטא? וכן נדב ואביהוא שאינם מכלל הזקנים והניח הדבר בצ"ע. ([קיצור מזרחי])ולענ"ד אין צריך עיון גדול שהרי כתב הרב בפרשת יתרו אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והעם אל יהרסו כל עיקר ולא היה להם לזקנים מחיצה בפני עצמה אלא עמדו בתוך העם וזה מפני הפרעון ונדב ואביהוא אפשר שעמדו עם אהרן במחיצה אחת.

[רש"י: (ד) תפריעו את העם ממעשיו - תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם, ששומעין לכם וסבורים לנוח [כ] מן המלאכה.
וכן (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, רחקהו.
וכן (שם א כה) ותפרעו כל עצתי.
(שמות לב כה) כי פרוע הוא, נרחק ונתעב:
לכו לסבלתיכם - לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות:]

אות כ
פירוש שלא מצינו שירחיקו אותם ממלאכתן ולא נצטוו להרחיקם.

[רש"י: (ו) הנגשים - מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים [ל], הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:]

אות ל
דאם לא כן למה השוטרים צועקים אל פרעה ולא הנוגשים, ולמה היו השוטרים מוכים ולא הנוגשים.

[רש"י: (ז) תבן - אשטובל"א [קש] היו גובלין אותו עם הטיט:
לבנים - טיולי"ש בלעז [רעפים] שעושים מטיט ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן:
כתמול שלשם - כאשר הייתם עושים [מ] עד הנה:
וקששו - ולקטו:]

אות מ
כלומר לא מתמול שלשום בלבד ויהיה פירוש כתמול כמו תמול אנחנו ולא נדע ולא היה צריך לומר שלשום אחר שכל זמן העבר הוא נכלל במלת תמול אך הוא לשון בני אדם שמדברים כך על הזמן הקדום. (מזרחי וגור אריה).

[רש"י: (ט) ואל ישעו בדברי שקר - ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה.
ודומה לו: (תהילים קיט קיז) ואשעה בחקיך תמיד.
(דברים כח לז) למשל ולשנינה.
מתרגמינן: ולשועין.
(בראשית כד סו) ויספר ואשתעי.
ואי אפשר לומר ישעו לשון (בראשית ד ד) וישע ה' אל הבל וגו', (שם ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה [נ], ולפרש אל ישעו אל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר או לדברי שקר, כי כן גזרת כולם:
(ישעי' יז ז) ישעה האדם על עושהו.
(שם לא א) ולא שעו על קדוש ישראל.
(שם יז ח) ולא ישעה אל המזבחות.
ולא מצאתי שימוש של בי"ת סמוכה לאחריהם.
אבל אחר לשון דבור, במתעסק לדבר בדבר נופל לשון שימוש בי"ת, כגון:
(יחזקאל לג ל) הנדברים בך.
(במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה.
(זכריה ד א) המלאך הדובר בי.
(דברים יא יט) לדבר בם.
(תהילים קיט מו) ואדברה בעדותיך.
אף כאן אל ישעו בדברי שקר אל יהיו נדברים בדברי שווא והבאי:]

אות נ
וקשה והא בפרשת בראשית פירש על וישע ה' אל הבל ויפן כמו ואל ישעו בדברי שקר ויש לומר שכך אמר התם וישע לשון ויפן שהרי אל ישעו בדברי שקר אין פירוש של ויפנו אלא אל יהגו כמו שמוכיח כאן ואפילו הכי מצינו מאן דאמר שסבר שגם זה לשון אל יפנו וכו' [מהרש"ל].

[רש"י: (יא) אתם לכו קחו לכם תבן - וצריכים אתם לילך [ס] בזריזות:
כי אין נגרע מעבדתכם דבר - מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן ניתן לכם מזומן מבית המלך:]

אות ס
דקשה לרש"י מה שכתוב אחריו כי אין נתינת טעם אלמעלה אדרבה כיון שהם יקחו להם תבן בוודאי יגרע מעבודתם לכן פירש דאתם לכו קחו וגו' פירוש צריכים אתם לילך בזריזות וע"ז הוא נותן טעם כי אין נגרע וגו'.

[רש"י: (יג) אצים – דוחקים [ע]:
דבר יום ביומו - חשבון של כל יום כלו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן:]

אות ע
רצונו לומר שלא תפרש אותו לשון מהירות.

[רש"י: (יד) ויכו שטרי בני ישראל - השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת, מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו:
ויכו שטרי בני ישראל - אשר שמו נוגשי פרעה [פ] אותם לשוטרים עליהם לאמר [צ] מדוע וגו'.
למה ויכו?
שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם גם תמול גם היום חוק הקצוב עליכם לליבון כתמול השלישי שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתן להם:
ויכו - לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים [ק], הנוגשים הכום:]

אות פ
דקשה לרש"י דאשר שמו עליהם נוגשי פרעה משמע דשוטרי בני ישראל שמו עליהם נוגשי פרעה לכן פירש דנוגשי פרעה שמו אותם שוטרים על ישראל.

אות צ
מפני שכל לאמר ואמירה הבאים אחר דבור הם ביאור הדבר הכללי על הפרטות והכא אי אפשר לפרש כן. וגם אי אפשר לפרש כאן לאמר לאחרים. הוכרח לפרש למה ויכו? שהיו אומרים וכו'.

אות ק
הא דמפרש ויכו וגו' אחר מה שפירש לעיל למה ויוכו מפני שטעם של מדוע לא כליתם הוא טעם המכים דהיינו הנוגשים, כי מה שהוכו השוטרים הוא מפני שלא כלו חקם ללבון לבנים. לפיכך הוצרך לפרש שמלת ויוכו לשון ויופעלו שהוא מיד אחרים ובאמרו למה ויוכו הוא כאלו אמר למה הכום.

[רש"י: (טז) ולבנים אמרים לנו עשו – הנוגשים אומרים עשו לבנים [ר] כמנין הראשון:
וחטאת עמך - אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק, ודבר זה חטאת עמך [ש] הוא, עכשיו שהוא קמ"ץ, שם דבר הוא.
וכך פירושו: ודבר זה מביא חטאת על עמך [ת], כאלו כתוב וחטאת לעמך.
כמו (רות א יט) כבאנה בית לחם, שהוא כמו לבית לחם וכן הרבה:]

אות ר
דאם לא כן למה נתרעמו על עשיית הלבנים? ימעטו מן החק הקצוב אלא תרעומתן היה על עשיית מנין הראשון.

אות ש
רצונו לומר החטא הוא של מצריים.

אות ת
רצונו לומר על ישראל.

[רש"י: (כ) ויפגעו - אנשים מישראל [א] את משה ואת אהרן וגו'.
ורבותינו דרשו:
כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים:]

אות א
אבל לא מהשוטרים, כי שוטרי בני ישראל כשרים היו כדלעיל. (נחלת יעקב) ול"נ דודאי מהשוטרים היו דהא כתיב בצאתם מאת פרעה, וא"א לפרש דקאי אמשה ואהרן דהא לא היו עכשיו אצל פרעה וכו' וכן הוא בשמות רבה וע"ש.

[רש"י: (א) עתה תראה וגו' -
הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות [ב], כשאביאם לארץ:
כי ביד חזקה ישלחם - מפני ידי החזקה [ג] שתחזק עליו ישלחם:
וביד חזקה יגרשם מארצו - על כרחם של ישראל יגרשם [ד], ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומר (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':]

אות ב
ואם תאמר דהכא משמע שהיה מרמז לו עכשיו שלא יכנס משה לארץ, ולקמן בפרשת בהעלותך על פסוק נוסעים אנחנו אל המקום פירש רש"י בעצמו דסבר משה שיכנס לארץ ויש לומר שהיה סבר שיהיה נכנס שם וימות קודם שיכבשו הז' אומות דזמן ארוך היו ישראל לוחמים קודם שכבשום אבל מכל מקום קשה דהא רש"י פירש לעיל על שלח נא ביד תשלח אין סופי להכניסם לארץ, אם כן משמע בהדיא שהיה יודע משה שלא יכנס שם. ויש לומר שהיה סבור, נהי דלא יכנסו על ידו ולא יהיה שר ומושל עליהם, אבל מכל מקום יכנס שם כשאר ישראל ומ"ש רש"י בפרשת בשלח תביאמו ותטעמו נתנבא שלא יכנס לארץ יש לומר דודאי הוא שנתנבא, אבל לא בדרך נבואה ממש נתנבא, אלא ניבא ולא ידע מה ניבא.

אות ג
אבל לא תפרש שפרעה ישלחם ביד חזקה כמ"ש ותחזק מצרים וגו' כי זה נזכר בסיפא דקרא.

אות ד
(נחלת יעקב) נ"ל דהכי פירושו בשביל יד חזקה של הקדוש ברוך הוא שתחזק על מצרים יגרשם אבל הרא"ם פירש ביד חזקה של פרעה שתתחזק על העם יגרשם אבל לא נהירא ע"ש.

הפרק הבא    הפרק הקודם