רד"ק לצפניה פרק ב

[ב, א]
התקוששו וקושו -
ענין חפוש הדברים ולקיטתם כמו: לקושש קש מקושש עצים.
וכן פירש התקוששו - התחפשו מומיכם וחפשו מומים אחרים אחר כך ובערו אותם.

וכן אמרו רז"ל מזה הפסוק:
קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים.

ועוד אמרו:
נקשט גרמין עד לא נקשט אחרנין וקושו השי"ן דגושה לחסרון הכפל כמו שבו את העיר.

הגוי לא נכסף -
לא נכסף ולא התאוה אל זה להתקושש ולקושש כמו: נכספת לבית אביך.

ותרגם יונתן:
דלא חמיד למיתב לאוריתא,

ואדוני אבי ז"ל כתב:
זה הגוי שאינו נכלם ולא יבוש ממעשיו,
מלשון רז"ל:
איכסיף באכסופי אפין:

[ב, ב]
בטרם לדת חק -
בטרם שיולד חק היום הבא, כלומר הגזרה התקוששו.

ותרגם יונתן:
עד לא תפוק עליכון גזירת בית דינא.

כמוץ עבר יום -
המאוחר מוקדם וכן היא תכונת הפסוק בטרם לדת חק יום כמוץ עבר, כלומר בטרם לדת חק היום שתהיו כמוץ עובר מפני רוח, או בטרם יום לדת חק והמאוחר מוקדם במקרא רבים, כמו מקום שם קבר - מקום קבר שם,
[ה]ידעת כי אז תולד - הידעת אז כי תולד.
ומספד אל יודעי נהי - ויודעי נהי אל מספד, והדומים להם רבים.

ויונתן תרגם :
בחסרון מלים ותהון דמן לכמוצא דנשבא ביה רוחא וכטולא דעדי מן קדם יומא,
כלומר מפני השמש.

נוסחא אחרת:
וכתננא דעדי מן קדם יומא.

[ב, ג]
בקשו את ה' -
אמר כנגד ענוי הארץ אשר בישראל כי אף על פי שחטאו רוב ישראל נשתיירו בהם רבים טובים ויראי אלהים, כמו שאמר האל לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו ונאמר על חרבן הארץ: נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ ואף על פי שהיו עבדי האל יתברך וחסידיו, נפלו בחרב עם הרעים כמו שכתוב כי עד צדק ישוב משפט.

בקשו צדק -
בקשו הצדק והענוה עם האחרים, כלומר השתדלו בכחכם להשיבם אל דרך טובה.

אולי תסתרו -
תסתרו שלא תמותו בחרב עם הכלל, אבל מן הגלות לא הבטיחם כי כבר נגזרה גזירה בימי מנשה, כמו שכתוב ונאמר ליאשיהו המלך: ונאספת אל אבותיך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה.

אף ה' -
ואף על פי שיהיה יום אף ה' עליכם, אף על פי כן אל ישמחו שכיניכם הרעים לכם.

[ב, ד]
כי עזה עזובה תהיה -
עזה עזובה דרך צחות לשון נופל על הלשון ואעפ"י שאינו דומה בכל האותיות.

בצהרים -
זכר צהרים לפי שהקטב ישוד בצהרים ואשדוד לשון שד והרי הוא כאלו הוא לשון נופל על הלשון.

יגרשוה -
יגרשו האויבים עדת אשדוד ממקומה פתאום, כמו הקטב שישוד בצהרים.

ועקרון תעקר -
לשון נופל על לשון דרך צחות ולא זכר גת, כי ביד מלכי יהודה היתה.

[א, ה]
הוי יושבי חבל הים -
חלק כמו חבל נחלתו והוא ארץ פלשתים שהיא סמוכה לים, כמו שכתוב: עד ים פלשתים וקרא הוי עליהם כי תחרב ארצם.

גוי כרתים -
פלשתים יקראו כרתים, כמ"ש אל נגב הכרתי ונאמר הכרתי את כרתים.

ויונתן תרגם:

עמא דחייבין לאישתיצאה:

כנען ארץ פלשתים -
כמו שכתוב לכנעני תחשב חמשה סרני פלשתים וגו'.

[א, ו]
והיתה -
לשון נקבה על הארץ שהיא חבל הים.

נות כרות רועים -
משכן הרועים יקראוהו נוה, כמו שנאמר: אני לקחתיך מן הנוה.
והקבוץ נות כרות רועים מקום שיכרו שם הרעים להיות שם מקניהם נכלאים, מן כי יכרה איש בור.

[א, ז]
והיה חבל לשארית בית יהודה -
זה החבל יהיה עדיין לשארית בית יהודה שישובו מגלות בבל.

ויונתן תרגם:
חבל השנים הראשונים ספר ימא.

וזה תרגם:
עדבא,
כלומר לגורל בית יהודה ולחלקם יהיה.

עליהם ירעון -
על המקומות ההם אפשר שיהיה זה הפסוק ופסוק והיתה לעתיד משישובו יהודה מגלות בבל תהיה ארץ פלשתים להם למרעה צאן.
ופירוש ירעון - ירעו צאנם וכן ירבצון, אמר על הצאן שיכלאום בלילה בבתי אשקלון החרבים להרביצם שם.

או יהיה פסוק והיתה על זמן חורבן ארץ פלשתים אמר שישכנו שם הרועים עם צאנם מפני חרבן הארץ, שלא יהיה בה ישוב ולא תהיה הארץ אלא למרעה צאן ויהיה פסוק זה והיה על זמן שיבת בני יהודה לארץ פלשתים גם כן להם למושב, ויבנו שם בתים לצרכם.
ופירש: ירעון ירבצון דרך משל, לפי שהם נמשלים לצאן.

וכן תרגם יונתן:
עליהון ירעון ועליהון יתפרנסון.

בערב ירבצון –
תרגם:
ברמשא יביתון.

[ב, ח]
שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון -
שהיו שכנים לבני ישראל ובגלותם מארצם והיו עוברים דרך עליהם והיו מחרפים אותם.

ויגדילו על גבולם -
היו מגדילים פיהם בשחוק או לשונם לדבר בעברם על גבולם.
או פירש היו מגדילים פיהם על גבול ישראל שהיו רואים אותו חרב.

[ב, ט]
לכן חי אני -
כסדום שתהיה חרבה חרבן עולם.

ממשק חרול -
לפי מקומו עניינו כמו מוצא שיצאו ויעלו שם חרולים כמו במקום החרב.

ויש מפרשים המלה:
מענין ובן משק ביתי מענין שוק, כלומר שיתקשקשון החרולים זה בזה מרובם בנשוב בהם הרוח וישמיעו קול.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ענין עזיבה כלומר שתהיה הארץ נעזבה לחרולים.

וכן תרגם יונתן:
משמט מלוחין,
כמו: מלוח עלי שיח והוא החרול.

ומכרה מלח -
מן כי יכרה איש בור.
כתרגומו:
ומחפירין דמלח.

ויתכן לפרשו מענין כרי.

בדברי רז"ל:
התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה,
ר"ל תל מלח:

שארית עמי יבזום -
כפל הענין במ"ש ואמר יתר גוי ינחלום וזה אפשר שהיה בבית שני כששבו מגלות בבל.

ואפשר לפרשו
עתידה בימי המשיח ופסוק: כי רזה את כל אלהי הארץ עוזר לזה הפירוש:

יבזום -
יובזו אותה גוי ביו"ד אחד לבדו והיא יו"ד השרש ויו"ד הכנוי נפלה מהמכתב ונשארה במבטה.

[ב, י]
זאת, ויגדילו -
פירשנוהו.

[ב, יא]
נורא ה' עליהם -
ה' שהוא נורא עליהם היה, כלומר על עם ה' שזכר.

וכן תרגם יונתן:
דחילא דה' אמר למפרקהון,

או פירש עליהם, על הגוים כלומר עוד יבא זמן שיהיה ה' נורא עליהם ויראו ממנו ומהרע לעמו.

כי רזה את כל אלהי הארץ -
יכחש את כל אלהי העמים ויכירו כלם כי ה' לבדו הוא האלהים, כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ.

רזה -
מן וישלח רזון בנפשם, כלומר יבטל אותם וישבית אמונתם.

וישתחוו לו -
ואז ישתחוו לו.

ותרגם יונתן:
ארי אמעיך.

[ב, יב]
גם אתם כושים -
אמר אתם ואמר המה, כי כן מנהג המקרא בכמה מקומות כמו כלם תשובו ובאו נא לכלם ולסרניכם, כי יבושו מאלים אשר חמדתם והדומים להם.

ויש מפרשים:
המה - בחסרון כ"ף הדמיון כהמה, כלומר אתם תהיו חללי חרבי כמוהם, פירש כעמון ומואב שזכר.
ואמר גם אתם כלומר אף על פי שאתם רחוקים מארץ ישראל אתם הרעותם לישראל וגם אתם תהיו חללי חרב.

[ב, יג]
ויט ידו על צפון -
זה בבל שהיא מזרחית צפונית לארץ ישראל וזכרה, לפי שגלו ישראל אליה ולא רחמו עליהם כראוי כמ"ש בישעיה: לא שמת אליה רחמים.

ויאבד את אשור -
שגלו שם עשרת השבטים.

[ב, יד]
ורבצו, כל חיתו גוי -
כל הבהמות אמר כל בהמות הגוים אשר סביבותיה ירעו וירבצו בה.

גם קאת -
היא הקוק.

גם קפוד -
היא הקנפא"ד בערבי ובלע"ז טרטוגא"ה.

בכפתוריה -
הוא הכפתור הסמוך על שני הספים שהם המזוזות וקראו כפתור, לפי שעושין בו ציורים של פרחים וכפתורים שהם כמין תפוחים וכן: כפתוריהם וקנותם.

וכן תרגם יונתן:
בכפתוריה - בפתוח תרעיא.

קול ישורר -
כתרגום יונתן:

קל עופא דמצפצף בכוא.
ואמר ישורר, כי הקול שיתנו העופות הוא כמו שיר וזמיר.
וכן אמר: מבין עפאים יתנו קול.
ואמר: עת הזמיר הגיע וקול:

חורב בסף -
חרבן יהיה בסף השער.

כי ארזה ערה -
הה"א נחה ודינה במפיק.
וארזה - ר"ל על קרוי הבתים הספונים בארץ ולפי שערה וגלה האויב הבא על נינוה קרוי הבתים, לפיכך יחרב ספה שנשאר מגולה למטר ולרוח ויפול מעט מעט.

ותרגם יונתן:
וטללה סתרו:

[ב, טו]
זאת העיר -
היא נינוה.

אני ואפסי עוד -
אפס זולתי עוד.

וכן תרגם יונתן:
ולית בר מיני עוד:


הפרק הבא    הפרק הקודם