פסוק א
לה'. ר"ל מיוחד לו ושמור אצלו
וחולק שללך בקרבך. ר"ל כל השלל ששללו האומות ממך מימות עולם תשוב לך ותחולק בקרבך לתת לכ"א חלקו:

פסוק ב
ואספתי. עתה יפרש איך תשוב להם שללם ואמר הנה אעיר לבוא כל העובדי כוכבים הם חיל גוג ומגוג להתאסף ולבוא אל ירושלים למלחמה
ונשסו הבתים. ר"ל יפילו הבתים ועל אבניהם ירמסו ברגליהם ויאנסו את הנשים למשכב המשגל
ויתר העם. החצי הנשאר אף מן העיר לא יכרת וישארו במקומם:

פסוק ג
ויצא ה'. אז יצא ה' מן השמים ונלחם בעובדי כוכבים ההם להומם ולאבדם
כיום הלחמו ביום קרב. ר"ל כמו שנלחם עם מצרים ביום מלחמת ים סוף שנאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד) וכן היה כי ה' טבעם בים וישראל באו לשלול שללם וכן יהיה לעתיד, כי ה' יאבדם וישראל ישללו שללם:

פסוק ד
ועמדו רגליו. הוא ענין משל שבא לומר שיבקע הר הזיתים אמר במשל כאלו יעמדו רגלי המקום ב"ה על ההר ההוא ויבקעהו ברגליו
אשר על פני. העומד לפני ירושלים במזרחו
ונבקע הר הזיתים. וזהו למען ינוסו הגולים מיד השבאים דרך הבקוע
מחציו. הבקוע יהיה מאמצעית ההר בעבר המזרח ובעבר המערב כי הבקוע יהיה ממזרח למערב ולכן אמר בבל אורך ההר ממזרח למערב יהיה הבקוע באמצעיתו
גיא גדולה מאד. בין החצאים יהיה גיא גדולה מאד בענין העומק
ומש חצי ההר. חציו האחד יסור ממקומו כלפי הצפון וחציו השני כלפי הדרום:

פסוק ה
ונסתם. אז תנוסו מיד השבים דרך גיא ההרים שמזה ומזה כי אחר הבקיעה נעשו שני הרים
כי יגיע וגו'. כי הגיא שבין ההרים יהיה ארוך ויגיע אל מקום אצל ולשמה תנוסון בחפזון רב
כאשר נסתם. ר"ל כמו שנסו אבותיכם בימים האלה מפני רעש הארץ שהיה בימי עזיה וגו' כשנכנס בהיכל להקטיר וכן נאמר בימי עזיה וגו' שנתים לפני הרעש (עמוס א)
ובא ה'. ואז יבוא ה', וכל המלאכים הקדושים להיות עמך בעזרתך ללחום מול גוג:

פסוק ו
לא יהיה אור יקרות וקפאון. לא יהיה אור בהיר ולא יהיה נקפה ועב כדמות החשך ר"ל ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון:

פסוק ז
והיה יום אחד. זה יתמיד יום אחד ונודע הוא לה' מתי יהיה היום הזה אשר לא יהיה לא יום ולא לילה כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה
לעת ערב. סמוך לערב יהיה אור ר"ל אז יכירו בטובת התשועה:

פסוק ח
יצאו מים חיים מירושלים. הוא המקור המוזכר למעלה היוצא מתחת מפתן הבית אל ירושלים ומשם תתפשט בעולם
חצים. חצי המים היוצאים ילכו דרך בקע ההר אל הים הקדמוני וגו'
בקיץ ובחורף יהיה. לא יתייבש בחום הקיץ ולא יגלד להקפות בקור החורף:

פסוק ט
והיה ה' וגו'. ר"ל אז כל העכו"ם יקבלוהו לאלוה ויאמינו בו
יהיה ה' אחד. ר"ל לא יעבדו עוד לעבודת כוכבים
ושמו אחד. ר"ל לא יזכר שם אלוה כ"א שמו לבדו והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק י
יסוב וגו'. עם כי ירושלים הרים סביב לה יהפוך המקום להיות ארץ מישור כערבה וזהו למען תתראה ירושלים גבוהה ורמה על כל הארץ לנוי ולפאר
מגבע לרמון. המישור יתחיל מן הגבעה של רמון העומדת מנגב ירושלים
וראמה. וירושלים תהיה רמה כי ההר שעומדת עליו ישאר בגבהו
וישבה תחתיה. כי ירושלים הבנויה אחר שהחריבוה לא בנוה במקומה הראשון ולכן אמר שאז תשב במקומה הראשון
למשער בנימין. ר"ל תשב במקומה מן שער בנימין עד וגו' ועוד תתרחב מצפון לדרום עד שער הפנים מהעבר מזה ועד מגדל חננאל מהעבר מזה וכן נאמר ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה (ירמיה לא) והוא שער הפנים
עד יקבי המלך. ר"ל וכלפי המזרח יתארך עד מקום יקבי המלך כי ההוספה תהיה כלפי המזרח כמ"ש עד פנת וגו' מזרחה (שם):

פסוק יא
וישבו בה. ר"ל ישבו בה לעולם
וחרם לא יהיה עוד. לא יהיה בה שממון ואבדון:

פסוק יב
וזאת תהיה. באופן זה תהיה המגפה וגו'
אשר צבאו. אשר יחנו על צבאם לצור על ירושלים
המק בשרו. בשר כ"א ימס כשהוא עומד על רגליו ולא נפל למשכב
בחוריהן. במקום שהן יושבות
בפיהם. בפי כל אחד ואחד:

פסוק יג
מהומת ה'. מהומה בהשגחה מה' יהיה רבה בהם
והחזיקו. כאשר יחזיקו איש מהם את יד רעהו לעזרו ולסעדו יחשב זה שכנגדו שהוא אויבו ומבקש רעתו ותעלה ידו על יד רעהו להכותו למען יעזבו כי כן יקרה בעבור בלבול הדעת שאינו מבחין בין אוהב לאויב:

פסוק יד
וגם יהודה תלחם בירושלים. כי הבאים לצור על ירושלים יכריחו לאנשי ערי יהודה לבוא עמהם בעזרתם לצור על העיר וכאומר הנה בלבול הדעת יהיה בעבור שגם בני יהודה יהיו שמה ולכן כשיאחז מי ביד רעהו לחזקו יחשוב זה שהוא מבני יהודה אשר שבו להיות להם לאויבים
ואוסף חיל וגו'. כי העכו"ם אשר מסביב יבואו למלחמה ובידם חמדת עשרה:

פסוק טו
וכן תהיה. וכמו כן תהיה מגפת הסוס וגו' כמו המגפה הזאת האמורה למעלה המק בשרו וגו':

פסוק טז
הבאים וגו'. להלחם עליה
ועלו. אל ירושלים
ולחוג. להביא קרבנות בחג הסוכות וזהו לפי שבחג הסוכות תהיה המגפה הזאת לכן יבואו בכל שנה להיות לזכרון:

פסוק יז
משפחות הארץ. קרא האומה בשם משפחה וכן המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים (עמוס ג)
ולא עליהם. אז לא יהיה עליהם הגשם לגדל תבואתם וזהו על שבחג הסוכות נגזר גשמי שנה ועל שלא באו בו ימנע מהם הגשם:

פסוק יח
לא תעלה ולא באה. הוא כפל ענין במ"ש
ולא עליהם. ר"ל שלא עליהם יורד הגשם כל השנים כי הנילוס משקה שדותיהם תהיה ענשם המגפה וגו' והוא המקת הבשר
אשר לא יעלו. על אשר לא יעלו וגו' ולא יהיו א"כ נקיים מן העונש:

פסוק יט
זאת תהיה. העונש הזאת של המקת הבשר תהיה גמול חטאת מצרים
וחטאת. ר"ל וזאת תהיה העונש הזאת של מניעת הגשם תהיה גמול חטאת כל העכו"ם אשר לא יעלו וגו' ומלת זאת תהיה משמשות בשתים:

פסוק כ
יהיה על מצלות הסוס. על הזגים התלויים בסוס המקשקשים ומשמיעים קול כאלו יכתב עליהם קדש לה' כי יקדישו לה' את הזגים ההם מהסוסים המתים במגפה להיות לזכרון
והיה הסירות בבית ה'. כי מזהב הזגים יעשו סירות לבשל ויהיו א"כ מזהב כמו המזרקים שלפני המזבח שהמה מזהב:

פסוק כא
והיה כל סיר וגו'. על כי ירבו זבחי שלמים מהבאים לבה"מ לכן כל הסירות אשר בירושלים וביהודה יהיו קדש
כל הזובחים. זבחי שלמים
ולקחו מהם. יקחו מהסירות ההם ויבשלו בהם מבלי שאלה אם קדשים הם כי כולם יהיו קדשים ולא יהיה א"כ מהצורך לשאול
ולא יהיה כנעני עוד. לפי שמאז היו הגבעונים מבני כנען חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה' כי כן נתנם יהושע לכן אמר בבית העתיד לא יהיו הם עוד בבה"מ חוטבי וגו' כי גדולי העכו"ם יתנדבו להיות הם חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה':