מצודות דוד, דברי הימים א פרק ו



פסוק א
בני לוי. בעבור לייחס הנשארים חזר להזכיר כולם:

פסוק ד
לאבותיהם. אשר מתייחסים אל אבותיהם מהבן אל האב:

פסוק ה
לגרשום. אלה התולדות אשר לגרשום:

פסוק ח
אלקנה בנו. לא שהיה בנו של אסיר וכמו שחושב כולם אחד בן אחד אלא אלקנה גם הוא היה בנו של קרח וגם אביאסף כמ"ש ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו)
ואסיר בנו.
זה אסיר השני היה בנו של אביאסף:

פסוק י
ובני אלקנה. הוא היה בן שאול
ואחימות.
היה בנו של עמשי :

פסוק יא
אלקנה. היה בנו של אחימות
בני אלקנה.
ר"ל ואלה בני אלקנה צופי היה בנו וגו' וחושב אחד בן אחד:

פסוק יג
ובני שמואל. הוא שמואל הנביא בן אלקנה
ושני.
הוא יואל האמור בשמואל א' ובשתי השמות היה נקרא:

פסוק טז
ואלה. הם הנאמרים למטה
על ידי שיר.
ר"ל לשורר בבית ה'
ממנוח הארון.
מיום שנח הארון בירושלים כי לא זז משם כאשר מקודם שהיה מתהלך ממקום למקום:

פסוק יז
משכן אוהל מועד. זה האוהל אשר נטה לו דוד כמ"ש בשמואל ב'
ויעמדו כמשפטם.
כאשר יבנה הבית יעמדו שם כמשפט שתקן להם דוד על עבודתם המוטל עליהם וזהו עבודת השיר:

פסוק יח
ואלה העומדים. אלה הם הראשים העומדים לשורר ובניהם עמהם
הימן המשורר.
הוא היה הראש
בן יואל.
הוא ושני הנזכר למעלה וכן ביתר השמות משתנה ממה שזכר למעלה וזהו על כי היו נקראים בשתי השמות וזהו כלל גדול:

פסוק כד
ואחיו. ר"ל חברו
אסף וגו'.
גם הוא היה לראש
אסף בן ברכיהו.
ר"ל אסף זה היה בן ברכיהו וגו':

פסוק כז
בן שמעי. לקצר לא זכר למעלה שמעי וכאן לא הזכיר לבני בן גרשון:

פסוק כט
על השמאול. של הימן המשורר
איתן וגו'.
גם הוא היה לראש:

פסוק לג
ואחיהם הלוים. ושאר הלוים היו נתונים לשאר עבודת המשכן להיות שוערים וממונים על צרכי המשכן:

פסוק לד
מקטירים. הם היו מקטירים וגו' והיו ממונים לכל מלאכת קדש הקדשים כי הלוים אסורים לבוא בה:

פסוק לה
ואלה בני אהרן. אשר היו ממונים על מלאכת קדש הקדשים וחשב עד אחימעץ שהיה כהן גדול בימי רחבעם:

פסוק לט
ואלה מושבותם. אלה המקומות אשר ישבו בהן הכהנים והלוים
לטירותם בגבולם.
מקום מוכן לטירותם בגבול הניתן להם
לבני אהרן למשפחת הקהתי.
ר"ל ראשון למשפחת הקהתי נתנו לבני אהרן כי להם היה הגורל לקחת ראשונה:

פסוק מא
נתנו לכלב. כאשר צוה משה ע"פ ה':

פסוק מב
ולבני אהרן. על שהפסיק במה שנתנו לכלב חזר לומר ולבני אהרן
ערי המקלט.
כי כל הערים הניתן להכהנים ולהלוים היו קולטין את הרוצח וכן ארז"ל
את חברון.
על שהזכיר השאר הזכיר שוב את חברון
וממטה בנימין.
ואלו הנזכרים למעלה היו מבני יהודה ומבני שמעון
שלש עשרה.
אינם מנויין כאן כי אם י"א והשנים כלולים בהמגרשים וביהושע הזכיר כולם בשמם וקצתם בשינויי השמות ובשתיהן נקראו
במשפחותיהם.
הנחלקים בין משפחות הכהנים וכל משפחה ישבה לבדה ולא מעורבבים:

פסוק מו
הנותרים וגו'. כי הכהנים גם המה ממשפחת מטה קהת והם כבר לקחו
ממחצית.
להם נתנו מנחלת חצי מטה מנשה
בגורל.
הטילו גורל מה הם הערים אשר יתנו
ערים עשר.
עם ערי אפרים ודן הנזכרים למטה:

פסוק מז
למשפחותם. נחלקה למשפחותם כי גם המה ישבו כל משפחה לבדה
בבשן.
אשר ישבו בבשן שעמדה בעבר הירדן כי חצי שבט מנשה שנתנו לבני קהת המה ישבו בא"י עצמה:

פסוק מט
ויתנו. לפי שעתה בא לפרש שמות הערים לזה אמר שוב ויתנו וגו':

פסוק נ
ויתנו בגורל וגו'. לפי שלמעלה לא הזכיר את שמעון ועתה בא להזכירו לזה זכר שוב את כולם
אשר יקראו.
רצה לומר אשר קראו ופרשו למעלה את שמות הערים:

פסוק נא
וממשפחות. ר"ל ומקצת משפחות בני קהת היו ערי גבולם וגו' ומונה כאן גם ערי בני דן עם שלא זכר את דן ולמעלה אמר ערים עשר ומפורשים הם ביהושע והשתים החסרים כאן כללם בהמגרשים:

פסוק נה
למשפחת. לכל משפחה לבדה
הנותרים.
כי הכהנים שהיו מבני קהת כבר לקחו:

פסוק סב
הנותרים. מבני לוי כי גרשון וקהת כבר לקחו :

פסוק סג
לירדן ירחו. לירדן הסמוך לירחו וגם כאן חסרים ערים שתים וכלולים בהמגרשים:

הפרק הבא    הפרק הקודם