[עט, א]
מזמור לאסף אלהים באו גוים -
הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר.

יש אומרים:
כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים –
איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך -
ארץ ישראל.

לעיים -
מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'.

ויש אומרים:
מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

[עט, ב]
נתנו -
קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

[עט, ג]
שפכו -
דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.

[עט, ד]
היינו -
הנשארים ממנו.

[עח, ה]
עד מה ה' תאנף לנצח -
בנו.

תבער כמו אש קנאתך -
קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!

[עט, ו]
שפוך, ועל ממלכות -
כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.

[עט, ז]
כי -
לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.

[עט, ח]
אל -
מפרשים רבים אמרו:
כי ראשונים תאר לעוונות.

והנכון בעיני:
כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.

וטעם כי דלונו מאד –
אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.

[עט, ט]
עזרנו -
הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.

[עט, י]
למה -
טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.

ודם עבדיך -
הוא הנזכר בתחלת המזמור.

[עט, יא]
תבא -
בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.

הותר -
מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה.

ורבי משה אמר:

כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.

[עט, יג]
ואנחנו עמך -
אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.