ילקוט שמעוני, תהלים פרק קלז


המשך סימן תתפג
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון -
אמר ר' יהודה אמר רב:
מלמד שהראה הקב"ה לדוד חרבן בית ראשון וחרבן בית שני.
בית ראשון - על נהרות בבל.
בית שני - זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים.
כיון שהגיע ירמיה לנהר פרת, ענה נבוזראדן ואמר לו: אם טוב בעיניך לבא אתי בבל?
חשב ירמיהו בלבו, אם אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיה שפרש מהם, געו כלם בבכיה וצוחו: רבינו ירמיה, הרי אתה מניחנו, שם בכו, שנאמר: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.
ענה ירמיה ואמר להם: מעיד אני עלי שמים וארץ, אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון, לא גליתם.

שם ישבנו גם בכינו -
מלמד שלא היה להם ישיבה, משיצאו מירושלים עד שהגיעו לפרת.
אמרו: אלהיהם של אלו רחמן הוא, וכיון שמסבירין לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם, שמא ישובו ויתחברו כלם ויקראו לאלהיהם ויעזרם ולא הועלנו כלום, לפיכך היו דוחקין ומריצים אותם בעל כרחם, שנאמר: על צורנו נרדפנו קלים היו רודפינו.

גם בכינו.-
מה ראו ישראל לבכות על נהרות בבל?
רבי יוחנן אמר:
הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנאצר הרשע, כשהיו שרויים בארץ לא היו שותים אלא מימי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות, וכיון שגלו לבבל שתו מים מפרת ומתים, לפיכך היו בוכים, על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל המתים שמתו בדרך, ועל ההרוגים שהרג בהם פרת.
ולא עוד, אלא שהיה נבוכדנאצר יושב בספינה הוא וכל גדוליו, וכל שריו ועמהם כל מיני זמר, שנאמר: כשדים באניות רנתם, וכל מלכי יהודה מוטלים בשלשלאות של ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר, נשא נבוכדנאצר הרשע את עיניו וראה אותם, אמר לעבדיו: מפני מה הללו הולכים בקמה זקופה בלא משאוי, אין לכם משא שתתנו על צוארם?
באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמת וימלאו אותם חול, מיד נטלו משאוי והניחו על כתפם עד שנכפפה קומתם, ואמרו על עצמם: על צוארנו נרדפנו.
באותה שעה געו כל ישראל בבכיה עד שעלתה שועתם למרום.

אמר ר' אחא בר אבא:
באותה שעה בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם לתהו ובהו.
אמר הקב"ה: כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו, שנאמר: גם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי, עולם שבראתי בשתי ידי, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וגו' אחריבנו.

אמר ר' תחליפא בר קרויה:
באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לפניו: רבש"ע, כל העולם כלו ומלואו שלך, לא דייך שהחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב דירתך של מעלה?!
אמר להם: וכי לתנחומין אני צריך, אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף, שנאמר: ועד זקנה אני הוא, על כן אמרתי שעו מני וגו' אל תאיצו לנחמני.
[אמר להם: תנחומין הללו שאתם מנחמים אותי נאוצים הן לפני, רדו מלפני ושאו המשאוי מעליהם!
מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם, ולא מלאכי השרת בלבד, אלא אף הקב"ה כביכול נשא בעצמו, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה.
יצאו לקראתם בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם ערומים.

מה עשו בני בארי?

הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקירבום דורון לפני נבוכדנאצר.
אמרו ל:ו שמא מלך אוהב ערומים אתה?!
אמר להם: לכו והלבישום לבני ישראל.

מה שכרן של בני בארי?

נטה הקב"ה אליהם חסד מכל ארץ ישראל, והם יפים יותר.
אמרו: כל אדם שנכנס שם אינו מבקש לצאת בלא עברה.

מהו גם בכינו?

שהם בוכים ומבכים עמהם הקב"ה.

על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר -
אמר להם נבוכדנאצר: מה אתם יושבים ובוכים הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני ולפני עבודת אלילים בכנורות שלכם, כדרך שהייתם מקישים לפני אלהיכם!
התחילו מסתכלים אלו באלו לא דיינו שהחרבנו את בית המקדש אלא עכשו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני עבודת אלילים.

היה רבי יצחק בר טבלא אומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שנשא בת מלכים, אמר לה: עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצתה להשקותו, כעס עליה והוציאה מתוך ביתו והלכה ונשאת למוכה שחין.
אמר לה: עמדי והשקיני כוס אחד!
אמרה לו: ריקה, בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר לי השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו, שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד, עכשו אתה אומר לי עמדי והשקיני?!
עמדו כלם ושלטו בעצמם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומקצצים אותם.

שירו לנו משיר ציון וגו' -
לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר, מראים אצבעותיהם ואומרים: היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו.
וכן הוא אומר: ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וגו' ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, שם היו, אלא שלא היו יכולין להקיש בכנורות.

ומנין שחזרו אותם הלוים שגלו מתוכה?
שנאמר: ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון וגו', כיון שידע כן נבוכדנאצר, עמד והשליך מישראל תלי תלים של הרוגים, ואעפ"כ היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני ע"א, שנאמר: ותוללינו שמחה, באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל: אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעות ימינכם, אף אני השיב אחור ימינו מפני אויב ואינה חוזרת אלא א"כ אזכיר אתכם, שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

סימן תתפה
תניא:
סד אדם את כל ביתו ומשייר דבר מועט זכר לירושלים,
עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
ומשחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל, לא היו אוכלין בשר ולא היו שותים יין, נטפל להם רבי יהושע אמר להם: בני, מפני מה אין אתם אוכלין בשר ושותים יין?
א"ל: נאכל בשר שבכל יום היה התמיד קרב על גבי המזבח, ונשתה יין שבכל יום היה מתנסך על גבי המזבח ועכשו בטל?!
אמר להם: אף תאנים וענבים לא נאכל, שמהם מביאים בכורים!
לחם לא נאכל, שמהם מביאים שתי הלחם בעצרת ולחם הפנים בכל שבת ושבת!
מים לא נשתה, שממנו היו מנסכין מים בחג!
שתקו.
אמר להם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר.

דאמר רבי יהושע:
אין גוזרין גזרה על הצבור, אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.
מאי קראה?

אמר ר' אדא בר אהבה:
במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו, אי איכא הגוי כלו, אין, ואי לא לא, אלא כך אמרו חכמים:
סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט.
ומאי ניהו?
אמר רב פפא:
כסא דהרסנא, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט.
ומאי ניהו?
אמר רב:
בת צידעה, שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

מאי על ראש שמחתי?
א"ל: זה אפר מקלה שבראש חתנים,

א"ל רב פפא לאביי:
היכי מנח לה?
א"ל: במקום תפלין, שנאמר: לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר.

רבי דוסא אמר:
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני -
מלעשות נסים.

רבי עזריה אמר בשם ר' שמעון בן לקיש:
את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו עבודת אלילים לירושלים, נפלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם.
אמר הקב"ה: עמו אנכי בצרה, בני נתונים בצרה ואני רואה?!
כביכול, השיב אחור ימינו מפני אויב.
ובסוף גלה אותה לדניאל: ואתה לך וגו'.
אמר לו: ליתן דין וחשבון.
א"ל: ותנוח,
א"ל: נייחא לעולם,
א"ל: ותעמוד,
א"ל: לקץ הימים או לקץ הימין?
א"ל: לקץ הימין שהיא משועבדת.
א"ל הקב"ה: קץ נתתי לימיני, כל זמן שבני משועבדים, תהא ימיני משתעבדת עמהם, גאלתי בני גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר: למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, רבון העולמים, עשה להם בשביל ידידך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין להם זכות, עשה להם בשביל ימינך וענני!
א"ל הקב"ה: אני עושה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו.
וכתיב: הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו:

סימן תתפו
זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים -
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אומר לנו: זכור [את אשר עשה לך עמלק] אנו שכחה מצויה בנו, אתה זכור, שאין שכחה לפני כסא כבודך.

האומרים ערו ערו עד היסוד בה -
רבי אבא בר כהנא אמר:
פגרו פגרו כמה דאת אמר: חומת בבל הרחבה ערער תערער,

ריש לקיש אמר:
פנון פנון, כמה דאת אמר: ותער כדה אל השוקת (כתוב לעיל ברמז תתט"ו):

שאלו את ר' אליעזר:
דורות האחרונים כשרים מן הראשונים?
אמר להם: עדיכם בית הבחירה. אבותינו העבירו את התקרה, שנאמר: ויגל את מסך יהודה אבל אנחנו פעפענו את הכתלים, שנאמר: האומרים ערו ערו עד היסוד בה, ללמדך, שכל דור שאינו נבנה בימיו, מעלה עליו הכתוב כאלו החריבו.

מאי טעמא?
לפי שלא עשה תשובה.

בעון קומי ר' יונה:
בת כהן שנשאת לישראל חוזרת ואוכלת.
בת ישראל שנשאת לכהן הואיל והיא ראויה לאכול למה אינה אוכלת?
אמר לו ר' זעירא, רב ענן בשם רב:
מהו בת כהן?
מתלמדת של כהן, כמה דאת אמר: בת בבל השדודה, וכי בת בבל היתה?!
אלא שמע מינה" שעשתה כמעשה בבל.

הפרק הבא    הפרק הקודם