[ט, א]
ויהי ביום השמיני -
היה נראה לנו כי ביום השמיני שמיני לניסן, כי המשכן הוקם באחד לחדש, רק המעתיקים אמרו: שהיה ראש חדש ניסן ובשבעת ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו, כדי להרגיל בו וללמד.

קרא משה לאהרן ולבניו -
ויצאו מפתח אהל מועד, או העדה נכנסה אל החצר.

[ט, ב]
עגל בן בקר -
בשבעת ימי המלואים היה פר חטאת גם איל לעולה ולא הזכיר עם עגל בן בקר, אם הוא בן שנה.
והקרוב אלי: שפר כמו עגל בלא זכר שנה.

[ט, ג]
תמימים -
על העגל ועל האיל ופרי המלואים לחטא את המזבח, וזה העגל לכפר על אהרן, וכבר פירשתי זאת המלה.

שעיר עזים לחטאת -
על הקהל ועגל שאין לו שנה תמימה.
וכן: כבש לעולה.

[ט, ד]
ושור ואיל -
גדולים.

ומנחה -
היא סלת לכל אחד ואחד.

[ט, ו]
וטעם ויאמר משה - כאשר הראיתיך. ואשאל אותה.
וטעמו: כבר אמר להם משה זה הדבר עשו, שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל, אז יראה לכם כבוד ה' והטעם: על האש שיצא.

[ט, ז]
וכפר בעדך ובעד העם -
שהיא מצוה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל ובפר החטאת תכפר בעדך, ואחר כך תעשה קרבן העם וכפר בעדם - כי לא יוכל אדם לכפר על אחד, עד היותו טהור מכל חטא.

[ט, ח]
אשר לו -
משלו היה, וכן פר יום הכפורים:

[ט, ט]
ואת הדם -
הנשאר יצק.

[ט, י]
ואת החלב המכסה -
ואשר על הקרב ועל הכליות.

[ט, יב]
וימציאו -
מגזרת מצא שמצאו בשעת הצורך.

[ט, טו]
ויקרב את קרבן העם -
על המזבח.

ויחטאהו כראשון -
הוא עגל החטאת.

וטעם ויחטאהו –
כפר בו החטאת.

[ט, כ]
וישימו את החלבים -
עם הכליות ויותרת הכבד כאשר הראיתיך.

[ט, כא]
ואת החזות -
חזה השור גם חזה האיל.

ואת שוק הימין -
מזה ומזה ושוק סמוך אל הפאה, או הצד:

[ט, כב]
וישא אהרן את ידיו אל העם -
אל נכחם.
וקדמוננו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים.

וירד -
כאשר הראיתיך רבים, וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים.

וטעם וירד –
בעבור המזבח שהיה שלש אמות קומתו ואחר כן באו משה ואהרן אל אהל מועד.
ויתכן שבאו להתפלל על האש שתצא ובצאתם ברכו שניהם את העם.

[ט, כד]
את העולה -
עולת אהרן ועולת העם ועולת תמיד, כי כן כתוב מלבד עולת הבוקר.

ואת החלבים -
מהעגל ואיל אהרן והשעיר והשור והאיל.

וירנו -
הרמת קול.
וכן: ותעבור הרנה במחנה.