מצודות דוד, איוב פרק ו



פסוק ב
כעשי והותי. היא היא כי בעבור שברון הרוח יכעס האדם בעצמו ור"ל אם היו שוקלין אותם לשומם במאזני משקל ולשאתם יחד עם הדבר הנתון לעומתם וכדרך השוקלין:

פסוק ג
כי עתה. אז היה עתה נודע לכל אשר הוותי יכבד מחול הימים אם ישימם לעומתם
על כן.
בעבור גודל המכאוב לזה דברי המה מגומגמים להרבות בתרעומות ולהסתפק בהשגחה ולומר פעם כך ופעם בהפוך:

פסוק ד
כי חצי שדי. חצי היסורין הבאים משדי מתמידים לשבת עמדי (עם כי איוב חשב שבא הכל מצד המערכה עכ"ז אמר דבריו אל מול דעת אליפז שהכל בא מה' בהשגחה)
אשר חמתם.
היא הליחה המעופשת הזלה משחין הרע ואחז במשל מדרך הפרסיים אשר ימשחו חציהם בארס הנחש
בעותי.
החרדות הבאות מאת המקום ב"ה עורכים מלחמה עמי:

פסוק ה
הינהק. וכי יצעק הפרא כאשר יעמוד על הדשא ולא יחסר מאכלו וכי יצעק השור כשעומד על התבואה הבלולה במוץ וכאומר הלא בהמה שוטה לא תצעק בחנם ומכ"ש איש כמוני:

פסוק ו
היאכל. וכי יאכל אדם בשר בהמה ודג כשהן חיין ולא יהיו מלוחין כל צרכן כי אין דרך לאכלם כ"א ע"י מרבית המליחה לא זולת
בריר חלמות.
ברוק הבריאות כי ברוק החולה יש טעם מאחת מארבעת המרות אשר תגבר בו אבל ברוק הבריא אין טעם כלל וכאומר וכי אקבל ממך אמרים ריקים מבלי טעם חכמה:

פסוק ז
מאנה. השחין אשר מעולם מאנה נפשי לנגוע בה בעבור מיאוסם המה דומים כחליי בשרי ר"ל השחין אשר מאסתי לנגוע בה מהתענג ומרוך לבב והשחין אשר עתה בי הנה ידמה זה לזה ואיך א"כ אתרחק מבשר עצמי ומדוע א"כ לא אזעק מרה:

פסוק ח
מי יתן. לזאת הלואי תבא שאלתי ויתן אלוה הדבר שאני חושק ומקוה לה:

פסוק ט
ויואל. וירצה אלוה וידכא אותי מן העולם ויפתח ידו להכות בי עד ישלים את ימי חיי:

פסוק י
ותהי עוד נחמתי. חזר לנחם את עצמו ואמר הנה עוד לי נחמה מה עם כי אני נכוה ברעד אחרי אשר לא יחמול עלי מ"מ אתנחם מעט על כי לא מנעתי אמרי קדוש ואין לי להתרעם על עצמי לומר שאני גרמתי לי הרעה מצד העונש:

פסוק יא
מה כחי. עתה חזר להשיב על מה שאמר אליפז הנה במכאוב היסורים ימורק העון וישגא אחריתו וע"ז אמר לו מה כחי כי אקוה לטובה הלא כבר תש כחי עד מאד עד שא"א לי לחזור לאיתני
ומה קצי.
מהו קץ ימי אשר אאריך לעכב נפשי אצלי ר"ל הלא מעט ימי האדם ומה לי בטובה אשר תבוא לאחר זמן על ימים מעטים:

פסוק יב
אם כח אבנים. וכי כחי כאבנים וכי בשרי חזקה כנחושה עד שאוכל לשאת מכאובים כאלו ולחזור לקדמותי:

פסוק יג
האם. וכי גם זאת יבוא לי שלא יהיה בי עזר מה הראוי עתה לי והיא תנחומות אוהבים
ותושיה.
וכי יהיה נדחה ממני כל מה אשר יש עם מחשבותי כי תשחק על אמרי ותלעג למו:

פסוק יד
למס. היתכן אשר להאיש שנמס בשרו מגודל המכאוב יהיה לו עוד חרפה מרעהו ויעזוב יראת שדי כי הלא אין פחד אלהים לנגד עיניו לומר הלא די לו בהמכאוב ולמה עוד אקניטו:

פסוק טו
אחי. רעי בגדו בי כמו נחל אשר ירבה לבגוד באנשיו
כאפיק.
כזרם נחלים אשר יעברו ממקומם וילכו להם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק טז
הקודרים. כי הנחלים הקודרים מהתחלת ימי הקרח היא עת כי ירבו מי הנחלים ויחשכו הנחלים מרוב עומק המים והשלג היורד על הנחלים ההם מתעלם ומתכסה בהם לרוב עומקם וחשכותם:

פסוק יז
בעת יזורבו. בימי הקיץ בעת יתחממו נכרתו ממקומם ואינם כי נתייבשו הנחלים
בחומו.
בזמן שיחומו נקפצו ממקומם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
ילפתו. המים ההם יאחזו ארחות דרכם ר"ל לא נודע למי אנה הלכו ורק הם לבדם יודעים ארחות דרכם מהם נתייבשו בחמה מהם נבלעו בארץ וכל המים עלו בתוהו מקום שאין שם אנשים להנות מהם והרי הם אבודים מאנשים:

פסוק יט
הביטו. המים ההם הביטו ארחות תימא ללכת שמה ודרך ההולך לשבא עשוהו לעצמן קו ישר ללכת בו והוא ענין מליצה לומר לא נודע איה הם כאלו הלכו בדרך רחוק מאוד לתימא ולשבא :

פסוק כ
בושו כי בטח. הנה כ"א אשר בטח לשתות ממי הנחלים ההם בושו כאשר באו למקום הנחל ולא מצאו מים
באו.
כאשר באו אליה הנה נחפרו ונכלמו כי אין מים וכפל הדבר במ"ש :

פסוק כא
הייתם לו. דומים אתם להנחל הזה כי כמו שהנחל בגד באנשיו והלך לו בזמן החום אשר היא העת המצטרך ביותר למים כן אתם בגדתם בי בעת צרה עת המצטרך לתנחומות האוהבים
תראו חתת.
כאשר ראיתם השבר הבאה עלי תפחדו לומר האמת מול המקום ב"ה שלא יקרה לכם כמקרי:

פסוק כב
הכי אמרתי. האם אמרתי תנו לי מה מן ההון
ומכחכם.
ממון שלכם הבא בעמל וכח ממנו תנו שוחד בעבורי כ"א אמרתי כזאת היה מקום לחשוב כי בעבור הצלת ההון תרשיעו אותי על לא חמס:

פסוק כג
ומלטוני. ע"י השוחד מלטו אותי מיד הצר ופדו אותי מיד העריצים וכאומר הלא אין מקום לתת שוחד ואין מחשבותי עליו ומדוע א"כ תרשיעו אותי:

פסוק כד
הורוני. למדו אותי מה פשעי ואני אחריש לשמוע אמריכם והבינו לי מהו הדבר אשר שגיתי בו לשתאמרו שבאו היסורין למרק העון:

פסוק כה
מה נמרצו. מה מאד חזקו אמרי יושר אבל מה יועיל הויכוח אשר מכם אם לא נאמרה ביושר:

פסוק כו
הלהוכח. ר"ל וכי להתוכח תחשבו אשר מלים בעלמא יספיק להם אבל לא כן הוא כי אמרי נואש לרוח הם משולים ואין בהם תועלת:

פסוק כז
אף על יתום. מתוך דבריכם נראה שאינכם רחמנים ואפילו על היתום תפילו המכשול ולא תחוסו עליו ותחפרו בור על ריעכם לנפול בו ואל תחמולו:

פסוק כח
ועתה. הואיל ואין ממש בדבריכם התרצו לפנות אל אמרי לשמוע אליהם ותראו אם אדבר לפניכם כזב ודבר שאין בו ממש:

פסוק כט
שובו נא. התעכבו עתה לבחון דברי ותראו אשר לא תמצאו בם עולה
ושובו עוד.
להתעכב יותר לבחון היטב ותראו שאני צדיק בדבר והדין עמדי:

פסוק ל
היש. וכי יש בלשוני עולה ר"ל וכי שמעתם ממני מאז דברי עולה
אם חכי.
וכי חכי לא יבין מה הם דברי הוות וכאומר הלא ידעתם אותי מאז שאינני מדבר עולה בזדון הלב ולא בעבור הסכלות ולזה שמעו אמרי:

הפרק הבא    הפרק הקודם