מדרש רבה למגילת קהלת

פרשה ג

א - [א] לכל זמן ועת לכל חפץ זמן

היה לו לאדם הראשון, שיכנס לגן עדן,
שנאמר: (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן,
וזמן היה לו שיצא משם.
שנאמר: (שם ג') ויגרש את האדם וגו'.
זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה.
שנאמר: (שם ז') בא אל התבה וגו'.
וזמן היה לו לצאת.
שנאמר: (שם ח') צא מן התבה וגו'.
זמן היה לאברהם שינתן לו המילה.
שנאמר: (שם י"ז) ואתה את בריתי תשמור.
וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו,
בשני מקומות: אחת במצרים ואחת במדבר.
שנאמר: (יהושע ה') כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'.
ועת לכל חפץ תחת השמים,
זמן היה שתנתן התורה לישראל.

אמר רבי ביבי:
זמן היה לאותו דבר, שהיה נתון למעלה מן השמים,
ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים.
ואיזו? זו התורה.
שנאמר: (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר:

א - [ב] עת ללדת ועת למות
אמר רבי ברכיה:
הרי כל חכמתו של שלמה,
שאמר: עת ללדת ועת למות.
מה הוא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו?!
מה שעת לידתו, נקי.
אף שעת מיתתו, נקי.
עת ללדת ועת למות,
בשעה שהאשה יושבת על המשבר,
אינון צווחין לה חייתא.
ולמה אינון צווחין לה חייתא?
שהיא מייתה וחייה.
ולמה אינון צווחין לה מחבלתא?
דהיא ממשכנא בידוי דמיתה.
האי מאן דאמר: (שם כ"ב) אם חבול תחבול שלמת רעך וגו'.

ר' סימון בשם רבי נתן דבית גוברין אמר:
(משלי ל') שאול ועוצר רחם.
למה נסמך שאול אצל רחם?
לומר לך, מה רחם מוציאין ממנו בקולי קולות,
אף שאול מוציאין ממנו, בקולי קולות.

ב - דבר אחר:
עת ללדת וגו'.
ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
על שלש עבירות, נשים מתות בשעת לידתן וכו.'
ובשלשה דברים אנשים מתים:
השרוי בבית המרועע,
והמהלך בדרך יחידי,
והמפרש בים הגדול
נעשה השטן קטיגורו.

דאמר רבי לוי:
בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג.
השרוי בבית המרועע,
והמהלך בדרך יחידי,
והמפרש בים הגדול.

ר' שמעון בר אבא בשם רבי חנינא:
כל הדרכים בחזקת סכנה.
ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה,
הוה מפקד גו ביתיה.

ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי אמר:
כל החולים בחזקת סכנה.

ר' נתן כהן אחוי דר' חייא בר אבא,
הוה מפרש בימא.
אמר לאחוי: צלי עלי.
אמר ליה: ומה נצלי עלך, הן דאת קטר לולבך קטר אלפך.
ואין עללת לבי כנישתא, ושמעת קלא דצבורא מצליין למיטרא,
לא תיסתמך על צלותי.

ר' יהושע בריה דר' תנחום בר' חייא דכפר אגון,
הוה באסיא. בעא דיפרוש בין חגא לחנוכה,
אמרה ליה: ההיא מטרוניתא באילין יומיא פרשין?!
ולא שמע למילה.
ואיתחמיה ליה אבוהו בחילמא.
אמר: ברי, בלא קבורה?!
וגם קבורה לא היתה לו,
ולא שמע לא למילוי דדין,
ולא למילוי דדין, וכן הות ליה.

ג - דבר אחר:
עת ללדת.
מעת ללדת, היא עת למות.
משעה שאדם נולד הוא, נגזר עליו כמה שנים יחיה.
אם זכה הוא משלים את שנותיו,
אם לאו, פוחתין לו מהם.
דכתיב: (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה.
כך דברי ר' עקיבא.

ורבנן אמרין:
אם זכה מוסיפין לו על שנותיו,
אם לאו, פוחתין לו משנותיו.
אם זכה, מוסיפין לו.
שנאמר: (ישעיה ל"ח) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה.
אמר להון: משלו מוסיפין תדע דהא,
כתיב (מלכים א' י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו וגו'.
ועדיין לא בא מנשה לעולם.
אמר להון: מי כתיב הנה בן נולד לבית דוד משל חזקיהו?
לא נאמר כן, אלא לבית דוד, בן משאר מלכות בית דוד.
ודא מסייע למה דאמרינן חכימיא רבנן.

מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה,
ועלו אנשי עין תאנה לכבדו,
ועלה עמהם רבי שמעון בן חלפתא.
כד אתון לפילן, אשכחון קל טלייא,
קיימין מדחכין קומי חדא דרתא.
חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה,
אמרון: לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר.
אמר לון: לית דא מן דידי דאנא, גבר סב.
וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון.
תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא,
אמר לון: אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון.
איזלון אמר להדין מרא, דהדא דרתא,
אין דמיך יתעיר, דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר.
מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא,
ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה.
אמר: רבי, אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון,
דאינון טליין ושטיין.
אמר לו: מה נעביד לך וגזירתא גזירא?
ברם תלי אנא לך, עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא.
כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא,
סליקת ההיא דרתא ונחתת לה.
אזלין למקיימה מצותא דגזירתא,
והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק,
ואמר: שתון מן הדין חמרא טבא,
דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה,
אנא משקי לכון במשתותיה.
וענו בתריה: כשם שהכנסתו לברית,
כך תכניסהו לתורה ולחופה.
מן קל מיליהון, נפק רבי שמעון בן חלפתא,
בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא.
אמר לו: מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא,
אתון נפקין על שעה דלא שעה?!
אמר לו: את, מאן את?
אמר לו: אנא שליחהון דברייתא!
אמר לו: ולמה אפיך בישין?
אמר: מן קל מיליא קשיאתא,
דאנא שמע מן ברייתא בכל יום.
אמר לו: ומה אינון?
אמר לו: הדין מיינוקא דגזרתון יומא,
דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין,
והוה אבוי משקי לכון,
ואמר: אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה,
אנא משקי לכון במשתותיה.
ושמעית ועצבית, דצלותהון מבטלה יתיה.
אמר לו: חייך דאת מחמי לי פיטקי.
אמר: לית אנא שליט, על דידך ולא על דלחברך.
אמר לו: למה?
אמר: דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצוות,
ועושין צדקות, והקדוש ברוך הוא מוסיף ימים על ימיכם.
אמר ליה: יהא רעוא מקמיה קודשא בריך הוא,
היך מה דלית את שליט על פיטקינן,
כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן,
ובעין רחמי מן שמיא וחיי מינוקא.

אמר רבי עקיבא:
מה לנו המעשה? אין לי המעשה,
אלא מקרא מלא (שמות כ"ג)
את מספר ימיך אמלא.
שהרי משה כמה מצוות עשה, וכמה צדקות ובסוף,
נאמר לו: (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות,
הווי, עת ללדת.

דבר אחר:
עת ללדת ועת למות.
משנולד אדם, הקדוש ברוך הוא מצפה לו,
שישא אשה עד כ' שנה. הגיע לכ' ולא נשא אשה,
הקדוש ברוך הוא אומר לו:
עת ללדת הוא לך ולא רצית, אין זו,
אלא עת למות, אית דאמרי:
מה דיקליה ידבה ציבחר.

עת לטעת, בשעת שלום.
ועת לעקר נטוע, בשעת מלחמה.

א - [ג] עת להרוגבשעת מלחמה.
ועת לרפוא, בשעת שלום.
עת לפרוץ, בשעת מלחמה.
ועת לבנות, בשעת שלום.

א - [ד] עת לבכות, בשעת האבל.
ועת לשחוק, אחר האבל.
עת ספוד, בשעת האבל.
ועת רקוד, אחר האבל.

א - [ה] עת להשליך אבנים, בשעה שאשתך טהורה.
ועת כנוס אבנים, בשעה שאשתך טמאה.
עת לחבוק, אם ראית כת של צדיקים עומדים,
עמוד וחבק ונשק וגפפם.
ועת לרחוק מחבק, אם ראית כת של רשעים,
רחק מהם ומכיוצא בהן.

א - [ו] עת לבקש, בשעת שלום.
ועת לאבד, בשעת מלחמה.
עת לשמור, בשעה טובה.
ועת להשליך, בשעה רעה.

עובדא הוה בחד פרגמטוטים,
דהוה אזיל פריש בימא הוא ובריה.
והוה אייתי גביה קובין דנרין,
יהיב ליה מותביהון באפלה.
שמע קלהון דנווטיא אמרין:
כד עללין אנא לפילגוס, אנן קטלין לון,
ומשליכין לון לימא,
ונסבין הדין מודליה דדינרין מיניה.
מה עבד ההוא גברא?
עבד גרמיה מצהיב עם בריה,
ונסב יתהון ורמא יתהון לימא.
כיון דעלון לון למדינתא,
אזל וקביל עליהון גבי אנטיפוטא דקסרין,
ואייתינון בבי אסירי, ואזדון וחייבהון ליתן ליה,
מודליה דדינרין.
אמרין ליה: מנן את הכא דיינא לן דחייבין?
אמר לון: משלמה מלך ישראל .
דכתיב:
עת להשליך וגו':

א - [ז] עת לקרוע, בשעת מלחמה.
ועת לתפור, בשעת שלום.
עת לחשות, ועת לדבר.
אינתתיה דרבי מנא דמכת בצפורין.
סליק רבי אבון לגביה, למיחמיה ליה אפין.
אמר ליה: לית מארי משגח אמר לן הדא מילה דאוריתא?!
אמר ליה: הא מטה ענתה דאוריתא דמחשי, מתעלייה למשתקה.

א - [ח] עת לאהוב, בשעת שלום.
ועת לשנוא, בשעת מלחמה.
עת מלחמה, בשעת מלחמה.
ועת שלום, בשלום.

ב - ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל,
עת ללדת ועת למות.
אמר הקדוש ברוך הוא: לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני,
דכתיב: (יחזקאל ט"ו) ומולדותיך ביום הולדת.
ועת למות,
דכתיב: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו.
ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפנה וגו'
ועת לטעת,
שנאמר: (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם.
ועת לעקור נטוע,
דכתיב: (דברים כט) ויתשם ה' מעל אדמתם.
עת להרוג,
דכתיב: (איכה ב') ויהרוג כל מחמדי עין.
ועת לרפוא,
דכתיב: (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו'
עת לפרוץ,
דכתיב: (עמוס ד') ופרצים תצאנה אשה נגדה.
ועת לבנות,
דכתיב: (שם ט') ובניתיה כימי עולם.
עת לבכות,
דכתיב: (איכה א') בכה תבכה בלילה.
ועת לשחוק,
דכתיב: (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'.
עת ספוד,
דכתיב: (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.
ועת רקוד
דכתיב: (זכריה ח') ורחובות העיר ימלאו וגו'.
עת להשליך אבנים,
דכתיב: (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש.
ועת כנוס אבנים,
דכתיב: (ישעיה כ"ח) הנני יסד בציון אבן וגו'.
עת לחבוק,
שנאמר: (שיר ב') וימינו תחבקני.
ועת לרחוק מחבק,
שנאמר: (ישעיה ו') ורחק ה' את האדם.
עת לבקש,
דכתיב: (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלהיך.
ועת לאבד,
דכתיב: (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה.
עת לשמור,
דכתיב: (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ועת להשליך,
דכתיב: (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו'.
עת לקרוע,
דכתיב: (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכות ישראל.
ועת לתפור,
דכתיב: (יחזקאל לז) והיו לאחדים בידך וגו'.
עת לחשות,
דכתיב: (ישעיה מב) החשיתי מעולם וגו'.
ועת לדבר,
דכתיב: (ישעיה מ') דברו על לב ירושלים וגו'.
עת לאהוב,
דכתיב: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'.
ועת לשנוא,
דכתיב: (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.
עת מלחמה,
דכתיב: (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב וגו'.
ועת שלום,
דכתיב" (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'.

א - [ט] מה יתרון העושה וגו'
אמר שלמה: הואיל ועתים, עתים הן לכל,
מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה?!

דבר אחר:
מה יתרון כל אינש ואינש לא מתרין,
אלא עם בעלי אומנותיה.

אמר רבי יצחק בר' מריון:
(חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה.
אפילו צדיק חי העולמים, מאמונתו הוא חיה.

אמר הקדוש ברוך הוא: בתחלה הרגתי בכורי מצרים,
שנאמר: (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו'
אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי.
שנאמר: (שמות י"ג) קדש לי כל בכור.
תהא מקדש לי הבכורות באמונתי,
הווי, וצדיק באמונתו יחיה.

ר' פנחס בשם רבי ראובן:
משל למה הדבר דומה:
למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים,
וגזר מלכא גזירתא ואמר:
כל אינש ואינש ייטי ליה מה דירבע,
אית דאייתי טפוטין,
ואית דאייתי פסתיין,
ואית דאייתי סטרומטין,
ואית דאייתי נמורקין,
ואית דאייתי כורסוון,
ואית דאייתי קיסין,
ואית דאייתי אבנין.
אדיק מלכא ואמר:
כל אינש ואינש ירבע על מה דאייתי.
אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים,
היו מתרעמין על המלך ואומרים:
כך היא כבודו של מלך, שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים?!
כששמע המלך אמר להם:
לא דייכם שניוולתם פלטין באבנים ובעצים,
שעמדה לי בכמה יציאות,
אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא?!
יקרכון לא עביד, אלא אתון לגרמיכון.

כך לעתיד לבא, הרשעים נידונין לגיהנם,
והן מתרעמין על הקדוש ברוך הוא.
הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקדוש ברוך הוא,
וכך יהיה עלינו?!

אומר להם הקדוש ברוך הוא:
בעולם שהייתם בו, לא בעלי מחלוקת ולשון הרע,
וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם?!
הדא הוא דכתיב: (ישעיה נ) הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות.
לפיכך אתם הולכים,
באור אשכם ובזיקות בערתם.
ושמא תאמרו:
מידי היתה זאת לכם?
לאו, אלא אתם עשיתם אתם לעצמכם.
לפיכך,
למעצבה תשכבון,
מידכם היתה זאת לכם.

רבי שמעון בן לקיש הוה לעי באורייתא כל צרכיה
בהדא אליסס דטבריא,
והוה פיילדה נהיג מעתיד ליה חד משקויי דמים בכל יום,
והוה עליל משלהי משלהי ונסיב ביה ושתי ליה.
חד זמן על ויתיב גביה ועביד עימיה אויר קליל.

אמר לו ר' נהור:
את דהוינא אנא ואת אזלין לכנשתא כחדא.
את זכית וההוא גברא לא זכי!
צלי עלי, דיהוו חולקי עמך לעלמא דאתי.
אמר לו: ומה נצלי עלך דנהוי לך!
דאתת עם בני אומנותך,
דכל אינש ואינש לא משרין אלא עם בעלי אומנותיה.

א - [י] ראיתי את העניין
אמר רבי איבו:
זה שיפוטו של ממון.

דאמר ר' יודן בשם רבי איבו:
אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו,
אלא אם אית ליה מאה, בעי דיעבדון תרתי מאה,
ומאן דאית ליה תרתי מאה, בעי דיעבדון ארבעה לענות בו.

ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
אם זכה אותו אדם ועשה מממונו מצוות ומתפלל ונענה בו.
האי מאן דאמר: (בראשית כ"ט) וענתה בי צדקתי וגו'.
ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו,
דכתיב (דברים י"ט) לענות בו סרה.

ר' יוחנן אמר:
זה שיפוטו של גזל.

דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יוחנן:
משל לסאה מלאה עונות, מי הוא מקטרג ראשון שבכולן?
גזל.

דאמר ר' הונא בשם רבי יוחנן:
(עמוס ט') ובצעם בראש כלם.

ר' פנחס בשם רבי יוחנן:
לפי שהיו בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים,
אין לך קשה שבכולן,
אלא גזל.

רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן:
כ"ד חטאות סדר יחזקאל, ומכולן לא חתם אלא בגזל.
דכתיב (יחזקאל כ"ב) והנה הכיתי כפי אל בצעך וגו'.

ר' חוניא פתר קרייה בנביאים ובכתובים
שאלו זכו ישראל לא היו קורין
אלא חמשה חומשי תורה, חמשה ספרים בלבד,
וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים?!
אלא שיהיו יגעין בהם ובתורה ועושים מצות וצדקות,
כדי לקבל עליהם שכר טוב.

רבנן אמרין:
אף על פי כן, לענות בו,
מקבלין עליהם שכר, כחמשה ספרי תורה.

ר' אבהו אמר:
זה שיפוטה של תורה.
שאדם לומד תורה ושכחה.

רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא,
ור' טוביה בשם רבי יצחק:
לטובתו אדם לומד תורה ושכח.
שאלו היה אדם לומד תורה ולא שכח,
היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים,
וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו,
אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה,
אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו בדברי תורה.

ורבנן אמרין:
זה שיפוטו של גזל.
תדע שהוא כן,
שהרי דורות הראשונים על ידי שהיו עסוקין ושטופין בגזל,
האי מאן דאמר: (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו.
ראה כי נמחו במים מן העולם,
אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל,
לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא נחלה במקום שאין בו גזל.
שנאמר: (במדבר ל"ב) והנה המקום מקום מקנה.
וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל.

א - [יא] את הכל עשה יפה בעתו
אמר רבי תנחומא:
בעונתו נברא העולם.
לא היה ראוי להבראות קודם לכן,
אלא לשעתו נברא.
שנאמר:
את הכל עשה יפה בעתו.

אמר רבי אבהו:
מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן,
בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו,
ואמר: דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.

ר' אלעזר אומר:
זה הפתח פתוח עד התהום.
שנאמר: (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.

אילו אחר אמר:
את הכל עשה יפה בעתו.
הייתי אומר: זה שלא אכל פרוסה מימיו,
הוא אומר: את הכל עשה יפה בעתו.
אלא שלמה, לפי שכתוב בו:
(מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו'
לזה נאה לומר: את הכל עשה יפה בעתו.

דבר אחר:
אילו אחר אמר:
הבל הבלים אמר קהלת וגו'.
הייתי אומר זה שלא קנה לו ב' פרוטות מימיו,
הוא פירת בממונו של עולם,
ואומר: הבל הבלים.
אלא זה שלמה, שכתוב בו:
ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים.
ולא היו נגנבות שהיו אבני עשר אמות, ואבני שמונה אמות,
ומשקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו.
שנאמר: (שם י') אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה.
לזה נאה לומר: הבל הבלים.

למה אמר הבל הבלים?
ראה העולם והעתיד להיות בסופו.
ואילו אחר אמר:
וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
הייתי אומר, שמא זה שלא שלט על שתי זבובים מימיו,
הוא אמר: (דניאל ד') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
יותר שהיה נבוכדנצר הרשע ששלט בעולם כולו,
שנאמר: (ירמיה כ"ח) וגם את חית השדה נתתי לו.
לעבדו מן מה שכתוב:
(דניאל ב') ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך,
והשלטך בכלהון לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וגו'

אילו אחר אמר זה הפסוק, מן חכמי האומות:
(שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים.
הייתי אומר זה שאינו יודע,
ודאי של עבודת כוכבים אומר:
עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים.
אלא זה יתרו, שאמר:
עתה ידעתי כי גדול וגו'.
שעבד עבודת כוכבים הרבה.

דתני ר' ישמעאל:
לא הניח רעואל זה יתרו, עבודת כוכבים בעולם,
שלא יחזיר עליה ועבדה.
דכתיב: (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה,
אלה הם האלהים וגו'.
וחזר ואמר:
מכל האלהים.
ולבסוף נתגייר, והודה להקדוש ברוך הוא.
לזה נאה לומר:
עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו'.
שב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא,
וקבלו וקבעו לישראל לדורות.

ואלו עמד אחר, נביא וחכם לומר:
(דברים ל"ב) הצור תמים פעלו וגו'.
אלא משה רבינו, לפי שכתוב בו:
(תהלים ק"ג) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו.
לזה נאה לומר:
הצור תמים.

אלו אדם אחר בא והתוכח את ישראל,
הייתי אומר: אדם שאכל ושתה מהן,
ונהנה מהן מוכיחן?
אלא משה שכתוב בו:
(במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'.
לזה נאה להוכיחן לישראל .
הדא הוא דכתיב: (דברים א') אלה הדברים אשר דבר משה,
אל כל ישראל בעבר הירדן וגו':

ב - דבר אחר:
את הכל עשה יפה בעתו.
ר' בון אמר בה תרתי שיטי.

ר' בון אמר:
היה ראוי אברהם להבראות קודם אדם הראשון,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא:
אם אברא תחלה את אברהם,
שאם יקלקל אין מי יבוא ויתקן אחריו,
אלא הריני בורא אדם,
ואם יקלקל זה, יבא אברהם אחריו ויתקן.

ר' בון אמר חורי:
כתיב:(יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים הוא.
ראוי היה אברהם להבראות תחלה,
שנאמר: האדם הגדול בענקים הוא.

ולמה קורא גדול?
שהיה ראוי להבראות תחלה,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא:
אם אני בורא אותו תחלה,
שאם יקלקל אין מי יבא אחריו ויתקן,
אלא הרי אני בורא אדם הראשון תחלה,
ואם יקלקל יבא אברהם ויתקן אחריו.

אמר רבי אבא בר כהנא:
יש מושלין משל למה הדבר דומה:
לאחד שהיה לו שפעת קורייה בתוך דירתו וביתו,
איכן הוא נותנה?
לא באמצע הטרקלין, כדי שתהיה סובלת קורות שלפניה,
וקורות של אחריה.
כך מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו באמצע?
כדי שיסבול הדורות שלפניו והדורות הבאים אחריו.

אמר רבי לוי:
מכניסין את המתוקנת לביתה של המקולקלת,
ואין מכניסין המקולקלת לביתה של המתוקנת.

אמר רבי יהודה בר' סימון:
ראוי היה אדם הראשון שתנתן התורה על ידו.
שנאמר: (בראשית ד') זה ספר תולדות אדם
אמר הקדוש ברוך הוא:
אדם יציר כפי ואיני נותן לו תורה, ויהא לעי בה?!
חזר ואמר: מה אם שש מצות נתנו לו ולא היה יכול לעמוד בהן ולשמרן,
אלו נתתי לו שש מאות ושלש עשרה מצות,
רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה על אחת - כמה וכמה,
שלא יעמוד בהם?!
לכך כתיב: ויאמר לאדם.
לא אדם, לאדם איני נותנן,
ולמי אני נותנן? לבניו.

אמר רבי יעקב דכפר חנן:
ראוי היה אדם הראשון, שיעמדו ממנו שנים עשר שבטים.
דכתיב: (בראשית ב') זה ספר תולדות אדם.
ז' שבעה ה' חמשה שנים עשר שבטים,
הרי מנין ז"ה תולדות אדם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אדם יציר כפי ואיני נותן לו י"ב שבטים?!
חזר ואמר: ומה שני בנים נתתי לו ועמד אחד מהן והרג לאחיו,
אילו נתתי לו שנים עשר בנים על אחת - כמה וכמה!
ולכך כתיב: ויאמר לאדם.
לא אדם, איני נותנן לאדם,
ולמי אני נותנן? ליעקב הצדיק.

אמר רבי יצחק:
ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא:
עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו,
ואין יכולין לקבל תורה מיד.
משל למה הדבר דומה?
למלך שעמד בנו מחליו ואמרו לו:
ילך בנך לאיסכולי שלו.
אמר: עדיין לא בא זיוו של בני,
ואתה אומר ילך בנך לאיסכולי שלו?
אלא יתעדן בני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא,
ואחר כך ילך לאיסכולי שלו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו,
ואני נותן להם את התורה?!
אלא יתעדנו בני ב' וג' חדשים במן ובאר ושלו,
ואחר כך אני נותן להם את התורה.
אימתי? בחדש השלישי.

ואמר רבי ביבי ור' איבו ור' הונא בשם רבי יצחק בר מריון:
ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים,
שיכנסו לארץ מיד, אלא שהיו ישנות מימי נח האילנות.
אמר הקדוש ברוך הוא:
מה אני מכניס את ישראל לחרבה,
אלא הריני מקיפן דרך המדבר ארבעים שנה,
כדי שיעמדו הכנענים ויקיצו ישנות ויטעו חדשות,
כדי שיכנסו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות.

רבי אומר:
אפילו לדבר עבירה, יפה בעתו.


ג - דבר אחר:
את הכל עשה יפה בעתו.

רבי ברכיה אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר:
מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם,
בין דוד ושבע בן בכרי, ראויה היתה להיות,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא:
עדיין לא נבנה בית המקדש ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד?!
אלא יבנה בית המקדש ואח"כ מה דהוי בסופא הוי.
(רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו).

ר' בנימין בשם רבי לוי אמר:
גם את העולם נתן בלבם, אהבת עולם נתן בלבם.

אמר רבי יונתן:
פחדתו של מלאך המות נתן בלבם.

נחמיה בריה דר' שמואל בר נחמן אמר:
והנה טוב מאד, והנה טוב.
זה אדם.
והנה טוב.
זה יצר טוב מאד, זה יצר הרע.
וכי יצר הרע טוב מאד?!
אלא ללמדך שאילולי יצר הרע,
לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים,
שכן שלמה אומר: כי היא קנאת איש מרעהו.

ר' ברכיה ורבי אבהו בשם רבי יונתן אמר:
גם את העולם נתן בלבם,
אהבת עולם נתן בלבם, אהבת תינוקות נתן בלבם.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן.
הגדול מכבד והקטן מטנף.
אף על פי כן, הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול.

אמר רבי אחווה בריה דר' זירא:
העולם, הועלם מהם שם המפורש.
משל למלך שעשה סעודה.
זימן אורחים משאכלו ושתו,
אמרו לו: תן לנו חרבות ורמחים ונשחק בהם.
נתן להם שבישתא דהדס והכו אלו את אלו,
ופצעו אלו את אלו.
אמר המלך: ומה אני נתתי לכם שבישותה של הדס כך עשיתם,
אלו נתתי לכם חרבות ורמחים על אחת - כמה וכמה?!
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש,
הם הורגים בכינוי.
אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש על אחת - כמה וכמה!
עובדא הוה בחד אינתא פרסייא,
דאקלת ברה, בחדא מילה מן שמא מפרשא.

שמעה שמואל אמר:
זיל אתקין ליה תכריכין.

ר' חנינא הוה בידו שם המפורש.
כד אתי מידמך,
אמר: אית הכא בר נש דמימסור ליה?
אמרין: אית הכא עניני בר נחשון.
שלח בתריה ואתא ועלל בריה ואיטמר תחות ערסא.
כד אתי מימסור עטוש ההוא ינוקא.
אמר אבוי: פוק לך מן תמן,
את לא זכית למישמע, ודין לא זכה למיקבלה.
חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש.
כד בעא למידמך,
אמרין: אית הכא בר נש דמימסור ליה?
אמרין: אית הכא, רבי פנחס בר חמא.
שלח בתריה ואתא, ושאיל יתיה,
ואמר ליה: נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך?
אמר ליה: נסיבית מעשר ולא קבל עליה מימסר ליה מימסר.
אמר: דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה?
תנא: אין מוסרין את השם לכל אדם ולא לעומד בחצי ימיו,
אלא למי שיצאו רוב שניו.
ואין מוסרין אותו אלא מעומד,
ואין מוסרין אותו אלא במקום טהור ועל המים.
בראשונה היו מוסרין אותו לכל אדם,
וכשרבו הפושעים, התקינו שלא יהו מוסרין אותו אלא לצנועים שבכהונה.
והצנועין שבכהונה היו מבליעין אותו, בתוך נעימת הכהנים.

אמר רבי טרפון:
פעם אחת עליתי עם שמשון אחי אמא על הדוכן,
והטיתי אזני כלפי כהן גדול והבליעו בתוך נעימת הכהנים.

ואמר רבי טרפון:
פעם אחת שמעתי ונפלתי על פני הקרובים,
שכשהם שומעין אותו נופלים על פניהם,
ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אלו ואלו לא היו זזין משם, עד שעה שנתעלם מהם,
שנאמר: (שמות ג') זה שמי לעולם.
לעלם כתיב וכל כך למה?
מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה,
אשר עשה האלהים מראש ועד סוף.

א - [יב] ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו וגם כל האדם שיאכל ושתה וגו'

ר' תנחומא אמר ר' נחמן בריה דרב שמואל בר נחמן ר' מנחמא
ואמרי ליה ר' ירמיה ור' מיאשה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת,
בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר.

אמר רבי יונה:
בנין אב שבכולן, שנאמר:
והוא ילונו בעמלו בעולמו בעולם הזה ימי חייו.
לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו?
אלא, אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם.

א - [יד] ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם וגו'
אמר רבי יהודה בר' סימון:
ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקים לעולם,
ומפני מה נקנסה עליו מיתה?
אלא, והאלהים עשה שייראו מלפניו.

אמר רבי אלעזר:
מתחילת ברייתו של עולם,
נאמר: (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים.
וכל כך למה?
ותראה היבשה.
ומפני מה כתיב: (עמוס ט') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו.
שתי פעמים. אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה,
אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו

אמר ריש לקיש:
כתיב: (דברים י"ג) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם,
אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.
אבל הצדיקים מוסיפין עליו ואין גורעין ממנו.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
מכאן שאין הבמה ניתרת, אלא על ידי נביא,
ואליהו עומד ומקריב בראש הכרמל.

אמר רבי שמלאי דברויירא:
אמר ליה: (מלכים א' י"ח) ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה.

אמר רבי חנינא:
כתיב: (שמואל ב' ו') ונאמן ביתך וממלכתך.
אימתי?
(תהלים קל"ב)אם ישמרו בניך בריתי וגו'.
ואם לאו?
ופקדתי בשבט פשעם וגו'.

אמר רבי יודן:
גדולה היא היראה, ששמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות היראה.
הדא הוא דכתיב: והאלהים עשה שייראו מלפניו.

אמר רבי ירמיה:
גדולה היא היראה, ששני ספרים שכתב שלמה, לא חתמן אלא ביראה.
הדא הוא דכתיב: בספר משלי (ל"א) שקר החן והבל היופי,
אשה יראת ה' היא תתהלל.
ובסיפרא הדין כתיב: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא.

רבי שמעון בן לקיש הוה עליל מן המתגרה,
פגע ביה ר' יונתן,
אמר ליה: היך מרי?
אמר: אילין קרייא ומסר ליה.
ואילין קרייא מקרתה, כך גזר הקדוש ברוך הוא,
על העליונים שיהיו עליונים ועל התחתונים שיהיו תחתונים.
עמד משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים.
הדא הוא דכתיב: (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלהים.
וירד ה' על הר סיני.
כך גזר הקדוש ברוך הוא על התחתונים,
שיאכלו וישתו ועל העליונים שלא יאכלו ושלא ישתו.
עמד אברהם ועשה עליונים אוכלים ושותים.
הדא הוא דכתיב: (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.

וכי אוכלין היו?!

אמר רבי נתן:
נראין כאוכלין היו. הראשון ראשון, מסתלק.
עמד משה ועשה תחתונים שאין אוכלים ואין שותין.
הדא הוא דכתיב: (שמות כ"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה,
לחם לא אכל ומים לא שתה.
כך גזר הקדוש ברוך הוא על הים שיהא ים,
ועל היבשה שתהא יבשה.
עמד משה ועשה ים יבשה.
הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.
עמד אלישע תלמיד תלמידו ועשה יבשה, ים.
הדא הוא דכתיב: (מלכים ב' ג') עשה הנחל הזה גבים גבים וגו'.

כך גזר הקדוש ברוך הוא, שיהיו השמים מקלסין אותו.
שנאמר: (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל.
עמד משה ושיתקן,
שנאמר: (דברים ל"ב) האזינו השמים ואדברה וגו'.

כך גזר הקדוש ברוך הוא על השמש ועל הירח שיהיו מקלסין אותו.
שנאמר: (תהלים קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה' מהלל.
כתיב: עמד יהושע תלמידו ושיתקן.
שנאמר: (יהושע י') שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון.

כך גזר הקדוש ברוך הוא
על קיץ שיהיה קיץ,
ועל החורף שיהיה חורף.
עמד שמואל ועשה קיץ, חורף.
שנאמר: (שמואל א' י"ב) הלא קציר חטים היום וגו'.
עמד אליהו ועשה החורף קיץ.
שנאמר: (מלכים א' י"ז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

כך גזר הקדוש ברוך הוא
על היום שיהא יום,
ועל הלילה, שיהא לילה.
עמד יעקב אבינו ועשה היום לילה.
שנאמר: (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.
ודאי כבה השמש.

רבנן אמרין:
השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה בלא עונתו ודבר עמו בצינעה.
משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לקיצים,
והיה המלך נזקק לכל בני המדינה בשבילו,
אמר: כבו הפנסין והנרות כדי שאדבר עם אוהבי בצינעה.
כך הצניע הקדוש ברוך הוא את השמש שלא בעונתו,
ודבר עם יעקב אבינו בצינעה.
עמדו דבורה וברק ועשו לילה יום.
הדא הוא דכתיב: (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו'.

רבי פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון:
ששה נסים נעשו באותו היום:
בו ביום באו,
בו ביום שלחה אחריו, ושלח הוא,
בו ביום עשו מלחמה,
בו ביום נהרג סיסרא,
בו ביום חלקו ביזה,
בו ביום אמרו שירה.
שנאמר: ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו'.

א - [טו] מה שהיה כבר הוא

ר' יהודה ור' נחמיה -
ר' יהודה אומר:
אם אומר לך אדם, אפשר שהיה העולם כולו מים במים,
אמור לו: כבר הוא אוקיאנוס, כולו מים במים,
ואשר להיות כבר היה וגו'.
אם יאמר לך אדם, אפשר שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות ים יבשה?
אמור לו: כבר היה. לא כך עשה על ידי משה?!
שנאמר: (שמות י"ד) ובני ישראל הלכו ביבשה.
וכתיב: ואתה הרם את מטך וגו'.
וכתיב: ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה.
אם יאמר לך אדם, אפשר שאלו לא חטא אדם הראשון,
שהוא חי וקים לעולם?!
אמור לו: כבר הוא, הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא,
הוא חי וקים.
ואשר להיות כבר היה.
אם יאמר לך אדם, אפשר שהקדוש ברוך הוא,
עתיד להחיות לנו את המתים?
אמור לו: כבר היה, כבר החיה לנו את המתים,
על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל.

רבי אחא בשם רבי חלפתא:
כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשותו
ולחדש בעולמו לעתיד לבוא,
כבר הקדים ועשה מקצת על ידי נביא בעולם הזה.
אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה.
כבר עשיתי כן בעולם הזה,
ואתה הרם את מטך וגו'
אני הוא שעתיד לפקד עקרות,
כבר הייתי פוקד על ידי אברהם,
שנאמר: (בראשית כ"א) וה' פקד את שרה וגו'.
אני הוא שעתיד להחיות מתים,
כבר החייתי, על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל.
אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם,
כבר עשיתי לכם, על ידי דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל.
שנאמר: (דניאל ב') באדין נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד.
אני הוא שעתיד לפקוח עורים לעתיד לבא,
כבר עשיתי על ידי אלישע.
שנאמר: (מלכים ב' ו') ויפקח ה' את עיני הנער.

והאלהים יבקש את נרדף.

רבי הונא בשם רבי יוסי אמר:
לעולם האלהים יבקש את נרדף.
את מוצא צדיק רודף את צדיק,
והאלהים יבקש את נרדף,
רשע רודף צדיק.
והאלהים יבקש את נרדף,
רשע רודף רשע.
והאלהים יבקש את נרדף,
מכל מקום יבקש את נרדף.

ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יוסי בר' נהוראי:
לעולם הקדוש ברוך הוא מבקש דמן של נרדפים מן הרודפים.
תדע לך, שכן הבל נרדף מפני קין,
ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בהבל.
שנאמר: (בראשית ד') וישע ה' אל הבל ואל מנחתו.
נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בנח.
שנאמר: כי אותך ראיתי צדיק לפני.
אברהם נרדף מפני נמרוד, ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם.
שנאמר: (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם.
יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא ביצחק.
שנאמר: (בראשית כ"ו) ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך.
יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב.
שנאמר: (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו.
יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקדוש ברוך הוא ביוסף.
שנאמר: (שם פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים.
משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה.
שנאמר: (שם ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
דוד נרדף מפני שאול ובחר הקדוש ברוך הוא בדוד.
שנאמר: (שם ע"ח) ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן.
שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול.
שנאמר: (שמואל א' י') הראיתם אשר בחר בו ה'.
ישראל נרדף מפני האומות ובחר הקדוש ברוך הוא בישראל.
שנאמר: (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה.

ר' אלעזר בר' יוסי בן זמרא אמר:
אף בקרבנות כן.
אמר הקדוש ברוך הוא:
שור נרדף מפני ארי,
עז מפני נמר,
כבש מפני זאב.
לא תקריבו לפני מן הרודפים, אלא מן הנרדפים.
שנאמר: (ויקרא כ"ב) שור או כשב או עז וגו'.

א - [טז] ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו'.
רבי אלעזר ורבי יהושע בן לוי אומרים:
מקום המשפט שמה הרשע.
מקום שסנהדרי גדולה יושבין וחותכין דין של ישראל, שמה הרשע.
שנאמר: (ירמיה ל"ט) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התווך.
מקום שחותכין בו את ההלכות, שמה הרשע.
שם ישבו: נרגל, שראצר, סמגר, נבו. שרסכים רב סריס,
נרגל שראצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל.
מתלא [=משל] אמר:
הן דתלה מרי זיינא קולבי
רעיא תלה קולתיה.
[תרגום: במקום שתלה האדון חרבו, תלה הרועה כדו.]
ורוח הקדש צווחת:
ומקום הצדק שמה הרשע.
מקום שנאמר בו: (ישעיה א') צדק ילין בה ועתה מרצחים.
הא עבידין קטולין.
שם הרגו את זכריה ואת אוריה.

ר' יונתן בעא קמיה ר' אחא:
באיזה מקום הרגו את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל,
אלא בעזרת כהנים.
ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל,
בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה:
(ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר.
אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי,
אלא שפכוהו על האבנים.
דכתיב: (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וגו'.
כל כך למה?
להעלות חמה ולנקום נקם ועל כך,
כתיב: וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.

את מוצא בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים,
רמז הקדוש ברוך הוא לאותו הדם,
שיהיה תוסס ועולה רנ"ב שנה מן יואש עד צדקיה.
מה עשו?
גרפו עליו כל עפר ועשו כל ערמה ולא נח,
והיה הדם תוסס ומרתיח.
אמר הקדוש ברוך הוא לדמא: הא ענתא דתיגבי דייתיקי דידך!
כיון שעלה נבוזראדן וחמא יתיה,
אמרו לון: מה טיבו של דם הזה שתוסס כך?
אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים, שהיו שוחטין ומקריבין.
הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו,
ולא שתק ולא נח ולא עמד.
מיד הביאן תלאן בגרדון,
אמר לון: אמרו לי מה טיבי של דם זה? ואם לאו,
אנא מסרק יתכון במסרקא דפרזלא!
אמרו לו: הואיל והקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע דמו מידנו, נגלה לך!
אמרו לו: כהן ונביא ושופט, היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה,
שאתה עושה עמנו ולא היינו מאמינים בו,
ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.
מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה, ושחט עליו, ולא נח,
והיה הדם בוקע ועולה, עד שהגיע לקברו של זכריה.
ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו ולא נח.
באותה שעה בא אותו רשע וזעק על דמא,
ואמר ליה: מה טב את ומה דמא דידך, יתירא מדמי אילין,
בעי את דניבד כל אומתך בגינה?!
באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים,
ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי,
ועלה להחריב את ביתי, נתמלא עליהם רחמים,
אנכי שכתוב בי: (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון.
וכתיב בי: (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.
על אחת - כמה וכמה!
באותה שעה רמז הקדוש ברוך הוא לאותו דם ונבלע במקומו.

אמר רבי יודן:
שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה,
הרגו כהן
ונביא
ודיין,
ושפכו דם נקי,
וטמאו את העזרה,
ויום השבת
ויום הכיפורים היה.

ר' יהושע פתר קרא במעשה העגל:
מקום המשפט שמה הרשע,
מקום שעשה משה מדת הדין.
שנאמר: (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער במחנה.
שמה הרשע.
שמה כתיב: (שם) ויגוף הי את העם וגו'.
ורוח הקדש צווחת:
ומקום הצדק שמה הרשע.
מקום שצדקתים וקראתים אלוהות.
שנאמר: (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם.
שמה הרשע,שם הרשיעו ועשו העגל.
שנאמר: (שמות ל"ב) וישתחוו לו.

ר' יודה פתר קרא בשטים,
מקום המשפט שמה הרשע,
מקום שעשתה מדת הדין בשטים.
שנאמר: (במדבר כ"ה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש.
שמה הרשע
שנאמר: (שם) ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף.
ורוח הקדש צווחת ואומרת:
ומקום הצדק שמה הרשע.
מקום שצדקתים בקללות של בלעם והפכתים לברכות.
שנאמר: (דברים כ"ג) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה.
שמה הרשע, שמה הרשיעו וזנו.
שנאמר: (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים.

ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר:
שני דברים ביד. ושני דברים בימין.
שני דברים ביד,
דכתיב: (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי וגו'
וכתיב: (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי.
ושני דברים בימין,
שנאמר: (שם ל"ג) מימינו אש דת למו.
וכתיב: (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך.

אמר רבי יצחק:
אמר הקדוש ברוך הוא:
לנפש נפש כל מה שהחזקתי אותך וצויתי אותך ואמרתי:
(דברים י"ב) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו'.
והרי יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת,
ועומדת במדת הדין, יוצאה ממדת הדין וחוטאת,
שנאמר: (ויקרא ד') דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה וגו'.

א - [יז] אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים.

ר' חנינא בר פפא אמר:
צדיק כרשע ישפוט האלהים.
לסטים עולה לגרדון,
ור' עקיבא עולה לגרדון.

ורבי אמר:
צדיק ביד רשע ישפוט האלהים.

טורנוסרופוס הרשע דן את ר' עקיבא.
וכשהרג טרכינוס את לוליאנוס ואת פפוס אחיו בלודקייא.
אמר להם: אין אתם מעמם של חנניה מישאל ועזריה,
ואני מבני בניו של נבוכדנצר.
יבוא אלהיהם של חנניה מישאל ועזריה ויציל אתכם מידי.
אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה כשרין היו,
והמלך נבוכדנצר היה מלך הגון,
וראוי היה לעשות על ידו נס.
אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום,
ואתה מלך חייב, ואינך ראוי לעשות נס על ידך!
ואנו מחויבי מיתה!
אם אתה הורגנו מוטב, ואם לאו,
הרבה אריות ודובים ונחשים ועקרבים, יש למקום,
שבני אדם נהרגין על ידיהם,
ואם אתה הורגנו, אינך חשוב אלא כאחד מהם,
אלא שהקדוש ברוך הוא עתיד לתבוע דמינו מידך!
אמרו: לא הספיקו לזוז משם,
עד שבאו עליו דיופלי מרומי,
והוציאו את מוחו בגזירין.

כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם.
לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ.
ועל כל המעשה שם,
בהדין עלמא מה דאינש בעי הוא עביד,
ברם תמן דינא וחושבנא.


א - [יח] אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם.
על מדברות שהרשעים מדברים בהם בעולם הזה,
שהם מחרפין ומגדפין בעולם הזה,
והקדוש ברוך הוא משפיע להם שלום.

כל כך למה?
לברם האלהים, לברר להם מדת הדין של רשעים,
ולראות שהם בהמה המה להם.
לראות ולהראות לעולם, שהרשעים נמשלו כבהמה.
מה הבהמה נידונת בהריגה,
ואינה באה לחיי העולם הבא,
אף הרשעים כבהמות נידונין בהריגה,
ואינן באים לחיי העולם הבא.

דבר אחר:
על דברת בני האדם,
על מדברות שהצדיקים מדברים בעולם הזה,
בסיגוף ובתעניות וביסורין.
וכל כך למה?
לברם האלהים, לברר להם מדת צדקותם,
ולראות שהם בהמה המה להם,
לראות ולהראות לאומות העולם, היאך ישראל נמשכין אחריו כבהמה,
שנאמר: (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
אלא מה בהמה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך הצדיקים.
שנאמר: (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום וגו'.

אלא המסורת הזה תהיה בידך.
כל העושה מצווה סמוך למיתתו,
דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה,
כי אם אותה מצווה והשלימה.
וכל העובר עבירה סמוך למיתתו,
דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה,
אלא אותה עבירה והשלימה.
אלו ואלו הולכין שלימין,
אלו שלימין במדת צדקם,
ואלו שלימין במדת רשעם.

ר' בון ור' יצחק ר' בון אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא:
לא כשם שהעמדתי נביאים מישראל שהם קרויים אדם,
שנאמר: אדם אתם,
לא כך העמדתי נביאים לאומות העולם, שהם קרויים בהמה,
שנאמר: (יונה ד') ובהמה רבה.

ור' יצחק אמר:

א - (יט) כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה.
לא כשם שמקרה אדם, כך מקרה הבהמה.
אמר הקדוש ברוך הוא:
לא כשם שגזרתי ואמרתי על האדם,
(ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
לא כך גזרתי על הבהמה
שנאמר: (שם כ"ב) ומיום השמיני והלאה וגו'.

מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל.

מהו אין?

רב נחמן ברבי יצחק אמר:
עשה לו נוי לתחתיתו,
שלא יהיה מתבזה כבהמה.

רבי ינאי ור' יודן -
חד אמר: עשה לו מנעול ואפופרין כפוי עליו,
שלא יהא מתבזה כבהמה.
וחד אמר: עשה לו כסתות לתחתיתו,
שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו.

ר' לוי ור' אמי -
חד אמר: עשה לו קבורה.
וחד אמר: עשה לו ארון.
וחד אמר: עשה לו ארון ותכריכין.

א - [כ] הכל הולך אל מקום אחד וגו'.

ר' אליעזר ור' יהושע -
ר' אליעזר אומר:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בשמים ברייתו מן השמים.
וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ.
מאי טעמא?
(תהלים קמ"ח) הללו את ה' מן השמים,
הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו וגו'.
עד -
הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות,
אש וברד שלג וקיטור וגו'.
עד סוף כל המזמור.

ור' יהושע אומר:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ,
ברייתו מן השמים.
השלג אף על פי שכתוב בו:
(איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הווא ארץ.
אין ברייתו, אלא מן השמים.
שנאמר: (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו'.

ר' חייא בר יוסף אומר:
כל מה שבשמים ובארץ, ברייתו מן הארץ הגשם.
אף על פי כן, שכתוב בו:
כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים,
אין ברייתו אלא מן הארץ.
ומה טעם, (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ?

ר' יודן מייתי לה מן הכא.
הכל הולך אל מקום אחד וגו'.

ר' נחמן אמר:
אפילו גלגל חמה לא נברא, אלא מן הארץ.
דכתיב: (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח וגו'.

א - [כא] מי יודע רוח בני האדם וגו'.
תני, אחת נשמתן של צדיקים,
ואחת נשמתן של רשעים,
כולם עולות למרום.
אלא שנשמותיהן של צדיקים הן נתונות באוצר,
ונשמותיהן של רשעים מטורפות בארץ.
שאמרה אביגיל לדוד ברוח הקדש:
(שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים.
יכול אף של רשעים כן?!
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

מטרונא שאלה לר' יוסי בן חלפתא,
אמרה לו: מה הוא דין,
דכתיב: ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה?
אמר לה: אלו נשמותיהן של צדיקים שהם נתונות באוצר,
שכן אביגיל אמרה לדוד ברוח הקדש:
והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו'.
יכול אף של רשעים כן?!
תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.
אמרה ליה: ומהו דין,
דכתיב:
ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.
אמר לו: אלו הן נשמותיהן של רשעים,
שהן יורדות לגיהנם למטה.
שנאמר: (יחזקאל ל"א) ביום רדתו שאלה האבלתי,
כסתי עליו את תהום וגו'.

א - [כב] וראיתי כי אין טוב וגו'.
כי מי יביאנו לראות?
מי יביאנו לדוד לראות במה שעשה שלמה?
מי יביאנו לשלמה לראות במה שיהיה אחריו.
במה שעשה רחבעם?

הפרק הבא    הפרק הקודם