שפתי חכמים, במדבר פרק יד


[רש"י (ב) לו מתנו – הלוואי [ט] ומתנו:]

אות ט
פירוש לא לשון אלו, כמו לו יש חרב בידי, לו חכמו. ומפני שפירש הלואי כמו מי יתן שהוא דבוק עם וא"ו שאחריו, כמו מי יתן והיה לבבם, לכן הוצרך להוסיף וא"ו ומתנו, שהוא כמו מי יתן ומתנו.

[רש"י (ט) אל תמרדו - ושוב ואתם [י] אל תיראו:
כי לחמנו הם – נאכלם [כ] כלחם:
סר צלם - מגינם וחזקם [ל]. כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגין עליהם.
דבר אחר:
צלו של המקום סר מעליהם:]

אות י
תיקן בזה שלא תאמר שתי דברים הם, אלא האחד נמשך מחבירו. כלומר שאם אל תמרודו בהקדוש ברוך הוא, שוב אין אתם צריכים לירא.

אות כ
כאלו אמר כלחמנו הם.

אות ל
מפני שהמגן לאדם עושה לו צל, לכך נקרא המגן צל.

[רש"י (י) לרגום אותם - את יהושע [מ] וכלב:
וכבוד ה' - הענן [נ] ירד שם:]

אות מ
לא את משה ואת אהרן, כי הם לא דברו כלום.

אות נ
לקבל חצים ובליסטראות. רצונו לתרץ, הרי כבוד ה' שוכן עליהם תמיד על הכפורת מבין הכרובים.

[רש"י (יא) עד אנה – עד [ס] היכן:
ינאצני - ירגיזוני:
בכל האתות - בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי:]

אות ס
עד אנה - עד היכן, לא עד איזה מקום כפירוש אנה בכל מקום.

[רש"י (יב) ואורשנו - לשון תרוכין [ע].
ואם תאמר מה אעשה [פ] לשבועת אבות?
ואעשה אתך לגוי גדול - שאתה מזרעם:]

אות ע
היינו הכרתה מן העולם, ולא לשון ירושה. וכן פירש למטה מזה.

אות פ
דאם לא כן מה ענין זה לכאן, וכי תנאי עשה עמו שאם יניחנו להמיתם יעשנו לגוי גדול. ויש מקשים גבי עגל בפרשת כי תשא כתיב נמי ואעשה אותך לגוי גדול ופירש שם אם כסא של שלש רגלים וכו'. ויש לומר דהכא קשה לרש"י למה כתיב עצום ממנו, אלא כדי לסלק טענת של כסא של שלש רגלים. כלומר, שלזרעך יהיה כסא של ארבע רגלים, כיון שאתה מזרע האבות יהיה להם שלש רגלים, וזכותך יהיה רגל רביעית. אי נמי ממנו שב אל אברהם שהוא תחלת היחוס ואז יהיה לזרעך ארבע רגלים, אבל לעיל לא כתיב ממנו דמשמע דתחלת יחוס יתחיל ממשה רבינו עליו השלום, כלומר שיקראו בני משה ולא בני אברהם יצחק ויעקב לזה אמר אם כסא של שלש רגלים וכו'. ודוק היטב כי בזה יתורצו כמה קושיות.

[רש"י (יג) ושמעו מצרים – ושמעו [צ] את אשר תהרגם:
כי העלית - כי משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכוחך הגדול אותם מקרבם וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם, וזו היא. ]

אות צ
לא ושמעו את אשר העליתם כמובן מפשוטו של קרא, אלא שישמעו ההריגה, ומלת כי פה הוא במקום אשר, כאילו אמר ושמעו המצרים אשר העלית בכחך את העם הזה מקרבו, וראו החיבה הגדולה שאי אפשרית להתבטל,, לא יאמרו שחטאו, רק מבלתי יכולת וכו'.

[רש"י (טז) מבלתי יכלת וגו' - לפי שיושבי הארץ חזקים וגיבורים, ואינו דומה פרעה לשלושים ואחד מלכים, זאת יאמרו על יושב הארץ הזאת:
מבלתי יכלת - מתוך שלא היה יכולת בידו להביאם שחטם:
יכלת - שם דבר [ק] הוא:]

אות ק
ולא פועל לנקבה, אבל חסר למ"ד, כאלו אמר יכולת לה'.

[רש"י (יז) יגדל נא כח ה' – לעשות [ר] דבורך:
כאשר דברת לאמר - ומהו הדבור?]

אות ר
שלא בקש ממנו חדשות, רק לקיים מאמרו וזהו כאשר דברת.

[רש"י (יח) ה' ארך אפים - לצדיקים ולרשעים.
כשעלה משה למרום מצאו משה להקב"ה שהיה יושב וכותב ה' ארך אפים.
אמר לו: לצדיקים.
אמר לו הקב"ה: אף לרשעים.
אמר לו: רשעים יאבדו.
אמר לו הקב"ה: חייך שתצטרך לדבר.
כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים התפלל משה לפניו בארך אפים.
אמר לו הקב"ה: והלא אמרת לי לצדיקים.
אמר לו: והלא אמרת לי אף לרשעים:
ונקה – לשבים [ש]:
לא ינקה - לשאינן שבים:]

אות ש
ואם תאמר, והרי פסוק זה גם כן כתיב בפרשת כי תשא וגם שם פירשו רש"י. ויש לומר, דהא דפירש כאן לבד על ונקה רק כדי שלא תקשה לרש"י מה שפירש לעיל ארך אפים לצדיקים ולרשעים והרי כתיב ונקה פירוש לצדיקים ולא ינקה פירוש לרשעים לכך פירש רש"י ונקה לשבים ולא ינקה לשאינן שבים.

[רש"י (כ) כדברך - בשביל מה שאמרת [ת] פן יאמרו מבלתי יכולת ה':]

אות ת
לא בשביל דברך שאתה מתפלל בעדם ואמרת סלח נא וגו'. דאם לא כן, מאי כדברך, בסלחתי סגי.

[רש"י (כא) ואולם - כמו אבל זאת אעשה להם:
חי אני - לשון שבועה.
כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ [א], כך אקיים להם, כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ.
הרי זה מקרא מסורס, חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור ארבעים שנה מעט מעט:]

אות א
ביש ספרים גורסין חי אני לשון שבועה כשם שאני חי וכבודי מלא כל הארץ. כך אקיים להם כי כל האנשים וגו' ואין גורסין אחר כך אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה וכו', כי הם פירשו וימלא כבוד ה' וגו' וכאשר ימלא כבודי את כל הארץ כמו שפירש רבינו אברהם בן עזרא ולפי פירוש זה אין צריך לסרס המקרא. אבל לפי מה שכתוב בספרים שלפנינו, אם יראו הרי זה מקרא מסורס חי אני כי כל האנשים וכו', כי הם מפרשים וימלא כבוד ה' וגו' שהוא לשון עתיד, כמו שפירש רבינו אברהם בן עזרא בלשון שני לכן צריכין לסרס המקרא, ולפרש וכבודי ימלא כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת, שהוא לשון עתיד. ולפי פירוש זה צריך למחוק למעלה וכבודי ימלא כל הארץ, וכן צריך לגרוס כשם שאני חי כך אקיים להם וכו' ודו"ק ותמצא. והרא"ם כתב הרי זה מקרא מסורס שוימלא כבוד ה' צריך להיות אחר סיום כל הפסוקים האלה, שהם דבקים עם השבועה שבא אחר כך. ואמר ולמה אני מאריך להם, כדי שימלא כבוד ה' ולא יתחלל שמי בעובדי כוכבים ומזלות לחשוב עלי מבלתי יכולת עד כאן לשונו. והוא הוא שפירש לפי הספרים שלפנינו.

[רש"י (כב) וינסו - כמשמעו:
זה עשר פעמים - שנים בים שנים במן ושנים [ב] בשליו וכו', כדאיתא במס' ערכין (טו א):]

אות ב
וזה לשון הגמרא בפרק אלו נערכין: תניא, עשר נסיונות נסו אבותינו להקדוש ברוך הוא, שנים בים, שנים במן, שנים בשליו, שנים במים, ואחד בעגל, ואחד במדבר פארן. פירוש, שנים בים: אחת בירידה, דכתיב: המבלי אין קברים במצרים. אחת בעליה, דכתיב: וימרו על ים בים סוף מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן המצריים עולים מצד אחר וכו'. שנים במים: במרה דכתיב ויבאו מרתה וגו' וילנו העם על משה. וברפידים דכתיב ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם, וירב העם עם משה. שנים במן: דכתיב: אל תצאו, ויצאו. ואל תותירו, ויותירו. שנים בשליו: ראשון, בשבתנו על סיר הבשר. שני והאספסף אשר בקרבו. בעגל, כדכתיב. במדבר פארן, פירש רש"י היינו מרגלים.

[רש"י (כג) אם יראו - לא [ג] יראו:
לא יראוה - לא יראו את הארץ:]

אות ג
(גור אריה) דודאי לא יראו, כי אין ספק לפני הקדוש ברוך הוא.

[רש"י (כד) רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב [ד].
למרגלים אמר: אני עמכם בעצה.
ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כוח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי [ה], ולא כאשר עם פי:
וימלא אחרי - וימלא את לבו [ו] אחרי וזה מקרא קצר:
אשר בא שמה – חברון [ז] תינתן לו:
יורשנה - כתרגומו: יתרכינה.
יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה:]

אות ד
משום דקשה, וכי לכלב לבד היה רוח אחרת?! והא אף ליהושע היה רוח אחרת משל מרגלים. ועל זה פירש שתי רוחות וכו'.

אות ה
לכך צריך רש"י להביא מנביאים, שלא תקשה מנא ליה שהיה אחד בפה ואחד בלב, דלמא רוח אחרת היה לו בפה ובלב, שהיה אומר איני עמכם בעצה. לכן פירש רש"י: וזהו שנאמר בספר יהושע ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי.

אות ו
שחסר מלות את לבו דאם לא כן מאי וימלא אחרי סתם דקאמר, והלא בפיו היה עם מרגלים ולא בלב.

אות ז
פירוש והביאותיו שנאמר בקרא, הוא כמו ונתתיו ופירוש אל הארץ אל חברון, ופירוש אשר בא שמה, בבואו לרגל את הארץ. ולא שיביאנו לארץ, לאפוקי שלא ימות במדבר, כמובן מן הקרא.

[רש"י (כה) והעמלקי וגו' - אם תלכו שם יהרגו אתכם, מאחר [ח] שאיני עמכם:
מחר פנו - לאחוריכם וסעו לכם וגו':]

אות ח
הודיענו טעם סמיכות מחר פנו עם והעמלקי הקודם לו. והוסיף לומר לאחוריכם, שבזולת זה היה נראה ששני דרכים היו ליכנס לארץ ישראל: אחד דרך העמק, ואחד במדבר דרך ים סוף, ואין הדבר כן, שהרי דרך המדבר ים סוף הוא לאחוריהם, וכבר הלכו אותו ובאו אל הישוב ופירוש לאחוריכם, שהשם יתברך אינו חפץ להביאם אל הארץ, שהשם יתברך חפץ שבמדבר ימותו.

[רש"י (כז) לעדה הרעה וגו' - אלו המרגלים [ט], מכאן לעדה [י] שהיא עשרה:
אשר המה מלינים - את ישראל [כ] עלי:
את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים - המרגלים מלינים אותם עלי שמעתי:]

אות ט
אבל לא כל ישראל, שהרי מלינים עלי את תלונות בני ישראל כתיב, דמשמע: הגורמים לישראל שילינו.

אות י
שהרי המרגלים היו שנים עשר, הוצא מהן יהושע וכלב שלא היו בעצה עמהם נשארו עשרה, וקראם עדה.

אות כ
הוסיף מלת ישראל בין מלינים ועלי, כדי שלא תפרש מלת מלינים על המרגלים. וזה אין אמת שהמרגלים הוציאו דבה על ארץ ישראל, וישראל היו המלינים.

[רש"י (כח) חי אני - לשון שבועה:
אם לא וגו' כן אעשה – כביכול [ל] איני חי:
כאשר דברתם - שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו (פסוק ב):]

אות ל
כאלו אמר אם לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגו' - איני חי. ולא נכתב איני חי שכבוד אלהים הסתר וסמך על המבין ממה שאמר בראשונה חי אני, דאם לא כן חי אני נאם ה' כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם מיבעי ליה.

[רש"י (לב) ופגריכם אתם - כתרגומו:
לפי שדבר על הבנים להכניסם לארץ [מ] ובקש לומר ואתם תמותו, נופל לשון זה כאן לומר אתם:]

אות מ
פירוש, דבר על הבנים בסיפור זה להכניסם לארץ ואלו ימותו, צריך לומר ואתם להבדילם זה מזה.

[רש"י (לג) ארבעים שנה - לא מת אחד מהם פחות מבן שישים [נ], לכך נגזר ארבעים, כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים. ושנה ראשונה הייתה בכלל [ס], ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזהו שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם, ואף כאן נא' תשאו את עונותיכם, ולא עונתכם, שתי עונות של עגל ושל תלונה.
וחשב להם במניין חייהם מקצת שנה ככולה [ע], וכשנכנסו לשנת שישים מתו אותם של בני עשרים:
ונשאו את זנותיכם - כתרגומו: ויקבלון ית חוביכון:]

אות נ
שהרי לא נגזרה גזירה, אלא על אותן שהיו בני עשרים ועמדו במדבר ארבעים שנה, נמצא שהיו בני ששים שנה, שאם נקנסה עליהם מיתה, בני כרת לא היו.

אות ס
כלומר, ושנה ראשונה מן המנין היתה בכלל כו'.

אות ע
כלומר, מקצת אנשים שנמנו לאחר מעשה העגל שלאחר המנין הראשון נעשו בני עשרים אבל אם בתחלה היו בני תשע עשרה שנה, ובשילוח מרגלים היו בני עשרים שנה אותם היו בבאי הארץ, וזה שאמר וכשנכנסו לשנת ששים מתו, אותן של שנת עשרים (בשם מהרי"ץ).

[רש"י (לד) את תנואתי - שהניאותם את לבבכם [פ] מאחרי.
תנואה - לשון הסרה, כמו (במדבר ל, ו) כי הניא אביה אותה:]

אות פ
קרא הסרת לבב מהשם - הסרת השם מהם. מפני שכיון שהוסרו לבבם מהשם, הוסר השם מהם.

[רש"י (לח) ויהושע וכלב חיו וגו' - מה תלמוד לומר [צ] חיו מן האנשים ההם?
אלא מלמד שנטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים:]

אות צ
רצונו לומר, והא כתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע וגו'.

[רש"י (מא) והוא לא תצלח - זו שאתם עושין [ק] לא תצלח:]

אות ק
ומלת והיא שבה אל הפעולה, ופעולה לשון נקבה. כאלו אמר: זאת הפעולה אשר אתם עושים לא תצלח.

[רש"י (מג) כי על כן שבתם - כלומר כי זאת תבוא לכם על [ר] אשר שבתם וגו':]

אות ר
שפירוש על כן הוא כמו הואיל, שפירושו על אשר, ומפני שאין טעם לומר הואיל ושבתם, לכן הוסיף על מלת כי על כן פועל שתפול עליה הסיבה הואיל ועשיתם כך, כלומר ששבתם מאחרי השם יתברך.

[רש"י (מה) ויכתום - כמו (דברים ט, כא) ואכות אותו טחון, מכה אחר מכה:
עד החרמה - שם המקום נקרא [ש] על שם המאורע.] ([רש"י

אות ש
פירוש, בדרך נבואה. או משה רבינו עליו השלום כתב ככה כשכתב התורה בסוף ארבעים שנה, שאז נקרא כבר שם המקום ההוא חרמה.

הפרק הבא    הפרק הקודם