[רש"י (ב) כי יפלא – יפריש.
למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה [ג]?
לומר לך שכל הרואה סוטה [ד] בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף:
נדר נזיר - אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין:
להזיר לה' - להבדיל עצמו מן היין לשם שמים:]

אות ג
דקשה לרש"י היה לו להסמיך לפרשת נדרים, כי הוא מקומה הראוי לה. והרא"ם פירש, שאין לו דמיון וערך עם פרשת סוטה, שזו עברה על עשרת הדברות וזה קדש עצמו במותר לו, משום הכי פריך למה נסמך, אף שאין זה סדר של רש"י זכרונו לברכה.

אות ד
כלומר היאך שמנוולין אותה, כדכתיב: ופרע את ראש האשה.

[רש"י (ג) מיין ושכר - כתרגומו: מחמר חדת ועתיק.
שהיין [ה] משכר כשהוא ישן:
וכל משרת - לשון צביעה במים או בכל משקה [ו].
ובלשון משנה יש הרבה:
אין שורין דיו וסמנים (שבת יז ב).
נזיר ששרה פתו ביין (נזיר לד ב):]
אות ה
כלומר למה נקרא חדש יין וישן שכר ומפרש, על שם שמשכר.

אות ו
פירוש, דבר שמטבילין במים או בשאר כל משקה, דכל כיבוס שהוא לטבילה מתרגום ויצבע, כמו שפירש רש"י בסוף פרשת תזריע.

[רש"י (ד) חרצנים - הם הגרעינין:
זג - הם קליפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל [ז] בזוג:]

אות ז
כלומר דעת רש"י זג לשון זוג הוא.

[רש"י (ה) קדוש יהיה - השער שלו [ח], לגדל הפרע [ט] של שער ראשו:
פרע – נקוד [י] פתח קטן לפי שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער.
ופירושו של פרע, גדול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא, י).
ואין קרוי פרע פחות [כ] משלושים יום:]

אות ח
רצונו לומר דקדוש לא קאי אגוף אלא אשער. והוכחתו מפסוק, שלפני קדוש יהיה מדבר בשער, כדכתיב תער לא יעבור על ראשו ואחר קדוש יהיה, כתיב גם כן גדל פרע שער ראשו, דמדבר בשער, וקדוש כתיב באמצע, מסתמא מדבר גם כן בשער.

אות ט
הוצרך להוסיף למ"ד על גדל, מפני שאחר שפירש קדוש יהיה שער ראשו, פירש יהיה קדוש שלא יחתכנו רק יגדלנו. וגם פרע סמוך לשער ראשו, כאלו אמר לגדל גידול השער של שער ראשו.

אות י
כלומר סגו"ל נקרא פת"ח קטן וגם פת"ח ממש נקוד תחת הרי"ש.

אות כ
פירוש מדכתיב קדש יהיה גדל פרע, יהיה בגימטריא שלשים יום.

[רש"י (ח) כל ימי נזרו קדוש הוא - זו קדושת הגוף [ל] מליטמא למתים:]

אות ל
פירוש לא כמלת קדש יהיה דלעיל, שהוא תואר לשער שלו.

[רש"י (ט) בפתע - זה אונס:
פתאם - זה שוגג.
ויש אומרים:
פתע פתאום - דבר אחד הוא, מקרה [מ] של פתאום:
וכי ימות מת עליו – באהל [נ] שהוא בו:
ביום טהרתו - ביום הזיתו [ס].
או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי?
תלמוד לומר: ביום השביעי.
אי שביעי יכול אפילו לא הזה?
תלמוד לומר ביום טהרתו:]

אות מ
פירוש, שניהם מורים על מהירת הדבר שלא הרגיש בו שימות דהוה אונס גמור דאם לא כן הוה נמי קצת איסור בדבר, ואפשר שהוא עובר על לאו דעל נפש מת לא יבא, כיון שראה שהוא חולה, היה לו ליזהר מלבא אל האהל שמא ימות, והוה שוגג קרוב למזיד. לכן אמר דיש אומרים דהאי פתע פתאום דבר אחד הוא וכו' ואפשר דהרא"ם נמי כיון לזה. והשתא אתי שפיר דרש"י מהפך לפרש המקרא שמתחלה מפרש פתע פתאום ואחר כך כי ימות באהל. אלא כלומר דהשתא אתי שפיר נמי מה שכתוב הקרא עליו. כלומר שהיה בפתע פתאום כאלו נפל עליו, שאין יכול ליזהר מזה, כך מת אדם זה פתאום כלומר שלא היה חולה. והא דאמר מקרה של פתאום אינו פירוש מלות פתע פתאום, רק שאותו שבא בפתע פתאום הוא מקרה (רא"ם).

אות נ
דאם לא כן מאי עליו וכי המת מת עליו? אלא פירוש באהל. ומלת עליו כמו: ועליו מטה מנשה.

אות ס
וקרא אותו טהרתו אף על פי שלא נטהר לגמרי כל עוד שלא הביא כפרתו, מפני שיום הזייתו הוא קצת טהרתו.

[רש"י (י) וביום השמיני יבא שתי תרים - להוציא את השביעי.
או אינו אלא להוציא את התשיעי?
קבע זמן [ע] לקרבין וקבע זמן למקריבין.
מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה:]

אות ע
רצונו לומר לקרבנות שקרבין, כדכתיב בפרשת אמור ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן.

[רש"י (יא) מאשר חטא על הנפש - שלא נזהר מטומאת המת.
רבי אלעזר הקפר אומר: שציער [פ] עצמו מן היין:
וקדש את ראשו - לחזור ולהתחיל מניין נזירותו:]
אות פ
משמע דעבירה הוא שפירש מן היין. ואם תאמר והא לעיל פירש רש"י, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף, ויש לומר, דודאי מצוה הוא שיזיר עצמו מן היין, אבל מכל מקום עבירה קצת הוא שציער עצמו מן היין. מידי דהוה למי שמתענה תענית חלום בשבת והוה בעינוי זה שמתענה כאילו קיים מצוה גדולה שהוא עונג שבת, ואפילו הכי צריך להתענות אחר כך יום אחד מפני שהתענה בשבת, הכי נמי כן כך פירשו התוספות בבבא קמא (דף צ"א) ועוד יש לומר דודאי מצוה הוא שהפריש עצמו מן היין המשכר שמביא לידי ניאוף, אבל יין חדש שאינו משכר וענבים וחרצנים וזגים, עבירה הוא שציער עצמו מהם.

(טו) ומנחתם ונסכיהם - ל עולה ושלמים [צ], לפי שהיו בכלל ויצאו לידון בדבר חדש שיטעינו לחם, החזירן לכללן שיטעינו נסכים כדין עולה ושלמים:
חלות מצוות ורקיקי מצוות – עשר [ק] מכל מין:

אות צ
לאפוקי חטאת, מדכתיב בסמוך ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו' ואת מנחתו ואת נסכו, דהיינו של איל כדפרש"י. ולמה הוצרך לכתוב, והלא בכלל אילים הטעונים נסכים היה, ולמה יצא? אלא להקיש אליו, מה שלמים באים בנדר ובנדבה וטעון מנחה ונסכים אף כל כו' לאפוקי חטאת שאינו בא בנדר ובנדבה, אינו טעון מנחה ונסכים (בפרק שתי מדות).

אות ק
דילפינן מגזירה שוה מצות מצות מתודה והתם בעי עשר מכל מין ומין, דכתיב בצו את אהרן גבי תודה: והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה רצונו לומר כדין תרומת מעשר דהיינו אחד מעשר.

[רש"י (יז) זבח שלמים לה' על סל המצוות - ישחט את השלמים [ר] על מנת לקדש את הלחם:
את מנחתו ואת נסכו – של [ש] איל:]

אות ר
פירש מלת יעשה ישחט מפני שבעת השחיטה תליא מלתא, שאם חישב מחשבה לאכלו חוץ לזמנו או למקומו פסלה מלהקריב. גם פירש על סל המצות על מנת לקדש את הלחם, מפני שבזולת זה יובן ששחט על מנת לקדש את הסל ולא את הלחם שבו.

אות ש
דלא תימא של כל אחד ואחד מהנזכרים לעיל, ובא לאפוקי חטאת דלא כדלעיל.

[רש"י (יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד - יכול יגלח בעזרה?
הרי זה דרך בזיון [ת], אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים [א] שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג, ב), ספרי:
אשר תחת זבח השלמים - תחת הדוד שהוא מבשלן בו, [ב] לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה [ג], שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשלה ולהניף לפני ה':]

אות ת
שצריך לעמוד בגילוי ראש, לכך אסור לגלח בעזרה.

אות א
וכאלו אמר לגלח הנזיר אחר שחיטת הקרבן הנשחט פתח אהל מועד שהוא השלמים.

אות ב
דקשה לרש"י, דונתן על האש משמע שנותן על האש ממש. ואחר כך כתיב אשר תחת זבח השלמים, משמע תחת הבשר של שלמים. והבשר היה מבשל בדוד, ואם כן צריך גם ליתן השער בדוד תחת השלמים. לכן פירש תחת הדוד וכו', כלומר דתחת דכתיב בקרא, לא מיירי תחת הבשר בתוך הדוד, אלא על האש אשר תחת הדוד.

אות ג
דשלמי נזיר נאכלין בכל מקום, דכמו חולין הן. אבל מכל מקום צריך לבשלן בעזרה, שצריך ליקח הזרוע שהיא קודש לאחר שנתבשלה וליתן לכהן. ומשום אותו זרוע שהוא נותן לכהן, צריך לבשלן בעזרה.

[רש"י (יט) הזרוע בשלה – לאחר [ד] שנתבשלה:]

אות ד
כלומר שנותנין לכהן לאחר שנתבשלה. ואין להקשות, איך לא יאסר הזרוע שהוא קודש את בשר האיל כיון שנתבשלה עמה. יש לומר כיון דהזרוע הוא אחד בששים להאיל, אם כן הוא בטל בששים.

[רש"י (כ) קדש הוא לכהן - החלה והרקיק והזרוע [ה] תרומה הן [ו] לכהן:
על חזה התנופה - מלבד חזה ושוק הראויים לו מכל שלמים [ז] מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, לפי שהיו שלמי נזיר בכלל [ח] ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק:]

אות ה
כי מלת הוא המורה על אחד שב אל המונף שהוא בכח מאמר והניף המורה על שלשתן ויהיה הוא במקום הם.

אות ו
לא שהם קודש לכהן ואסורים לו, אלא רק הם כתרומה שהרימו לכהן.

אות ז
פירוש מלת על במקום מלבד, לא על ממש, ואמר הראוים וכו', פירוש, האמורים לעיל בפרשת צו, ושלמי נזיר בכללם הם, ולא נכתב כאן רק משום הזרוע הנוסף על שאר גוף השלמים.

אות ח
ואם תאמר, אי הכי כיון ששלמי נזיר הם בכלל סתם שלמים דכתיב בהו כי את חזה התנופה וגו' למה הוצרך לכתוב פה, מלבד חזה התנופה וגו' והשיב לפי שהיו שלמי וכו'.

[רש"י (כא) מלבד אשר תשיג ידו - שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים [ט] כפי נדרו אשר ידור כן יעשה מוסף על תורת נזרו:
על תורת הנזיר - יוסיף ולא יחסר [י], שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על שלוש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה:]

אות ט
ולא על מאה חטאות, מדכתיב: אשר תשיג, לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה שתולין בהשגת היד.

אות י
כלומר, מפני שהפסוק מפרש: כפי נדרו אשר ידור כן יעשה, משמע בין מוסיף בין פוחת מדינו. לכך כתיב על תורת נזרו, על כמו למעלה דוקא כשנודר יותר מתורת , אבל אם פיחת מתורת הנזיר, כגון שאמר: הריני נזיר חמש נזירות על מנת וכו'.

[רש"י (כג) אמור להם - כמו זכור [כ] שמור, בלע"ז דישנ"ט (באמרכם):
אמור להם - שיהיו כולם [ל] שומעים:
אמור - מלא, לא תברכם בחיפזון ובהלות, אלא בכוונה ובלב שלם:]

אות כ
שפירושו לשון הוה, שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד וכו', מורה על התמדת הפועל.

אות ל
ולפי זה תהיה מלת אמור שב אל אהרן ובניו, ומלת להם אל בני ישראל. כאלו אמר: כל אחד מכם אמור להם לישראל הברכות של יברכך יאר ישא האמורים אחר זה.

[רש"י (כז) ושמו את שמי - יברכום בשם המפורש:
ואני אברכם - לישראל ואסכים [מ] עם הכוהנים.
דבר אחר:
ואני אברכם [נ] לכוהנים.]

אות מ
אבל אין לפרש שיברכם בעצמו. דאם כן מה תועלת בברכת הכהנים, כיון שהשם ברכם.

אות נ
דלפי טעם ראשון יהיה ואני אברכם פירוש אסכים עמהם, וזה נראה דוחק, לכן פירש דבר אחר. ולפירוש האחרון לחוד קשה, דמשמעות הקרא הוא דקאי על ישראל ולא על הכהנים, לכן צריך גם לפירוש ראשון.