בעל הטורים לפרשת דברים

פרק א
פרק א, א
אלה הדברים. דברים הדברים אלה הדברים רמז ג' פעמים נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשלשו בערבות מואב ועל כל מצוה ומצוה נכרתו י"ו בריתות בסיני וי"ו באהל מועד וי"ו בערבות מואב שהן מ"ח, וכנגדן הזהיר מ"ח פעמים בתורה על עבודה זרה. והזהיר מ"ח פעמים בתורה על הגר שבא לידבק בתורה שנכרתו עליה מ"ח בריתות. בראשית' ואלה' ויקרא' וידבר' אלה' סופי תיבות בגימטריא יראת. זהו ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא, י) ובגימטריא תורה.
ראשי תיבות של ה' חומשי תורה ב' ו' ו' ו' א' בגימטריא אהיה. וסוף האותיות של ה' חומשי תורה מ' מ' י' ו' ל' בגימטריא הוא אלהינו זה. וזהו ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מא, ד).
מול. ב' במסורה. מול סוף. ואידך מול את בני ישראל שנית (יהושע ה, ב). ה' דברים נאמרו בקנה אין מוהלין בו ואין חותכין בו בשר ואין שוחטין בו וכו' כדאיתא במסכת חולין (טז, ב). וזהו שאמר לו הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים ואל תמול בקנה הגדל בסוף, פירוש באגם. וזהו מול סוף מול את בני ישראל.

פרק א, ג
בארבעים. ב' במסורה. ויהי בארבעים. בארבעים אלף בישראל (שופטים ה, ח). לומר אם יהיה תלמיד חכם אחד בין ארבעים אלף צריכים לא רומח ולא מגן כי התלמיד חכם מגין עליהם מאויביהם, דאיירי התם בתלמידי חכמים שנאמר לבי לחקקי ישראל והכא נמי כתיב בתריה ענין התורה שנאמר (פסוק ה) הואיל משה באר את התורה.

פרק א, ה
הואיל. ג' במסורה. הואיל משה. ואידך כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם (ש"א יב, כב). הואיל הלך אחרי צו (הושע ה, יא). היינו דאמרו (קידושין לו, א):
בין כך ובין כך קרויים בניו של מקום, בין עושין רצונו של מקום שמקיימין את התורה דהיינו הואיל משה, ובין שהם עובדין ע"ז דהיינו הלך אחרי צו - הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם.
את התורה הזאת לאמר. וסמיך ליה ה' אלהינו. כלומר הזהירם על ייחוד השם.

פרק א, ו

בחרב לאמר. כתיב חסר בחרב שאם לא תקיימו את התורה והבאתי עליכם חרב.

פרק א, ז
פנו. פ"א כפולה, יש לכם לפנות מכל המעשים רעים. אי נמי בכל מקום שאתם פונים העננים עמכם.

פרק א, ח
ראה נתתי לפניכם. הקב"ה אמר כך למשה לאמר לישראל. אי נמי ראה חוזר על כל אחד ואחד.

פרק א, י
והנכם. ב' במסורה. והנכם היום ככוכבי השמים. ואידך והנכם הולכים איש אחרי שרירות לבו (ירמיה טז, יב). פירוש אע"פ שהלכתם אחרי שרירות לבבכם, הנכם היום ככוכבי השמים לרוב.

פרק א, יא
ויברך. ב' במסורה. ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ואידך ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמה, כא). כיון שיברך אתכם יברך כל בשר שם קדשו, שיאמרו ברוך שקיים הבטחתו.

פרק א, יג
ואשימם בראשיכם. ואשמם כתיב חסר יו"ד לומר לך כי יו"ד פעמים הוזהרו על הדינים שבתורה.

דבר אחר:
ואשמם חסר, לומר לך כי האשם הוא בראשים בשביל שיש בידם למחות ואינם מוחין.

פרק א, טו - טז
ואתן אותם ראשים. אותם מלא וי"ו, לומר לך שהיה בהם ששה מדות שמונה בפרק הנחנקין (סנהדרין פח, ב):
איזהו בן העולם הבא?
כל מי שהוא שפל ברך ענותן שייף ועייל שייף ונפיק גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.
שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. ד' פעמים שרי כנגד ד' דגלים.
ושוטרים לשבטיכם. ואצוה. רמז למקל ורצועה, שצוה אותם שיסבלו מן השוטרים שירדו אותם במקל ורצועה.
ואצוה את שפטיכם בעת ההיא. כל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו. וזהו את שפטיכם בעת ההיא שיהיו בו.
ואצוה את שפטיכם בעת. ראשי תיבות ואשב. לומר לך שצריך שישב הדיין.
ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר. סופי תיבות בגימטריא תמתין בכל דיניך שצריך שיהיו מתונים בדין.

פרק א, יז - יח
לא תכירו פנים במשפט. תגין על פ"א לומר פתח פיך לאלם.
כקטן כגדול תשמעון. פירוש כקטן יהיה בעיניך, בעוד שעומדין לפניך יהיו בעיניך שניהם כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך שניהם כגדולים, פירוש כצדיקים.
תשמעון. ב' במסורה. כקטן כגדול תשמעון. נביא וגו' יקים לך וגו' אליו תשמעון (להלן יח, טו). אע"פ שאני מצוה כקטן כגדול תשמעון אם בא לפניך דין של נביא ותלמיד חכם אליו תשמעון תחילה.
כי המשפט. תגין על הפ"א כאילו גיהנם פתוח מתחתיו.
כי המשפט לאלהים הוא. וסמיך ליה והדבר אשר יקשה מכם. לומר כל שמקשה ערפו כנגד הדיין כאילו מקשה כנגד השכינה.
והדבר. ג' במסורה. והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. ואידך והדבר הזה לא אוכל לעשות (מ"א כ, ט). והדבר אשר דברנו אני ואתה (ש"א כ, כג). בשביל שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' בא לידי כן שלא ידע מה שידעו בנות צלפחד, וזהו והדבר הזה לא אוכל לעשות, שלא יכול לעשותו. ומי עשאו?
והדבר אשר דברנו אני ואתה וסמיך ליה ה' ביני ובינך וגו' כדכתיב (במדבר כז, ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה'.
ושמעתיו. ואצוה אתכם. אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם.

פרק א, יט
המדבר הגדול. מלא וי"ו, נחש שרף עקרב צמאון ציה צלמות.
ונבא. חסר וי"ו, לומר חסרתם וי"ו אלף רגלי.

פרק א, כ
ואמר אלכם. חסר י', נתחסרתם ע"י י' מרגלים.
המסו. וביהושע (יד, ח) כתיב המסיו, ע"י י' מרגלים.

פרק א, כח
לבבנו. ד' במסורה. המסו את לבבנו. ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב, יא). להטות לבבנו (מ"א ח, נח). נשא לבבנו אל כפים (איכה ג, מא). אחרים נמס לבבם מפניכם כדכתיב ונשמע וימס לבבנו, על כן היה לכם להטות לבבכם אליו, ולא עשיתם כן אלא אמרתם המסו את לבבנו, על כן נשא לבבנו אל כפים וסמיך ליה סכותה באף ותרדפנו כדכתיב (להלן פסוק מד) וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים.
המסו. וביהושע (יד, ח) כתיב המסיו, על ידי י' מרגלים.

פרק א, לא
ובמדבר אשר ראית. לשון יחיד.
בכל הדרך אשר הלכתם לשון רבים. שלא היה הדרך לכולם בשוה אלא לכל אחד ואחד לפי מה שהיה צריך היה הענן נושא אותו, יש בגבוה ויש בנמוך.

פרק א, לב
אינכם מאמינם. חסר יו"ד שיו"ד פעמים נסיתם אותו.

פרק א, לה
איש באנשים האלה. סופי תיבות משה שגם הוא בכלל השבועה.
באנשים. ג' במסורה. אם יראה איש באנשים. ויחלו באנשים הזקנים (יחזקאל ט, ו). זקן בא באנשים (ש"א יז, יב). מלמד שהיתה הגזרה אף על משה ואהרן, כתיב באנשים הזקנים וכתיב זקן בא באנשים היינו משה ואהרן שהיו באים באוכלוסא ויוצאין באוכלוסא.

פרק א, לח
יהושע בן נון העומד לפניך. שגדול שמושה יותר מלמודה.

פרק א, לט
יירשוה. ב' במסורה. והם יירשוה. עד עולם יירשוה (ישעיה לד, יז). שנתנה להם הארץ ירושת עולם ולעולם לא היו גולים ממנה אם לא שחטאו.

פרק א, מו
כימים. ד' במסורה. כימים אשר ישבתם. כימים הראשונים (להלן י, י). כימי אשר נחו בהם היהודים (אסתר ט, כב). ועתה לא כימים הראשונים בזכריה (ח, יא) בנבואת בית שני. זהו שפירש"י שישבו בקדש י"ט שנה כמו שישבו בשאר מסעות, כמו התם כימים הראשונים שהיו ימים אחרונים כראשונים, גם בכאן היו ימים אלו כימים האחרים. והתם כי לא כימים הראשונים דכתיב בהו ליוצא ולבא אין שלום, אלא כימים אשר נחו דכתיב (זכריה ח, יב. יג) זרע השלום הגפן תתן פריה וגו' עד והייתם ברכה אל תראו.


הפרק הבא    הפרק הקודם