המשך סימן תתנד

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך -
זה שאמר הכתוב: עת להשליך אבנים, בשעה ששבר משה את הלוחות היה (משה) [הקב"ה] מתרעם עליו.
א"ל הקב"ה: אילו חצבת הלוחות ויגעת בהן ונצטערת לא היית משברן, אני חוצב להבות שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש ואתה משברן עכשיו?!
תדע מה היא כחן אתה פסל אותן.
עת כנוס אבנים - פסל לך שני לוחות אבנים.
א"ל משה: מאין אני מביא לוחות?
א"ל: אני מראה לך את המחצב.

אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
מתחת כסא הכבוד הראה לו הקב"ה למשה את המחצב, שנאמר: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכתיב ביה: והלוחות מעשה אלהים ועליו נאמר: תמשילהו במעשי ידיך.
אמר לי הקב"ה: חצוב,
מכאן שני לוחות אבנים כראשונים - מה הראשונים ארכן ו' טפחים ורחבן ג' אף אלו כן,
מה הראשונים של סנפירינון אף אלו,
מה אלו נתנו בפומבי אף אלו נתנו בפומבי?
א"ל: לאו, אמרת ואיש לא יעלה עמך מפני כבודן של ישראל.

משל למלך שנשא אשה וקלקלה והוציאה ובקשה הימנו ונתפייס לה.
אמר לו אוהבה: לך והכנס אותה בפומבי כשם שנטלת אותה.
אמר לו לאו שלא ידעו אחרים ויאמרו למה הוציאה ונמצאת מתחרפת,
א"ל הקב"ה :אתה חוצב ואני כותב, שנאמר: פסל לך וכתבתי ואני מסייע אותך באצבע כבודי, כמו שסמכתיך בים בימיני, שנאמר: מוליך לימין משה.

משל למה הדבר דומה?
לזהבי שאבד חתנו קוזמין של בתו.
א"ל: אני נתתי קוזמין ואתה אבדת אותה, נהיה אני ואתה שותפין אתה מביא את המרגליות ודייקונין ואני מביא את הזהב ועושה אותה.
כך אמר הקב"ה למשה: אני נתתי את הלוחות ושברת אותם אתה חוצב את הלוחות ואני כותב עליהן.
אמר הקב"ה: שבשביל שכתבתי אותה כולה חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה ואם אתם משמרים אותה אתם חיים, ואף לעתיד לבא אני כותב אתכם בספר ואתם מתמלטים מדינה של גיהנם, שנאמר: ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וגו', ובעת ההוא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר.

שמע ישראל אתה עובר היום -
משל למלך שקידש למטרונא בשתי מרגליות אבדה אחת מהן.
אמר לה המלך: אבדת אחת מהן שמרי השניה,
כך קידש הקב"ה את ישראל, בונעשה ונשמע, אבדו נעשה שעשו את העגל,
א"ל משה: שמרו נשמע.

סימן תתנה

אתה עובר היום את הירדן -
אתם עוברים ואני איני עבור ופתח להם פתח שיבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים.
משל למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונא [סרחה עליו מטרונא] בקש להוציאה, מה עשתה? כנסה את בניה ואמרה להן: הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני ולישא אחרת, יכולין אתם להשתעבד לה?!
[אמרו לה: הן,
אמרה להן]: תדעו מה היא עתידה לעשות בכם, והיתה אומרת שמא יבינו ויבקשו מאביהם ולא היו מבינין, וכיון שלא הבינו אמרה: אני מצוה אתכם שתהיו זהירים בכבוד אביכם.
כך משה, כיון שלא הבינו צוה שיהו זהירים בכבוד אביהם שבשמים, דכתיב: את ה' אלהיך תירא.

ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה -
(כתוב ברמז רנ"ד):

לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו -
מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה. ומשרת גופניה מנלן?
דכתיב: לעמוד לשרת, מה כהן משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן (כתוב בברכת כהנים).

כימים הראשונים -
מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, ירד בעשרה בתשרי והלוחות בידו והוא יום הכפורים, לפיכך עשה אותו זכרון לדורות והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר.

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' -
אמר רבי חנינא:
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אטו יראה מילתא זוטרתא היא.

והאמר רבי (אלעזר) [חנינא]:
אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנאמר: יראת ה' היא אוצרו [אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא].

דאמר רבי חנינא:
משל לאדם שמבקשין ממנו דבר גדול ויש לו דומה עליו כקטן, קטן ואין לו דומה עליו כגדול.

אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון:
אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, שכן בלשון יונית קורין לאחת הן.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב: והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו'?
אמונת - זה סדר זרעים.
עתיך - זה סדר מועד.
חוסן - זה סדר נשים.
ישועות - זה סדר נזיקין.
חכמת - זה סדר קדשים.
ודעת - זה סדר טהרות.
ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא.
משל לאדם שאומר לשלוחו העלה לי כור חטים לעליה הלך והעלה לו.
אמר לו: ערבת לי בהן קב חומטין,
א"ל: לאו,
א"ל: מוטב שלא העליתן.

דתנא דבי ר' ישמעאל:
מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש.

אמר רבה בר רב הונא:
כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו בהי עייל,

מכריז רבי ינאי:
חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד.

רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון הוו יתבי חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא,
אמר חד לחבריה: ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא,
אמר ליה אידך: ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא.
תסתיים דרבי אלעזר אמר דגבר דחיל חטאין הוא.

דאמר ר' יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון:
אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

דריש רבי חנינא בר פפא:
אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה?
גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר, אבל צדיק ורשע לא קאמר כדרבי חנינא.

דאמר רבי חנינא:
הכל בידי שמים וכו' (כדלעיל).

היה ר' מאיר אומר:
חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך.

רב חייא בר אויא:
בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להוי באיספרמקי ומגדי.

חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו שני פסוקים בכל יום כל ימי חייהם, וכמה ימי חייו של אדם?
שבעים שנה, שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
וכמה מנין ימים של שבעים שנה?
כ"ה אלפים ות"פ, וחשבון ימי שנה שס"ד, טול מהם השבתות וימים טובים שאינן מן המנין שהן ימי שמחה ותענוג, ונמצאו ימי שבתות ג' אלפים ותר"מ, ומנין ימי החגים לחשבון י"ח ימים אלף ור"ס, ונשתיירו ימי החול עשרים אלפים ותק"פ, ס"ה כ"ה אלפים ות"פ.
וחשבון פסוקים של תורה חמשת אלפים ותתמ"ב.
ופסוקים של נביאים ט' אלפים ורצ"ד,
ופסוקים של כתובים ז' אלפים תתק"ס,
סך הכל ס"ג אלפים וצ"ט, לבד מספרי החיצונים.
ורצו בני ישראל וקבלו על עצמן כדי שיוסיפו על מאה ברכות ב' פסוקים בכל יום אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ומאן אינון ב' פסוקים ומקבלין דין מן דין ואמרין, ונטלתני רוחא, ואומר סדר זה בשבתות ובימים טובים במנחה ובימות החול ביוצר.

הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים -
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד היה ממונה על מה שבבית ועל מה שבשדה והיה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדה. ואחד היה ממונה על מה שבשדה ולא היה יודע אלא מה שבשדה, כך משה כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן שנאמר: הן לה' אלהיך השמים וגו', אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב"ה במה שהיה יודע שנאמר: לה' הארץ ומלואה וגו'.

רבנן אמרי:
שני רקיעין הן, שנאמר: לרוכב בשמי שמי קדם.

רבותינו אומרים:
שלשה שנאמר: הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים.

רבי ירמיה בן אליעזר אמר:
שבעה שמים, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, וכבודו של הקב"ה יושב בערבות, שנאמר: סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו.
ומה רבותינו מקיימין?
סולו לרוכב בערבות שהקב"ה רואה במעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם.

רבי פנחס הכהן בר חמא אומר:
ערבות הקב"ה זורע עליו מעשים של צדיקים והן עושין פירות.
ומלתם את ערלת לבבכם - יצר הרע משה קראו ערל וכו' (כתוב ברמז תקכ"א).

סימן תתנו

כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים -
הראשון קדש והשני חול.
אלהים לא תקלל - משמש קדש וחול.
כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים - הראשון קדש והשני חול.
כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים - הרי זה חול.
מחנה אלהים זה - הרי זה קדש.
נשיא אלהים אתה - קדש.
כל השמות [האמורים] באברהם קדש חוץ מאחד ויאמר אדני אם נא מצאת חן בעיניך.

ויש אומרים:
כאשר התעו אותי אלהים.

ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר:
קדש, שאילולא אלהים כבר התעו אותי. כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מן האחרון: ויאמר לוט אליהם אל נא אדני, וכל השמות ההדיוטות הרי אלו נמחקים.

האל הגדול הגבור והנורא -
ההוא דנחית קמיה דרבי עקיבא אמר:
האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והיראוי,
א"ל: סיימת לכולהו שבחיה דמרך, השתא אנן תלת קמייתא אי לאו דאמרינהו משה רבינו ואנשי כנסת הגדולה תקנינהו בתפלה לא הוינן אמרין להו ואת אזלת ואמרת כולי האי.

משל לאדם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו באלף אלפים דינרי כסף הלא גנאי הוא לו.

א"ר יהושע בן לוי:
למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה?
שהחזירו העטרה ליושנה.
משה אמר: האל הגדול הגבור והנורא.
אתא ירמיה ואמר: כשדים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו ולא אמר נורא.
אתא דניאל ואמר: כשדים משעבדים בבניו איה גבורותיו ולא אמר גבור.
אתנו אינהו ואמרו: אדרבה הן הן נוראותיו הן הן גבורותיו שכובש את (יצרו) [כעסו] ונותן ארך אפים לרשעים [ואלו הן] נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין כל האומות.

אשר לא ישא פנים -
(כתוב ברמז תשי"א).

עשה משפט (גר) יתום וגו' -
אמר ר' יוחנן:
בכל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו בצדו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
כתוב בתורה, (דכתיב): כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים, וכתיב בתריה עושה משפט (גר) יתום ואלמנה.
שנוי בנביאים, דכתיב: כי כה אמר רם ונשא וגו' וכתיב בתריה: ואת דכא ושפל רוח.
משולש בכתובים, דכתיב: סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה: אבי יתומים ודין אלמנות.

ואוהב גר -
(כתוב ברמז קכ"ג וברמז שמ"ט).

ובשמו תשבע -
(כתוב לעיל).