ספרי שופטים פרק כ

רבי יוסי הגלילי אומר:

מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו בו ידים ורגלים ועינים ושינים?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך נפש בנפש כי תצא למלחמה.

א"ר יהודה:
במה דברים אמורים?
במלחמת מצווה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
כשישראל עושים רצונו של מקום - כל הגוים לפניהם נעשים כסוס אחד, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים.
וכי סוס אחד היה?
מתניתין, כי תצא למלחמה על אויבך, במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

על אויביך -
כנגד אויביך אתה נלחם.

וראית סוס ורכב -
מה הן יוצאים אליך בסוס ורכב אף אתה צא אליהם בעם רב לא תירא מהם.

כי ה' אלוהיך עמך המעלך מארץ מצרים -
מי שהעלך מארץ מצרים הוא עומד לך בעת צרה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצא
[כ, ב]
והיה כקרבכם אל המלחמה -
יכול זה יום הקרבים בו למלחמה?
כשהוא אומר: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, הרי היום קרבים בו למלחמה אמור, הא מה תלמוד לומר: והיה כקרבכם אל המלחמה?
כיון שמגיעים לסְפר כוהן מתנה עליהם כל התנאים הללו.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצב
[כ, ג]
ואמר אליהם שמע ישראל מי האיש הירא ורך הלבב, ויספו השוטרים -
למה נאמרו כל הדברים הללו?
שלא יהו ערי ישראל נשמות, כדברי רבן יוחנן בן זכאי.
בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב, כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית, שמא ארס אשה, וכולן היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו, שמע קול הגפת תריסים ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים ונבהל, רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו.

דבר אחר:
ואמר אליהם שמע ישראל, על אויביכם -
ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר: וישבו בני ישראל מאחיהם ושם היה איש נביא לה' [וגו'] ועתה בני יהודה ובני ירושלים אתה אומר (דהי"ב כ"ח) כמה שנאמר להלן: ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה ומערומיהם הלבישום (שם)

על אויביכם -
אתם הולכים, שאם תפלו בידן אין מרחמים עליכם.

אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם -
אל ירך לבבכם -
מפני צהלת סוסים.
ואל תיראו - מפני הגפת תריסים ושפעת עקלגסים.
ואל תחפזו - מקול הקרנות.
ואל תערצו - מקול הצווחה, כדרך שאוה"ע עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורמסים ואתם באים בנצוחו של מקום.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצג
[כ, ד]
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם -
מי שהיה עמכם במדבר הוא יהיה עמכם בעת צרה.
וכן הוא אומר: להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם, מנחשים ועקרבים ורוחות הרעים עד כאן משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם או אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה חוזר, הכל שומעים דברי כוהן מערכי המלחמה והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם, ומתקנים את הדרכים.

[כ, ה]
ודברו השוטרים -
יכול דברים אחרים?
כשהוא אומר: ויספו השוטרים לדבר אל העם, מלמד שהם הדברים.
ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים?
כיון שהתחיל שוטר לדבר כוהן משמיע לעם כתנאים האלו.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצד
מי האיש אשר בנה -
אין לי אלא בונה, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: מי האיש אשר בנה.

בית -
אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר?
תלמוד לומר: אשר בנה, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת?
תלמוד לומר: בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אלו שאינן בית דירה.

ולא חנכו -
פרט לגזלן.

ילך וישוב לביתו -
ילך וישמע דברי כוהן מערכי המלחמה וחוזר.

פן ימות במלחמה -
אם אינו שומע לדברי כוהן - סוף שהוא מת במלחמה.

ואיש אחר יחנכנו -
יכול דודו ובן דודו?
נאמר כאן אחר,
ונאמר להלן אחר,
מה אחר האמור להלן נוכרי,
אף אחר האמור כאן נכרי.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצה
[כ, ו]
ומי האיש אשר נטע -
אין לי אלא נטע, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: מי האיש אשר נטע.

כרם -
אין לי אלא כרם, מנין חמישה אילני מאכל וחמישה אילני סרק?
תלמוד לומר: כרם.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אין לי במשמע אלא כרם.

ולא חללו -
פרט למבריך.
ולא חללו - פרט למרכיב.

ילך וישב לביתו -
ילך וישמע לדברי כוהן מערכי המלחמה ויחזור.

פן ימות במלחמה -
אם לא ישמע לדברי כוהן אף מת במלחמה.

ואיש אחר יחללנו -
יכול דודו ובן דודו?
נאמר כאן אחר,
ונאמר להלן אחר,
מה אחר האמור כאן נוכרי,
אף אחר האמור כאן נכרי.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצו
[כ, ז]
ומי האיש אשר ארס אשה -
אחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו.

ולא לקחה -
באשה הראויה לו, פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין ולממזר.

ילך וישוב לביתו -
ילך וישמע לדברי כוהן ויחזור בו.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצז
[כ, ח]
ויספו השוטרים לדבר אל העם -
למדנו שהם הדברים.

הירא ורך הלבב -
שיש עבירה בידו בסתר ילך וישוב לביתו.

רבי עקיבא אומר:
הירא ורך הלבב – כמשמעו.

רבי יוסי הגלילי אומר:
הירא ורך הלבב - זה בן מ' שנה.

ולא ימס את לבב אחיו כלבבו -
מלמד שאם היה אחד מהם מתיירא מן העבירה שבידו, כולם חוזרים ובאים.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצח
והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם -
בעקבו של עם מעמידים זקפים מלפניהם וכשלים של ברזל מאחריהם וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר: אשר נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם (שמו"א ד').
במה דברים אמורים?
במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קצט
[כ, י]
כי תקרב אל עיר -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

אל עיר -
ולא לכרך.
לעיר - ולא לכפר.

להלחם עליה -
ולא להרעיבה, ולא להצמיאה, ולא להמיתה מיתת תחלואים.

וקראת אליה לשלום -
גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום.
גדול השלום שאפילו במלחמה של ישראל צריכים שלום.
גדול השלום שדרי רום צריכים שלום, שנאמר: עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה).
גדול השלום שחותמים ברכת כוהנים, ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום (דברים ב'):

(סליק פיסקא)

פיסקא ר
[כ, יא]
והיה אם שלום תענך -
יכול אפילו מקצתן?
תלמוד לומר: ופתחה לך, כולה ולא מקצתה.

והיה כל העם הנמצא בה -
לרבות כנענים שבתוכה.

יהיו לך למס ועבדוך -
אמרו מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים, אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו.

[כ, יב]
ואם לא תשלם עמך ועשתה עמך מלחמה -
הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך, לסוף שהוא עושה עמך מלחמה.

וצרת עליה -
אף להרעיבה, אף להצמיאה, אף להמיתה במיתת תחלואים.

[כ, יג]
ונתנה ה' בידך -
אם עשית את כל האמור בענין, לסוף שה' אלוהיך נתנה בידך.

והכית את כל זכורה -
שומע אני אף הקטנים שבתוכה?
תלמוד לומר: רק הנשים והטף והבהמה.
או אינו אלא טף של נקבות?
אמרת ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות החיה הקטנות, כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות?
הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים.

רק הנשים והטף והבהמה ואת כל שללה תבוז לך -
יכול תהיה ביזתם אסורה לך?
תלמוד לומר: לך תבוז לך ואכלת את שלל אויביך.

(סליק פיסקא)

פיסקא רא
[כ, טו]
כן תעשה לכל הערים הרחוקות -
הרחוקות בתורה הזאת ואין קרובות בתורה הזאת.

[כ, טז]
אשר לא מערי העמים האלה המה רק מערי העמים האלה, לא תחייה כל נשמה -
בסייף.

כי החרם תחרימם -
יכול יהיה בזתם אסורה לך?
תלמוד לומר: ובתים מלאים כל טוב (דברים ו').

[כ, יז]
החתי והאמורי הכנעני -
כשהוא אומר: כאשר צוך ה' אלוהיך לרבות את הגרגשי.

(סליק פיסקא)

פיסקא רב
[כ, יח]
למען לא ילמדו אתכם לעשות -
מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים.

וחטאתם לה' אלהיכם -
אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראים חטאים לה'.

(סליק פיסקא)

פיסקא רג
[כ, יט]
כי תצור אל עיר -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

אל עיר -
ולא לכרך.
אל עיר - ולא לכפר.

ימים רבים -
ימים -
שנים,
רבים שלושה.

מכאן אמרו:
אין צרים על עיר של גויים פחות משלשה ימים קודם לשבת.

להלחם עליה -
לתפשה ולא לשבותה.

לא תשחית את עצה -
אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים?
תלמוד לומר: לא תשחית את עצה, בכל דבר.

דבר אחר:
כי תצור אל עיר -
מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה.
וכן הוא אומר: וישב דוד בצקלג ימים שנים (שמו"ב א) ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים, ואם הקיפום ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה.
זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן:
אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת.
במה דברים אמורים?
בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.

כי ממנו תאכל -
מצוות עשה, שחייו של אדם אינו אלא מן האילן.

ר' ישמעאל אומר:
מכאן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן, ומה אילו שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה.

לבוא מפניך במצור -
קצצהו.

(סליק פיסקא)

פיסקא רד
[כ, כ]
רק עץ אשר תדע -
זה אילן מאכל,

כי לא עץ מאכל הוא -
זה אילן סרק, אם סופינו לרבות את אילן סרק ומה תלמוד לומר עץ מאכל?
מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל.
יכול אפילו מעולה ממנו בדמים, וכדברי ר' אלעזר ברבי שמעון?
תלמוד לומר: אותו תשחית וכרת, עשה אתה ממנו תיקון וכדכיאות.

ובנית מצור על העיר -
עושה אתה לו מיני מטרנייאות.

ובנית מצור על העיר -
מביא אתה לה בלסטיראות.

עד רדתה -
אפילו בשבת.

(סליק פיסקא)

הפרק הבא    הפרק הקודם