תנחומא, דברים, פרק כ

סימן יג

כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב עם רב ממך
זה שאמר הכתוב: סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה (מש' כא לא).

מהו סוס מוכן?

בשעה שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב שם: ויוגד למלך מצרים כי ברח העם (שמו' יד ה). מיד, ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, ויקח שש מאות רכב בחור (שם שם ו-ז).
עמד פרעה והלביש כל הסוסים ואפילו כל ההדיוטות, אבנים טובות ומרגליות. וירדפו מצרים אחריהם וגו' כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (שם שם ט),

מלמד,
שלא חלה אחד מהם, ולא מת אחד מהם, ולא נתייגע אחד מהם. לכך נאמר: כל סוס רכב פרעה וגו'. ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם (שם שם י).
באותה שעה התחילו בני ישראל צועקים להקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויצעקו בני ישראל אל ה' (שם).
אמר הקדוש ברוך הוא: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שה"ש ב יד).

למה היו ישראל דומין באותה שעה?

ליונה שברחה מלפני הנץ, ובאה להיכנס לפנים מן הסלע, והיה הנחש בתוכו.
בקשה לצאת, הרי הנץ על הפתח.
כך היו ישראל, הים הולך וסוער עליהם, והשונא רודף אחריהם, והחיות מן המדבר, והיו מוקפין מארבע רוחות.

ומנין שהיו החיות מן המדבר?

שנאמר: סגר עליהם המדבר (שמ' יד ג). ואין סגר אלא חיות רעות, שנאמר: אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דני' ו כג).

מה עשו?

נשאו עיניהם לאביהן שבשמים וצעקו, שנאמר: ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם וגו' ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב: יונתי בחגוי הסלע:

סימן יד

יונתי בחגוי הסלע
זה שאמר הכתוב: ה' סלעי ומצודתי (תה' יח ג).

אמר רבי אלעזר בן פדת:
אמרו ישראל למשה: מה עשית לנו, עכשיו באין ועושין לנו כמו שעשינו להם, שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם. לא אתה אמרת לנו, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמות ג כב)?!
אמר להם: אין לכם אלא שתהיו עומדין ושותקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם, שנאמר: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שם יד יד). הוי, ויצעקו בני ישראל אל ה'.

אמר רבי יהושע בן לוי:
משל למה הדבר דומה?
לבת מלך שהייתה עוברת בדרך והיו הליסטים משתעבדין בה. התחילה צועקת אל המלך. אמר המלך, לכך הייתי מתאווה.
כך ישראל, היו משועבדים במצרים, תלו עיניהם לשמים, שנאמר: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמ' ב כג). הוציאם הקדוש ברוך הוא והיה מתאווה לשמוע תפלתם ולא היו מתפללים.

מה עשה?

גירה בהם פרעה וחילו ורדף אחריהם, שנאמר: ופרעה הקריב (שם יד י), שהקריב את בני ישראל לתפלה. מיד, ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך (שה"ש ב יד), אותו הקול ששמעתי במצרים.

מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה (שמות יד טז). ועשה הקדוש ברוך הוא מלחמה עם פרעה ואבדו והשקיעו בים, והציל את ישראל. הוא שכתוב: אלהים ה' עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק (תהל' קמ ח). ביום מלחמת הים, שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת (שם עח ט),

כל מה שהיה פרעה עושה, היה הקדוש ברוך הוא עושה.
יצא פרעה כגיבור,
והקדוש ברוך הוא כגיבור, שנאמר: ה' כגיבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישע' מב יג), שלא הודיע גבורתו תחלה אלא בפרעה.

בשעת מלחמה נקרא איש, שנאמר: ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות כו ג).

יצא פרעה לבוש בכלי זיין קסטיא,
והקדוש ברוך הוא כך, שנאמר: לאור חציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך (חבק' ג יא).
יצא פרעה באבני בליסטראות, והקדוש ברוך הוא באבני אלגביש ובאבני ברד.

פרעה רכב על סוס, והקדוש ברוך הוא על כרוב, שנאמר, וירכב על כרוב ויעף (תהל' יח יא).

על מה רכב פרעה?

על סוסיא נקבה, שנאמר: לסוסתי ברכבי פרעה, דמיתיך רעיתי (שה"ש א ט).

דבר אחר:
לסוסתי ברכבי פרעה
מהו לסוסתי?
אלא ראה הקדוש ברוך הוא שלא היה פרעה רוצה ליכנס בים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
רכב על עב קל והפכו לסוסיא ועמד לפני סוסי החיילות, והיו הסוסים רצים אחרי הסוסיא, והקדוש ברוך הוא ירד לים והסוסים אחריו. הוי, לסוסתי, לשון נקבה.

דבר אחר:
לסוסתי ברכבי פרעה
אמר פרעה לחיילותיו: מה קל מכל בהמה לרכוב עליה ואצא וארדוף אחרי בני ישראל.
אמרו ליה: סוסיא, שאין כיוצא בה בעולם. לפיכך היו הזכרים רודפים אחריה.

ורכב פרעה, כאיילים.
ואף הקדוש ברוך הוא עשה כן.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: מה בכל הבריות שמשמשין לפני קל.
אמרו לו: והלא גלוי לפניך, שאין בכל הבריות המשמשין לפניך קל ככרוב שהוא יוצא מתחת כנפי הכרובים.

רכב הקדוש ברוך הוא על כרוב ונצח סוסו של פרעה וכל חילותיו, שנאמר: כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו אל תוך הים (שמו' טו יט).
ואומר: ונער פרעה וחילו בים סוף (תהל' קלו טו).
אמר להם משה: לא כך אמרתי לכם, ואתם תחרישון (שמו' יד יד).
אין לכם לעשות אלא עומדין שתוקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם.
לפיכך אמר להם: כשתכנסו לארץ ותראו אוכלוסין הרבה וסוסים ורכב, אל תיראו מהם, שנאמר: כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך. הוי, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה:

סימן טו

כי תצא למלחמה וגו'
מה כתיב למעלה מן העניין?

ודרשו השופטים היטב.
משיעשו השופטים דין, צאו למלחמה ואתם נוצחין.

וכן אמר דוד: עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תה' קיט קכא).
וכתיב: ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (שם שם קכב).
ואף הקדוש ברוך הוא אינו מתרומם בעולם אלא בדין, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט (ישע' ה טז).

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
על שלשה דברים העולם קיים:
על הדין,
ועל האמת,
ועל השלום,
שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכר' ח טז).

אמר רבי יהושע בן לוי:
וכולם תלוין בדין, כי בדין, נעשה שלום ונעשה אמת.
לפיכך כשישראל עושין את הדין, הקדוש ברוך הוא מפיל שונאיהן לפניהם, שנאמר: לו עמי שומע לי וגו', כמעט אויביהם אכניע וגו' (תהלים פא יד-טו).
ומה הן דרכיו של הקדוש ברוך הוא. צדק ומשפט, שנאמר: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בר' יח יט). לפיכך כתיב בפרשת דיינין, ושפטו את העם משפט צדק, ואחרי כן, כי תצא למלחמה על אויביך.

מהו על אויביך?

אמר הקדוש ברוך הוא: צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם.

ראה מה הם אומרים?

לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה).
אותו השם שאומר: ברוך ה' אלהי ישראל (שם קו מח).
לפיכך צאו עליהם כאויבים.
אמרו ישראל: ריבונו של עולם, עד מתי יהיו עומדין עלינו, שנאמר: אלהים, זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי (שם פו יד).
אמר להם: ולא עליכם בלבד קמו, אלא אף עלי, שנאמר, יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (שם ב ב), אלא ראו היאך שונאים. לכך כתיב: כי תצא למלחמה על אויבך:

סימן טז

וראית סוס ורכב.
ונאמר: כי בא סוס פרעה (שמו' טו יט).

ולמה לא אמר, סוסים ורוכבים?

אלא לפי שאין נחשבים לפני הקדוש ברוך הוא אלא כסוס אחד.

עם רב ממך
אמר הקדוש ברוך הוא: לפניכם הם רבים. אבל לפני, אין נחשבים אלא כאיש אחד.

ומניין?

שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגדעון: והכית את מדין כאיש אחד (שופט' ו טז).

ומניין שהם רבים?

שנאמר: הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב).
והם לכל אחד מכם מאה וחמשה, אלא שאתם נוצחין, שנאמר: ורדפו מכם חמשה מאה (ויקר' כו ח). לכך כתיב: עם רב ממך. לא תירא מהם, אבותיכם לא נתייראו מהם ונצחו אברהם אבינו מה כתיב בו: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם (בראש' יד טו).
ולא נתיירא מהם, שאמרתי לו: אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (שם טו א). ועשיתי לו מגן, שנאמר: אנכי מגן לך.
וכשם שעשיתי לו, אעשה לכם, שנאמר: אם לא כאשר דמיתי כן הייתה וכאשר יעצתי היא תקום (ישע' יד כד).

מהו כאשר דמיתי?

כאשר עשיתי לאברהם, אעשה לכם:

סימן יז

והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם
וכן הוא אומר: ונגשו הכהנים בני לוי (דברים כא ה).
וכל המשמש למלך, גוזר עליו והוא עושה גזרתו. והלוים משמשין להקדוש ברוך הוא ועושין גזרותיו. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (שם לא ו).

ולמה?

כי ה' אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך (שם). אינו מניחך, והוא יוצא לפניך ועושה מלחמה.

וכן דבורה אומרת לברק: קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וברק אמר לה: אם תלכי עמי והלכתי (שם שם ח).
אמרה לו: ולי אתה צריך, הלא ה' יצא לפניך?!

מלך בשר ודם עבדיו וחיילותיו יוצאין למלחמה והוא אחריהם.
והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא קודמן.

וכן בדוד כתיב: לא תעלה וגו', ובאת להם ממול בכאים, ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה כג-כד), שהם מלאים קוצים.

ולמה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא מראשי הבכאים?

שהיו ישראל בצרה.

אמר רבי ברכיה:
זהו שנאמר: עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים (ש"ב ה כד). הוי, כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך.
ולעולם הבא, ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכרי' יד ג).
כך דרש רבי תנחומא בר אבא:

סימן יח

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו'
ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים, אמר הקדוש ברוך הוא לפתוח להם לשלום.
כך שנו רבותינו:
שואלים בשלום הגויים מפני דרכי שלום.
אמר רבי אליעזר הקפר ברבי:
גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מידת הדין נוגעת בהם, שנאמר: חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז).
ובשעה שהן חלוקין, מידת הדין נוגעת בהן, שנאמר: חלק לבם עתה יאשמו (שםי ב).

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
ראה כמה גדול כח השלום, שאמר הכתוב שנים ושלשה תיבות בשביל השלום, ואלו הן: כשנסתלק יעקב אבינו, נתייראו השבטים, שנאמר: ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וגו', ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' (בר' נ טו-יז).
ולא מצינו שיעקב אבינו ציוה הדברים האלה, אלא הם אמרו מעצמן.

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה:
כמה קולמסים משתברין, וכמה דיו משתפכין לכתוב הדברים האלה שלא היו.

ומפני מה?

מפני השלום. שאפילו שרה אמנו, בשביל השלום, הכתיב עליה הקדוש ברוך הוא דבר שלא היה מעולם, שנאמר: ותצחק שרה בקרבה לאמר (שם יח יב). הייתה מבטת בקרביה ואומרה: מעיים הללו טוענים ולד, שדים הללו שצמקו מושכין חלב. ואפילו אני נעשית כך, אברהם לא זקן הוא. שנאמר: ואדוני זקן (שם).
וכשבא הקדוש ברוך הוא להוכיחה, אמר לאברהם: למה זה צחקה שרה וגו' (שם שם יג).

ולמה כך?
בשביל שלא ישנאנה ויהא שנאה בין אברהם לשרה:

סימן יט

וקראת אליה לשלום.
אמר רבי לוי:

שלשה דברים עשה משה והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. ואלו הן:
כתיב: פוקד עון אבות על בנים (שמות לד ז).
ומשה אמר: לא יומתו אבות על בנים (דבר' כד טז).

ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו?

שנאמר: ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים וגו' (מ"ב יד ו).

והשניה, כששבר הלוחות.
ואחת, בימי סיחון ועוג.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו.
ומשה לא עשה כן, שנאמר: ואשלח מלאכים (דבר' ב כו).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, עשית כראוי, שאני מסכים על ידך.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.

וקראת אליה לשלום
בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאין לשלום ונכנסין בשלום.
שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום, לא חזרו.
ומשה שאמר ליה יתרו לך לשלום (שמות ד יח), הלך וחזר.

דבר אחר:
וקראת אליה לשלום
מדבר במלך המשיח, שפותח להם לשלום, שנאמר: ודבר שלום לגויים ומשלו מים עד ים (זכר' ט י).

והיה אם שלום תענך
שהם כופתים את עצמן, שנאמר: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישע' ב ד).

והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך
שיהיו מביאין לו דורון, שנאמר: יאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים סח לב), שהם חשים ובאים במנחתם. כוש תריץ ידיו לאלהים (שם), שהן רצים ובאים במנחתם.

ואם לא תשלים עמך
רוח חזזית נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח. מיד הורגם, שנאמר: והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע (ישע' יא ד). ואין משייר אלא ישראל, שנאמר: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב)]: