רד"ק יהושע פרק יד


[יד, ד]
כי היו בני יוסף -
אם תאמר לשבט לוי לא נתן נחלה היאך היו תשעה מטות וחצי המטה, ושני מטות וחצי מעבר הירדן, הנה י"ב ואם לוי אינו נמנה היאך היו י"ב?!
לפיכך אמר: כי היו בני יוסף שני מטות והנה הם שנים עשר מטות.

למקניהם ולקניינם -
כתרגומו:
לבעיריהון ולגיתיהון,
ר"ל הבהמות הגסות ובהמות דקות.

[יד, ז]
כאשר עם לבבי -
נראה כי כאשר היה עמהם עד שבאו אל המחנה היה מסכים עמהם בדברים, כדי שלא יהרגוהו וכאשר בא אל המחנה השיב דבר אמת כאשר עם לבבו, וזהו שאמר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי.

ובדרך הדרש:
לפי שהתחיל לדבר כדבריהם כשאמר ויהס כלב התחיל ואמר: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, והם חשבו כי מסייע היה להם ושתקו:

[יד, ח]
המסיו -
נכתב ביו"ד שהוא במקום למ"ד הפועל, והיה משפטו המסיו בשורק הוי"ו על דרך: נטיו רגלי והדומים לו ובאה היו"ד נחה והוי"ו נעה, שלא כמנהג וי"ו הרבים בלשון הקדש, אבל בלשון ארמי יבא, כמו: כן אשתיו חמרא.

ורבי אחי רבי משה ז"ל:
כתבו בשקל הפעיל והוי"ו מקום למ"ד הפעל, אמר כי כל אחד מאחי אשר עלו עמי המסה את לב העם.

[יד, ט]
אשר דרכה רגלך בה -
זו היא חברון, שנאמר ויבא עד חברון ולא אמר ויבאו, לפי שהמרגלים האחרים היו יראים לבא שם מפני הענקים, כמו שאמר: ושם אחימן וגו', כלומר אף על פי שהיו שם אלה הענקים הגדולים בא שם כלב, לפיכך אמר לו משה, שתהיה לו חברון לנחלה ואם לא נזכר זה בספר התורה, ידוע כי אמת היה אחר שאמר כלב ויהושע הודה לו.
וכן כתוב בשופטים: ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה.

[יד, י]
החיה ה' אותי כאשר דבר -
והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה.

זה ארבעים וחמש -
כי דבר המרגלים היה בשנה השנית לצאתם ממצרים, והנה נשארו להם במדבר שלשים ושמנה שנה ושבע שכבשו, הנה ארבעים וחמש ומזה ראו רז"ל, כי בז' שנים כבשו הארץ וז' שחלקו, ראו מפסוק בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר, כי ישראל לא מנו ליובלות ושמטין אלא אחר שחלקו, והפסוק אומר: כי ארבע עשרה שנה אחר החרבן היה תחלת יובל כמו שאומר בראש השנה: בעשור לחדש.

ואיזו היא שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש?
הוי אומר זו שנת יובל, צא וחשוב, משנכנסו ישראל לארץ אי אתה מוצא ארבע עשרה שנה אחר חרבן תחלת יובל, אם לא תוציא י"ד שנה משנכנסו עד שמנו והם שבע שכבשו ושבע שחלקו.

מאז דבר ה' -
כי במצוות האל אמר משה לכלב, שתהיה לו חברון לנחלה.

אשר הלך ישראל במדבר -
טעמו לזה מ' וחמש שנה שזכר, כלומר זה הזמן הארוך מן הדבר אשר דבר ה' עד היום, לפי שהלך ישראל במדבר ל"ח שנה בעון המרגלים.

ויונתן תרגם:
דאזל עם ישראל במדברא.
פירש טעם אשר הלך עם משה.

[יד, יא]
וככחי עתה -
באו שני כפי"ן הדמיון זה אחר זה, כמו כעם ככהן כעבד כאדניו, כאילו אמר העם ככהן והכהן כעם וכן כחי עתה ככחי אז וכחי אז ככחי עתה הכל בשוה.

[יד, יב]
ה' אותי -
כמו עמי.
וכן: ואדברה אותך והדומים להם.

[יד, יג]
ויתן את חברון לכלב -
פירוש שדה העיר וחצריה, כי העיר עצמה הייתה מקלט כמו שאמר בספר ערי המקלט, כי חברון ומגרשיה היו לכהנים.

[יד, טו]
קרית ארבע -
ארבע הוא שם הענק והוא האדם הגדול בענקים.

שקטה ממלחמה -
כי התעצלו בני ישראל להוריש הנשארים.

הפרק הבא    הפרק הקודם