מצודות דוד, שמואל א פרק כב



פסוק א
וישמעו אחיו. כי ברח דוד, ופחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול, ולזה ירדו אל דוד:

פסוק ב
כל איש מצוק וגו'. ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו:

פסוק ג
יצא נא. מן המערה לשבת אתכם
מה יעשה לי אלהים.
באיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי:

פסוק ד
וינחם. דוד הביאם לפני המלך
במצודה.
שהיה סמוך אל מואב:

פסוק ו
כי נודע דוד. כי עד הנה היה נחבא ולא ראהו איש
תחת האשל ברמה.
מקום גבוה היה בגבעה, ובה עמד אשל:

פסוק ז
בני ימיני. כי רוב עבדיו היו מבני שבטו
גם לכלכם.
רצה לומר, וכי אפשר שיתן שדות לכולכם, וכי מאין לו כל כך שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים:

פסוק ח
כי קשרתם. כולכם עשיתם עלי קשר, כאלו הבטיח טובה לכולכם
בכרת בני.
בעת שכרת בני ברית עמו, כי אם גליתם אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה
ואין חולה.
אין אחד מכם שיחלה ויכאב לבו בעבורי
וגלה.
כפל דבריו, וכדרך המדבר מכאב לב
כי הקים.
רצה לומר, על ידי שלא גליתם אזני, נגמר הדבר והקימו לאורב
כיום הזה.
שנראה עתה בחוש שאורב עלי ומאסף אליו אנשים:

פסוק ט
והוא נצב. עמד סמוך לעבדי שאול, בעת שאמר להם הדברים האלה:

פסוק י
בה'. באורים ותומים:

פסוק יג
בתתך. במה שנתת לו לחם וגו', נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב:

פסוק יד
ומי בכל עבדיך. רצה לומר, לא במרד עשיתי זאת, כי אמרתי שהולך הוא בדבר המלך, כי מי מכל עבדיך עבד נאמן כדוד
וסר.
ומאז היה סר להיות נשמע לך, לכל אשר תצונו:

פסוק טו
היום החלותי. וכי היום היה ההתחלה לשאול לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא
חלילה לי.
לעשות זאת במרד ובמעל
דבר.
רצה לומר, דבר אשמה
בכל.
כמו ובכל בית אבי
בכל זאת.
במה שמרד דוד בך:

פסוק יז
גם ידם. רצה לומר, גם עצתם:

פסוק יח
נושא אפוד. כל אחד מהם היה נושא אפוד, והוא מלבוש מכובד, ילבשו אותו עובדי ה', וכמו שנאמר בשמואל (לעיל ב יח) נער חגור אפוד בד:

פסוק כב
ביום ההוא. בהיותי בנוב, ידעתי אז שדואג שם והוא יגיד לשאול
אנכי סבותי.
היה מתאונן ואומר, אני סבבתי המיתה לכולכם, ועל ידי באה התקלה:

פסוק כג
כי אשר יבקש. הלא שאול המבקש נפשי לספותה, הוא מבקש נפשך, לזה אל תפרד מעלי ותהיה שמור עמדי:

הפרק הבא    הפרק הקודם