[יד, ב]
ויקח משם אשה חכמה –
רצה לומר יודעה לסדר דבריה בחכמה ובשכל, והנה בקש ממנה שתשים עצמה כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת וזה תהיה בשתלבש בגדי אבל, ולא תסוך שמן ותבכה ותתאבל בהיותה לפני המלך.

[יד, ז]
תני את מכה אחיו ונמיתהו –
הנה שאלתם זאת, ידמה מפני שתהיה חשבם עצמם גואלי הדם, והנה לא הותרו גואלי הדם להרוג הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, ולזה אמר דוד: חי ה' אם יפול משערת בנך ארצה.

[יד, ט]
עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי –
רצה לומר עון רציחת בנה אם ירצחוהו בני המשפחה. והנה אמרה דרך מוסר, להראות שהמלך אשר בזה לא יקח עצה להצילו.

[יד, יא]
מהרבת גואל הדם לשחת -
רצה לומר שלא ירבו גואלי הדם לשחת, כי אין זה מחק גואלי הדם כי זה הנשאר הוא ג"כ קרובם, וכאלו אמרה שיזכור לפניו שיאמר להם שאין ראוי להם מצד היותם גואלי הדם שירבו לשפוך דם קרוביהם, ואז נשבע דוד: חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה.
וידמה שלא אמרה שהיה שם עדים ולזה נשבע זה, כי לפי דיני התורה לא היה בן מות, אם היה הענין כמו שהגידה לו, ואפשר עוד שאעפ"י שהיה בן מות לפי משפטי התורה, הנה היה יכולת למלך להצילו להוראת שעה.

[יד, יג]
ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו –
רצה לומר והנה המלך מדבר הדבר הזה, שנראה בו שהוא כמו אשם על שלא השיב את נדחו, והוא אבשלום, כי אם יבקש להמיתו על דבר אמנון, יעשה מה שהרחיק אותו בדברו עם זאת האשה התקועית.

[יד, יד]
כי מות נמות –
כלנו כמו המים הנגרים ארצה שלא יתקבצו לעמוד מההגרה, כן בני האדם דורכים אל המות. ולא ישא אלהים נפש להצילה מהמות, רצה לומר שלא יכובד בזה הענין שום אדם, ולא ישא פני נפש בזה, כי סוף כל אדם למות. והנה חשב ה' יתברך מחשבות להמית בני האדם במינים שונים ובסבות שונות, בדרך שלא יהיה נדח אחד מן האנשים, שידמה בנפשו לברוח מהמות. וכאילו אמרה זה להעיר כי אולי מאת ה' יתברך היתה הסיבה להמית את אמנון, כי הוא חושב מחשבות לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.

[יד, יז]
יהיה נא דבר אדני המלך למנוחה –
רצה לומר להניח לי מרגזי, וזה יהיה סיבה לשאול ממנו שישיב את נדחו, אחר שהסכים זה הענין בבני.

כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמוע הטוב והרע –
רצה לומר כי מה שישפט באלו הדברים שיבאו לפניו מהטוב והרע, ישפוט בתכלית מה שאפשר מהטוב והיושר והחמלה, כאילו הוא מלאך האלהים.

[יד, יט]
אם אש להמין ולהשמיל –
פירשו בו אם יש להימין ולהשמאיל והרצון בו, שאין לנטות ימין ושמאל מכל אשר דבר המלך, כי כן הוא האמת.

[יד, כ]
לבעבור סבב את פני הדבר –
הנה פני הדבר הוא מה שראוי שיפנה הדבר אליו והוא התכלית הראוי, וכאלו אמרה שהוא עשה כן כדי שיגיע התכלית הראוי.

[יד, כו]
כי כבד עליו וגלחו –
מגיד שלולא שכבד עליו לא היה מגלח אותו, וזה לאות כי היה נזיר מגדל פרע שער ראשו, ולפי שהנזיר לתגלחת הוא נזיר לשאר הדברים אשר בהם הנזירות, כמו שבארנו בפרשת נזיר, למדנו שהוא היה נזיר, ולפי שזה היה מנהגו תמיד משנה לשנה, כמו שספר בזה המקום למדנו מזה שאבשלום היה נזיר עולם.

מאתים שקלים באבן המלך –
הנה היה שוקל זה במשקל המלך, אם לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים, או שהיה שוקל זה לראות הפלגת רבוי שערו.

[יד, לג]
וישק המלך לאבשלום –
הנה לא נשקו בפיו ולזה היתה הנשיקה נקשרת עם אות למ"ד.