ראב"ע בשלח פרק יז

[יז, א]
ויסעו -
אחז הכתוב דרך קצרה לומר למסעיהם כי ממדבר סין נסעו אל דפקה. ומשם לאלוש. ומאלוש לרפידים.

וטעם על פי ה' –
ביד משה כאשר הזכרתי.

[יז, ב]
וירב -
הזכיר העם ולא כל העם כאשר הזכיר בדבר המן, כי שתים כתות היו:
האחד: אין להם מים לשתות והיא העושה מריבה עם משה.
והשנית: יש להם מים שהביאו מאלוש. והיא הרוצה לנסות את השם אם יתן מים. כאשר יפרש.

תנו לנו מים -
למשה ואהרן מדברים. ואין צורך להזכיר אהרן כי כבר פירשתי, כי משה לא דיבר עם ישראל רק ע"י אהרן. והנה השיב למריבים עמו מה תריבון עמדי, נצעק כלנו אל השם.
ואמר למנסים: מה תנסון את ה'.

[יז, ג]
ויצמא -
כאשר התחזק עליהם הצמא התרעמו על משה. כי הרע להם להוציאם מאמ"צ.

[יז, ד]
ויצעק -
דבר הכתוב דבר משל, כי רבים מריבות עשו עמי ומתרעמים עלי. ואלו היה בהם יכולת היו סוקלין אותי.

[יז, ה]
ויאמר -
יש אומרים:

בעבור שאמר: עוד מעט וסקלוני.
אמר לו השם: עבור לפני העם המריבים עמך, להודיע כי מים תתן להם עתה וקח אתך מזקני ישראל.

ומטך אשר הכית בו

בצווי.

[יז, ו]
הנני -
הטעם כי תמצאני. והטעם כחי וגבורתי בחורב.

והכית בצור -
שאין בו מים. ואחז דרך קצרה. שלא הזכיר ותשת העדה ובעירם.

[יז, ז]
ויקרא -
משה, או הקורא.

מסה ומריבה -
בעבור שני דברים הנזכרים.
ומשפט לשון הקדש כאשר יזכיר שני דברים יחל לעולם מהשני שהוא הקרוב. כמו: ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ואחר כך: ואתן לעשו.
וככה הזכיר תחלה מסה ואחר כך מריבה. ושב לפרש קריאת מריבה על ריב בני ישראל עם משה.

ופירש מסה - על נסותם את ה'.
והנה פירש המסה

היש ה' בקרבנו -
שיעשה כל צרכינו וזאת הכת השנית הכעיסה השם יותר מן הראשונה, על כן אמר: לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה.

[יז, ח]
ויבא -
גוי עמלק - הוא היושב בארץ הנגב.

[יז, ט]
ויאמר משה אל יהושע -
הוא נין הנשיא אלישמע בן עמיהוד. שהיה בעל דגל אפרים. וקראו הכתוב כאן יהושע בשם שקראו משה בדבר המרגלים.

בחר לנו -
דרך הלשון לומר ככה: בחר לך.
שבו לנו בזה.

אנשים -
ידועים בעלי גבורה אנשי מלחמה. כמו: כולם אנשים.

וצא הלחם -
צא ממחנה ישראל להלחם בעמלק.

אנכי אהיה ניצב על ראש הגבעה, שהוא חורב והוא הר סיני.

ומטה האלהים בידי -
שארים בו ידי להתפלל.

[יז, י]
ויעש -
הזכיר אהרן וחור, בעבור צורך לפרש תמכו בידיו.

[יז יא]
והיה -
יש אומרים:

כי הרמת ידו כאשר יעשה במלחמה, מי שבידו הנס. ואלו היה כן, מרים אותו אהרן או חור, או יעמידוהו במקום גבוה בהר שיראה עומד. והנכון מה שאמרו קדמונינו.

[יז, יב]
וידי משה -
ידענו כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם ואפילו שעות מועטות ואף כי עד בא השמש. והנה הזכיר: וידי משה כבדים יותר מידי שאר הזקנים. על כן לא היה יכול להרימם תמיד.

וטעם וישימו
שלא היה יכול לעמוד. ושגבו מקומו.

ואהרן וחור -
עמדו.
ואמר הכתוב: כבדים על לשון זכרים. וככה: מזה אחד ומזה אחד.
וכמוהו: והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר.

ויהי ידיו אמונה -
כל אחד מידיו, כמו: בנות צעדה.
וכמו: וצדיקים ככפיר יבטח.

ואמונה -
דבר עומד וקיים והוא שם דבר.

ויש אומרים:
מגזרת: ויהי אומן את הדסה, כאילו אומנים הם שישאו ידיו.

[יז, יג]
ויחלש -
אין הפרש בין וַיַחֲלוש בין וַיֶחֱלָש כאשר טעם יטרוף. כמו יִטְרָף. כי תִדור נדר. וַיִדַר יעקב בפתח. רק זאת הגזרה כמלת שב. פעם יוצאת ופעם עומדת.
או יהיה גבר ימות ויחלש וכבר חלש. כדרך: וירם תולעים ויבאש ע"כ הזכיר גבר בעל גבורה.

[יז, יד]
כתב זאת זכרון בספר -
זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה. והעד שאמר בספר בפתחות הבי"ת הנודע. והוא ספר התורה. או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמת ה'. ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר. ומדרש עדו ודברי הימים למלכי ישראל. וספרי שלמה.

וטעם באזני יהושע
כי השם ידע כי הוא עתיד להלחם עם מלכי כנען.

וטעם כי מחה אמחה. בעבור שהכעיס את השם. כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים ובים. וככה מואב ופלשת.
והנה זה עמלק שמע גבורות השם בעבור עמו ישראל, והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם. וכן כתוב: ולא ירא אלהים.

ויש אומרים:

כי עמלק היה שם המלך, בעבור שאמר הכתוב: את עמלק ואת עמו. או עם אחר נתחבר עמו.

[יז, טו]
ויבן מזבח -
בחורב.

ומלת מזבח - מושך עצמו ואחר עמו. וכן הוא מזבח ה'.

[יז, טז]
כי יד -
כמו: כי אשא אל שמים ידי, והטעם: כי השם שם ידו על כסאו וזאת היא שבועה.

ורבי ישועה אמר:
כי יד חזקה תהיה ליושב בראשונה על כסא ישראל. כאשר נאמר בשלמה על כסא ה'. והטעם על שאול.
חסלת פרשת בשלח.


הפרק הבא    הפרק הקודם