ראב"ע שמיני פרק יא

[יא, א]
וידבר ה' אל משה ואל אהרן -
בעבור שהוא הכהן המורה המבדיל בין הטמא ובין הטהור.

[יא, ג]
מפרסת -
שם התואר.
וכן: מקרין מפריס, והטעם: כל שהוא מתוארת שהיא בעלת פרסה.

ושוסעת שסע -
שם התאר, והטעם שפרסותיה שסועות.

מעלת גרה -
מגזרת גרון ומעלת פועל.

והזכיר: הגמל והשפן והארנבת והחזיר -
בעבור שיש לכל אחד הסימן האחד ודרך לשון הקדש להזכיר הזכר מכל מין כי הנקבה בכלל הזכר היא.

והזכיר ארנבת -
יש אומרים:
לפי שלא ימצא הזכר מהם.

ויש אומרים:
שהזכר ישוב נקבה והפך הדבר והראשון קרוב אלי.

[יא, ח]
ובנבלתם לא תגעו -
והכתוב לא הזכיר הנוגע שיטמא עד הערב, רק מדברי קבלה ידענו זה.
והנה הנוגע בזדון יש עליו מלקות כי הוא עבר על לא תעשה ואם רדפנו אחרי הכתוב לבדו בלי העתקה, הנה לא הותר הדג שהוא באגמים, כי הכתוב פרט בימים ובנחלים.

[יא, ט]
סנפיר וקשקשת -
כדברי המתרגם ארמית.

[יא, י]
שרץ המים -
הם הקטנים שנבראו מן המים ובמים נפש חיה מזכר ונקבה.
ואחר שאמר: שקץ הם לכם אמר: ושקץ יהיו לכם לפרש מה שהוא שקץ והוא: מבשרם לא תאכלו והנה הדג יקרא בשר רק מה שאמרו חז"ל בנדרים, הוא על מנהג דברי אלה הדורות

[יא, יב]
והוסיף: כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת –
להיות כלל לכל מים, כי לא הזכיר בתחילה רק הימים והנחלים.

[יא, יג]
הנשר -
ידוע גם זה עוף שיקרא כן בלשון ישמעאל, יש כדמות ראיה שהוא כן, בעבור היות שתי הלשונות קרובות.

העזניה -
אף על פי שיש דברי יחיד שאיננה ביישוב.
טעה הגאון שתרגם אותה אלענקא, כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם ולא היה ולא נברא אלא למשל, וכן יודו חכמי לשונם, אם כן לא יתכן שיאסר השם הדבר שלא היה.

[יא, יד]
הדאה -
שם כלל לשני מינים והם דאה ודיה כמו: ואת הצפור לא בתר עם תור וגוזל.

והנה צדקו המעתיקים שאמרו:

כי ראה היא דאה.
וסרה טענת רבי יונה שאמר:
איך יתכן לאמר השמר לך מהאריה והליש?!

ויש אומרים:
שנשר - מן אשורנו.
ופרס -
מן הלא פרס לרעב.
ועזניה - מן עוז והנו"ן נוסף והוא הנקרא עקב"א.
ודאה - מן כאשר ידאה הנשר.
ואיה - שמנהגה לשבת באיים ידועים.
ועורב - מלשון עֶרֶב בעבור שחרותו.

[יא, טז]
בת היענה -
יש אומרים:

שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת ואין מלת כיענים טענה, כי אינם זכרים רק הם נקבות, כמו יעלים ורחלים.

ואת התחמס -
מגזרת חמס.

ואת השחף -
מוליד השחפת.

והנץ -
יש לו נוצה רבה.
והקרוב, שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום, כי יבקש מקום חם.

[יא, יז]
הכוס -
ככוס חרבות.


ויש אומרים:
שהוא נכסה מעין אדם, על כן ישכון במקום שאין שם יישוב.

השלך -
יש אומרים:

עוף מנהג תולדתו להשליך ילדיו.

ינשוף -
עוף יעופף בנשף כי לא יראה ביום, מפני להט אור השמש.

[יא, יח]
התנשמת -
כל רואהו ישום, גם זה השם נמצא בשרצים.

הקאת -
יש אומרים:

שיש עוף מנהג תולדתו להקיא מאכלו.

הרחם -
אמר הגאון:

שהוא בלשון קדר בחלוף חי"ת בכ"ף, כי בכתבם אות אחד להם.
והאחרים אמרו:
שהוא עוף מרחם על בניו.

[יא, יט]
החסידה -
היא הנראית למועדים ידועים בשנה.

ויש אומרים:
שהיא מפזרת חסד בדרך רחוקה.

האנפה -
שיתנאף מהרה.

הדוכיפת -
אמרו הצדוקים:

שהיא התרנגולת.
ואלה טפשי עולם, כי מי הגיד להם?!

העטלף -
עוף קטן יעוף בלילה והוא מלה מרובע (ר"ל בת ד' אותיות).

ודע כי מלת תשקצו מן העוף - בדקדוק הטעם היא מעט רחוקה ממלת אל תשקצו את נפשותיכם, כי הנפשות פעולים ובעוף טעמו שתדעו שהם שקץ ויהיו נחשבים לכם לשקץ, וכל שרץ קטן שיעוף פעם ופעם הולך על ארבע שקץ.

[יא, כא]
אשר לא כרעים -
העיקר להיות לו עם וי"ו.

לנתר -
אין לו אח והמתרגם אמר: לקפצא בהון כמו: מקפץ וטעם דולג ואמת תרגם.

[יא, כב]
נקרא ארבה
מלשון ריבוי.

הסלעם -
מין יעלה בסלעים.

החרגול -
אם היא מרובעת אין לו אח ואם היא שתי מלות כמלת לפלמוני המדבר תהיה תולדתו, הפך תולדת הסלעם.

החגב -
ידוע מלשון ישמעאל:

[יא, כג]
וטעם אשר לו ארבע רגלים
וכבר נכתב ההולך על ארבע, שיתכן שיש שרץ יש לו ארבע רגלים ולא ילך בהן, רק יעוף לבדו.

[יא, כד]
ולאלה תטמאו -
לכל שרץ העוף בעל ד' רגלים ואת אלה תשקצו מן העוף.

ודעת אחרים:
שפירשו אלה - לכל הבהמה וכל הולך על כפיו.
ולפי דעתי שמלת אלה - על כל הנזכרים למעלה.

תטמאו -
מבנין התפעל ודגשות הטי"ת להתבלע התי"ו
וכן: וישמע את הקול מדבר אליו.
וכבס המטהר.

יטמא עד הערב -
אחז הכתוב דרך קצרה, כי הוא צריך שירחץ במים.

[יא, כה]
והנושא -
חמור מהנוגע, על כן יכבס בגדיו אף כי גופו.

[יא, כו]
וכן משפט כל בהמה - גם פה אחז דרך קצרה וכן הוא: ושסע שוסעת וגרה איננו מעלה או גרה מעלה ושסע איננו שוסעת וכבר אמר: ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם/

וטעם כל הנוגע בהם
והם הנבלות הנזכרות למעלה יטמא כמשפט הנזכרים שהוא עד הערב.

ויש מין ממין הצדוקים שאמרו:
כי כל הנוגע בהם והם חיים יטמא.
ואין צורך להשיב על דברי שיגעון, כי הכתוב לא אסר כי אם בשרם ואמר: ובנבלתם לא תגעו.

[יא, כז]
וכל הולך על כפיו -
בתחלה המשפט אחד וכן: הנושא את נבלתם וזה הפסוק יישר פירושי במלת ולאלה תטמאו כי שם כתוב: וכל הנושא מנבלתם ושניהם בפרשה אחת.

וטעם טמאים הם לכם
להכניס כל ישראל אנשים ונשים וטף משפט אחד להם.

[יא, כט]
וזה לכם הטמא -
במגע גם אלה השמונה לא נוכל לדעתם באמת, גם העופות כי אם מדברי קבלה.

[יא, לא]
וטעם אלה הטמאים לכם בכל השרץ
אלה לבדם הם הטמאים, שיטמאו במותם.

וטעם יטמא עד הערב –
אחר שירחץ.

[יא, לב]
במים יובא -
הבגד או השק או הכלי, שהוא מקבל טומאה וצריכין אנו למסורת.

[יא, לג]
אשר יפול מהם אל תוכו -
מאחד מהם כמו: ויקבר בערי גלעד.

[יא, לד]
וכל משקה -
שם ואני הייתי משקה פועל.

[יא, לה]
והנה התנור ללחם לאפות, והכירים לבשל הבשר, יותצו כי טמאים הם וזאת גזרת מלך.

[יא, לו]
באר בלשון הקדש לשון נקבה והיא הנובעת.
וכן: כהקיר בור מימיה.

ובור -
כרוי או חפור למטר השמים, אם כן תהיה הבאר כמו מעיין, ואין צורך להזכיר הנחל.

ויהיה מקוה מים –
סמוך אל בור כי יש בור אין בו מים.

ויש אומרים:
כי הוא חסר וי"ו, כמו: ראובן שמעון שמש ירח.

ונגע בנבלתם -
המים הנוגעים בנבלתם יהיו טמאים.

[יא, לז]
זרוע -
שם התאר כמו פעול, או הם שתי שמות, והעד: ונתן להם זרעונים.

[יא, לח]
וכי יותן מים -
שישקו את השדה.

ונפל מנבלתם -
על הזרע.

ויש אומרים:
על המים ובא מלת יותן, שהוא לשון יחיד עם מים.
וכן: מי נדה לא זורק עליו.

ומלת יותן –
כמו: יוקח נא מעט מים מהבנין הכבד הנוסף.

[יא, לט]
אשר היא לכם -
מותרת לאכול.

יטמא עד הערב -
אחר שירחץ במים והאוכל חמור כמו הנושא, כי שניהם נושאים זה בחוץ וזה בפנים.

[יא, מא]
וטעם כל השרץ השורץ על הארץ - כל שרץ הארץ ובכלל שמונה שרצים הנזכרים והזכיר שלא יאכלו.

[יא, מב]
גחון -
כמו: על גחונך תלך.

וכל הולך על ארבע –

בשרץ שהוא הקטן, כאשר פירשתי בשרץ המים.

מרבה רגלים -
שם התאר והוא סמוך.

[יא, מג]
אל תשקצו את נפשותיכם -
להיותם מטונפות ומגואלות.


ולא תטמאו בהם -
כי ידוע כי הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל.

ונטמתם בם -
חסר אל"ף, כמו: מרשית השנה.

ויש אומרים:
שהם שני שרשים והעד נטמינו בעיניכם, וטעמו: כאדם שאין לו דעת.

[יא, מד]
והייתם קדושים כי קדוש אני -
על כן אמרתי לכם ולא תטמאו והוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וכן: ויעזוב את עבדיו ורבים כמוהו.

[יא, מה]

טעם כי אני ה' –
כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלהים ואם לא תהיו קדושים - לא אהיה לכם לאלהים, על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלהים - תהיו קדושים.

[יא, מז]
להבדיל בין הטמא -
בעוף ובשרץ המים.

הנאכלת -
המותרת לאכילה.

אשר לא תאכל -
על פי התורה.

חסלת פרשת שמיני


הפרק הבא    הפרק הקודם