פרק ו
פרק ו, ב
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. אע"פ שכבר השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מכל מקום פרט כאן אשה, כי לכך נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, (סוטה ב) וזה שייך יותר בנשים מבאנשים, כי מסתמא הנשים יזירו מן היין. והיה לו לומר כי יפליאו, שהרי עם שניהם הוא מדבר, כדרך שנאמר (ה ו) איש או אשה כי יעשו וגו'. אלא לפי שהיין מזיק יותר לנשים תשושי כח מלאנשים גבורי כח, ואם אשה תזיר מן היין אין הדבר פלא כל כך, כי בנקל לה לבא לידי מכשול של ערוה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל (כתובות סה) ארבעה - אפילו חמור תובעתה כו', אבל האיש ודאי מפליא לעשות אם יזיר מן היין, כי חזק הוא ממנו, לכך נאמר
כי יפליא.
דבר אחר:
כי יפליא לשון הבדלה והפרשה, ודבר זה יש לפרשו בג' פנים:
האחד הוא, שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול, כמו שכתוב (ויקרא י ט,י) יין ושכר אל תשת, וסמיך ליה ולהבדיל בין הקודש לחול. לכך אמר
כי יפליא כשירצה להבדיל בין הקודש לחול, אז יזיר עצמו מן היין פן ישתה וישכח מחקק (משלי לא ה) התורה; לאפוקי הנשים, שאינן בני תלמוד תורה אין לשון הפלאה שייך בהם.
השני הוא, לשון הפרשה מן תענוגי העולם הזה, אשר היין ראש לכולם, כמה שאמר שמטעם זה נאמר במנוח: למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים יג יח). היינו פלאי שמו כי כל מלאך נקרא על שם השליחות, ואני נשלחתי לעשות הבן הילוד נזיר, מופלא ומופרש מכל עניני העולם הזה, ועל שם שנאמר
איש כי יפליא לכך אני נקרא פלאי. ולכך אמר
כי יפליא ולא אמר יפליאו, לפי שגם נדר של האשה תלוי באישה, שהרי כל נדר לענות נפש אישה יקימנו ואשה יפרנו (במדבר ל יד). אם כן גם נדרה תלוי בו, ואין הכוונה בנזירות זה שיהיה פרוש מן היין ל' יום, ואחר כך יחזור להיות בסובאי יין כבראשונה, דאם כן, צדיק מה פעל, אלא הכוונה שירגיל את עצמו מעט מעט כי כל התחלות קשות ובל' יום הוי חזקה ששוב לא יהיה להוט אחריו כל כך.
השלישי הוא, על דרך שאמרו רבותינו ז”ל (נדרים כב) הנודר כאלו בנה במה כו', ומאמר זה תמצא עליו פירוש יקר מאד לקמן בפרשת מטות (ל ג) ע"ש. וזה מסכים למאן דאמר שהנזיר נקרא חוטא (נדרים י) והחטא הוא שבונה במה לעצמו והוא פורש את עצמו מכל העולם לנהוג איסור בדבר שהכל נוהגים בו היתר, לכך נאמר
כי יפליא. שהוא רוצה להיות מובדל ומופרש מזולתו, ובונה במה לעצמו, ודבר זה אינו מצוי בנשים, כי מסתמא דעתם לפי שרואין סוטה בקלקולה, ולא כדי לבנות במה לעצמם.
פרק ו, יא
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. שלא נזהר מן טומאת המת. רבי אלעזר הקפר אומר על שציער עצמו מן היין (נזיר ג) והוא פלאי כי יש להפליא על דבריו, שאם נצטוה להביא ב' תורים על שציער עצמו מן היין, למה מביא כפרה זו דווקא אחר שנטמא במת?
ועוד, שהכתוב קראו קדוש, ואיך יאמר ר"א שנקרא חוטא?
ונראה שגם ר"א מודה שכל ימי המשך נזירתו הוא נקרא קדוש ולא חוטא, כי נזיר אלהים הוא, אמנם אם נטמא במת שדינו והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ומכאן להלן חושבנא ולמפרע איגלאי מילתא שהימים הראשונים לא היו בכלל הנזירות, וכאלו ציער את עצמו בהם מן היין בלא טעם בלא עת נזירתו, ועל כן הוא נקרא חוטא על אותן הימים הראשונים, שאינו בהם כי אם כמצטער בעלמא בלא נזירות וקדושה, וזה פירוש יקר.
אמנם מקום אתי לפרש דברי ר"א בדרך אחר ולומר, שלכך נקרא הנזיר חוטא, כי אילו היה איש תם וישר מכלכל דבריו במשפט, לא היה צריך לנדור ולהזיר, כי מי יעכב על ידו להתנהג בפרישות ובהרחקת המותרות בלא נדר, ומדאצטריך להתקשר בנזירות, זה יורה כי הוא יודע בעצמו שאין מעצור לרוחו, על כן הוא קופץ ונשבע כנגד היצר הרע, ובזה גרם לעצמו צער, כי כל דבר הנדור יצרו תוקפו ביותר, ומטעם זה נקרא כל נודר חוטא, כמו שלמדו (נדרים עז) מן פסוק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. (דברים כג כג) לפי שמגרה היצר הרע בעצמו, ואומרים לו: לא דיך מה שאסרה עליך תורה במאסר של היצר הרע והבו דלא לוסיף עליה, כי בכל מה שאסרה התורה, אע"פ שגרמה לנו גירוי היצר הרע, כמה שאמר שמתגרה בישראל יותר מבאומות (סוכה נב) מכל מקום השנים יעמדו נגדו תורה שבכתב, ותורה שבע"פ.
אמנם העובר בבל תוסיף, הרי הוא מוסיף גירוי היצר הרע, אולי בהוספה זו לא תוסיף התורה תת כחה לעמוד כנגדו, כי אין כחה כי אם בדבר שהתורה סבה לו, כי המוחץ הוא ירפא. כך נזיר זה נקרא חוטא משני צדדים:
הן מצד שקודם נזירות זה היה כעיר פרוצה אין מעצור לרוחו, עד אשר הוצרך להתקשר בנזירות,
הן מצד שבהיותו נזיר הוא מגרה היצר הרע בנפשיה,
אבל מכל מקום קדוש יאמר לו אם יעמוד כנגדו, כי היצר הרע כל מזימותיו לפרוץ גדרו, וזה הוא שאמר:
וכי ימות עליו מת בפתע פתאום וגו'. הורה כי כל זה מעשה שטן, אשר הקרה לידו מקרה בלתי טהור זה בפתע פתאום באונס ובלא יודעים כדי לטמא ראש נזרו, על כן הוצרך לכפרה מאשר חטא על הנפש. וציער עצמו מן היין, כי ע"י צער זה גרם ליצר הרע שנתגרה בו וסבב סבות לטמא נזרו.
ועוד הוצרך לכפרה על שציער עצמו, ותחת אשר לא עבד את ה' בשמחה כי אם בצער, והשמחה הוראה על שלימות הפועל, כמו שכתוב (תהלים קלט כד): וראה אם דרך עוצב בי וגו'. כי אילו היה שמח בנזירות זה, היה נזהר בשמירה יתירה מן הטומאה, אך מאחר שלא נזהר בה, זה הוראה שלא היה שמח בנזירות זה, ובזה מצא לו היצר הרע מקום לבצר ממנו כל אשר יזם לעשות, וצדיקים ישמחו ויעלזו לפני ה' וישישו בשמחה (שם סח ד) בי"ת של
בשמחה פירושה בזכות השמחה, שעבדו את ה' בשמחה כאמור.
פרק ו, כג
כה תברכו את בני ישראל. סמך הברכות לנזירות, כי היין קובע ברכה לעצמו אבל לא לאחרים, ואדרבא הביא יללה וקללה לעולם למאן דאמר עץ הדעת גפן היה (סנהדרין ע), וכן גרם קללה לאדם וחוה, ולזרעו של נח, וללוט. ומלת
כה קאי אפרשה שלמעלה, לומר שהכהן המברך לא יהיה שתוי יין בעמדו לברך את ישראל, כי צריך לאמר הברכות, כמו שכתוב
אמור להם. ונקרא שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך, על כן צריכין להיות כנזירים.
ובמלת כה חתם כל הברכות שיהיו דוגמת ברכת אברהם שנתברך
בכה שנאמר (בראשית טו ה) כה יהיה זרעך. ועל כן רצה בלעם לבטל מישראל ברכת כה שנאמר (במדבר כג טו): התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה.
ואמרו במדרש:
אתה בקרבנותיך תבטל ברכת כה יהיה זרעך. ואני אבטל ברכת כה תברכו וגו'.
ובזה ראיתי ליישב, מה שמסיק ברבתי (בלק כ ז) בפסוק אולי אוכל נכה בו. (שם כב ו) מה מנכין מן הסאה?
חלק כ"ד כך בקש לנכות מישראל חלק כ"ד מן ס' רבוא, דהיינו כ"ה אלף. ויש להקשות מה יתרון לו בכל עמלו כשינכה כ"ה אלף מן ס' רבוא?
ועוד, למה נפלו דווקא כ"ד אלף?
אלא ודאי שלא בקש כי אם לבטל מישראל ברכת
כה וחשב שנפילת כ"ה אלף נוגע בברכת כה, ובביטול ברכה זו יהיה לו מקום אז לקללם. אבל לא עלתה בידו, כי לא יוכל להם כי אם במספר כ"ד, עד מספר כ"ה ולא עד בכלל, כי עמדה להם ברכת
כה תברכו. לשלא תחול הקללה יותר. וזה פירוש יקר.
ואולי מספר
כה הוא בזכות כ"ד מתנות כהונה ועם ברכת כהנים הרי כ"ה מתנות כהונה, בזכותם חלה הברכה על ישראל. ואם תשאל מה הנאה יש לכהנים בברכה זו, שתהיה נחשבת בכלל כל מתנות כהונה?
תלמוד לומר (בראשית יב ג): ואברכה מברכיך. אם כן ע"י ברכה זו יקבלו גם המה ברכה. (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר' ישמעאל אומר וכו' כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים)
ועוד שנוסח הברכות
יברכך ה'. ודרז"ל (במ"ר יא ה) בנכסים, וברכה זו חוזרת גם לכהנים, כי בזמן שיש לישראל נכסים מרובים, לפיהם ירבו מתנות כהונה תרומות ומעשרות דאם לא כן מאין יקחו המן הגורן או מן היקב?!
אמור להם. מכאן למדו רז"ל (ספרי ו קמג) שהחזן מקריא לכהנים מלה במלה נוסח הברכות, וטעמו של דבר שהחזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה, ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו, כי הוא אומר תחילה אל הכהן
יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה'; ואחר כך כשהכהן אומר לישראל
יברכך ה'. הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן, אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן. ובזה מיושב מה שאמר (בראשית יב ג) ואברכה מברכך ומקללך אאר. והיה לו לומר ואאר מקללך כדרך שאמר ואברכה מברכך. אלא שרצה לומר שהכהן המברך את ישראל, אני מברכו תחילה, כדי לעשות את הכהן כלי מלא וגדוש, ויוריק מן כלי מלא ברכת ה' על ישראל. אבל בקללה אין שייך לומר כן, אלא אחר שיקללם אאר אותו ולא קודם, לכך נאמר:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם תחילה, (עיין חולין מט) ע"י שיאמר החזן לכהן תחילה
יברכך ה'.
פרק ו, כד
יברכך ה' וישמרך. בביאור נוסח הברכות רבו הדעות איש לפי שכלו יפרשם ובילקוט (ו תשי) תמצא הרבה דעות, יבוקש ממקומו, ואין להאריך בזכרונם. אך אומר אני דרך כלל, מאחר שכל הברכות מתחילים ביו"ד אשר הנעלם ממנה עולה למספר י' כמו הנגלה, כי הנעלם מן יו"ד הוא ו' ד', שמע מינה שכל הברכות כפולות, כי חלק מהם אל הגוף וחלק מהם אל הנשמה הנעלמת, כי שניהם באו במספרם עשרה.
כמו שאמרו רבותינו ז”ל (נדה לא):
ג' שותפים באדם אביו מזריע לובן שבו. שממנו גידין, ועצמות, ומוח שבראשו, וצפרנים, ולובן שבעינים, הרי ה'. אמו מזרעת אודם שבו. שממנו עור, ובשר, ודם, ושערות, ושחור שבעינים, הרי ה'. והקב"ה נותן בו י' דברים רוחניים והם. רוח, ונשמה, וקלסתר פנים, וראית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ודעת, ובינה, והשכל.
וכל כ' חלקים אלו מתברכין ע"י שישא הכהן י' אצבעותיו כדי שמן כל אצבע תחול הברכה על חלק גשמי הנגלה ועל חלק רוחני הנסתר, וג' יודי"ן היינו ס' כנגד ס' אותיות שבכל הברכות אשר עליהם דרשו (ילקו"ש שיר ג תתקפו) פסוק (שיר ג ז) ששים גבורים סביב לה. וג' י' היינו ל' ונסמכו לסתם נזירות ל' יום לומר לך שבזכות הנזירות יזכו לברכות.
ועל צד הרמז יש לומר ג' ברכות אלו, על דרך שפרשתי למעלה פרשת יתרו (יט ד) המדרש (שהש"ר ג כא) האומר, שמתחילה קרא הקב"ה לישראל
בת, ואחר כך
אחות, ואחר כך
אם, כי כל זה מורה על הממשלה, כי מתחילה קראה
בת שמסתמא האב מושל על הבת, והוא למעלה והבת למטה, על כן אמר:
יברכך ה' וישמרך. שתמשוך שפע הברכות מלמעלה כי הוא שומריך, וכל שומר למעלה מן הנשמר, כמו שכתוב (משלי ו כב): בשכבך תשמור עליך. וכן רבים, ואחר כך קראה
אחות בדומה לו, על מדריגה זו נאמר:
יאר ה' פניו אליך. בעמדך לנגדו פנים בפנים, כדרך קבלת הלבנה אורה מן החמה בעמדה לנגדה, ואחר כך קראה
אם, המושלת על הבת, כך צדיק מושל ביראת ה', כמו שעיני הבת נשואות אל האם כך
ישא ה' פניו אליך כביכול, ואין להאריך בדברים אלו אבל נכוחים הם למוצאי דעת.
פרק ו, כו
ישא ה' פניו אליך. במסכת ראש השנה (יז) הקשו כתיב (דברים י יז) אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך כו'. וכתבו התוספות שאין זה קושיא, כי כאן מדבר בפנים של הקב"ה, ולהלן מדבר בפנים של אדם, שלא ישא ה' פני גדול, ונראה שדעת המקשה, שכל נשיאות פנים, מורה על פנים הראוין ליפול או להיות כבושים, והמה מנושאים דרך ויתור, כמו שנאמר (בראשית ד ז,ח): למה נפלו פניך. הלא אם תטיב שאת. יהיו מנושאים, וכשאמר להלן אשר לא ישא פנים, היינו שפני החוטא הראויין ליפול כפני קין וחביריו לא ישא אותם ה' להגביהם מנפילתם אלא יפול הנופל הראוי ליפול דחו ולא יכלו קום. (תהלים לו יג) כי אין הקדוש ברוך הוא מוותר כלום, וכאן אמר
ישא ה' פניו אליך. מדקאמר
ישא שמע מינה שאפילו בשעת הכעס, שישראל ראוין להיות בהסתרת פנים, וכל המסתיר פניו דומה כאילו הם כבושים למטה כביכול, מכל מקום אומר הקדוש ברוך הוא שדרך ויתור אשא לך פני שיהיו מכוונין נגד פניך, כי אין אומרים ישא כי אם בראוי ליפול או ראוי להיות כבוש, קשיא ויתור אויתור.
ובמדרש (במ"ר יא ז):
אמר הקדוש ברוך הוא, ואיך לא אשא להם פנים?
אני אמרתי בתורה (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת. והם מחמירים עד כזית ועד כביצה, רצה לומר הנה ברך לקחתי מהם וברך ולא אשיבנה. ואיך לא אשיב להם ברכה דרך ויתור תמורת הברכה אשר אני לוקח מהם גם כן דרך ויתור.
ומה שאמר: אשר לא ישא פנים היינו לכל האומות שאינן עושין כלום דרך ויתור, אבל כאן נאמר
ישא ה' פניו אליך דווקא כי אתה עושה דרך ויתור ומחמיר על עצמך, גם אני אשא פני אליך דרך ויתור, ואפילו ויתור זה אינו בכל דבר, כי אם מדה במדה ממש, כי אתם מחמירין עד כזית אפילו בלא שביעה כאלו אתם שבעים, כך אוותר לכם שאפילו אוכל קמעא מתברך במעיו, ועל זה אמר
וישם לך שלום. וכמו שכתוב (תהלים קמז יד) השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך. וכן הוא אומר (ויקרא כו ה,ו) ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ. ופירוש זה נכון וברור בהבנת מדרש זה.