מצודות דוד, מלכים א פרק יט



פסוק א
אשר עשה. בהרדת האש והגשם:

פסוק ב
כה יעשון וגו'. הוא ענין שבועה וגזמה ולא אמרה, וכאילו אמרה כהטובה ההיא יעשון וגו', ועוד יוסיפו טובה, כי כעת מחר וגו', ואמרה בלשון רבים, כי עבדה לבעל ולאשרה
אחד מהם.
מנביאי הבעל:

פסוק ג
וירא. ראה עצמו בסכנה
אל נפשו.
בעבור למלט נפשו
אשר ליהודה.
ואינה ממשלת אחאב:

פסוק ד
תחת רותם. לחסות בצלו
וישאל.
שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים
רב עתה.
רצה לומר, הואיל ואני עתה בצער, הנה נחשבים לי ימי למרובים, ואין לי חפץ בהם, ולכן קח נפשי, כי לא לעולם אחיה, כי לא טוב אנכי מאבותי, להנצל מן המיתה, ואם כן מה לי עתה, מה לי לאחר זמן:

פסוק ה
וישכב וגו'. רצה לומר, אף כשבא לשכב ולישן בהתפשטות רגליו, לא מצא שנים יחד, לחסות בצילם כל אורך הגוף
והנה זה.
הלשון הזה יורה למהירות הדבר, לומר, מיד כשישן בא אליו המלאך, וכן (שיר השירים ב ח) קול דודי הנה זה בא
נוגע בו.
להקיצו משנתו:

פסוק ז
כי רב ממך הדרך. רצה לומר, הדרך שאתה רוצה ללכת בה, היא מרחק רב מפה, ולא תמצא מה לאכול, ולזאת קום ואכול שוב, וממנו תשבע זמן רב:

פסוק ח
בכח האכילה ההיא. על פי נס, לא נתעכלה במעיו כל הזמן ההוא
עד הר.
עד בואו להר האלהים, והוא הר חורב:

פסוק ט
אל המערה. שעמד בה משה, וכמו שנאמר (שמות לג כב) ושמתיך בנקרת הצור, ותרגומו, במערת טנרא
מה לך פה.
למה באת הנה, ובא השאלה בדרך לשון בן אדם השואל בכדי להכנס עמו בדברים, ודוגמתו (בראשית ד ט) אי הבל אחיך:

פסוק י
קנא קנאתי לה'. מקנא הייתי קנאת ה', להרוג נביאי הבעל, ולעצור המטר, על אשר עזבו בריתך וגו'
הרסו.
כמו שנאמר למעלה (יח ל) וירפא את מזבח ה' ההרוס
לבדי.
כי מאת הנביאים שהחביא עובדיה, אינם ידועים להם
ויבקשו וגו'.
כאומר לזה באתי הנה, להתפלל במקום המקודש, לקחת נקמתי מהם:

פסוק יא
צא. צוהו לצאת מן המערה ולעמוד בהר לפני ה', כי כבוד השכינה תעבור לפניו
והנה ה' עובר.
אחר כל המחנות ההם
ורוח גדולה.
תרגם יונתן, משרית מלאכי רוחא. רצה לומר, מחנה מן מלאכי רוח עברו לפני ה', עד לא עבר כבוד השכינה
לא ברוח ה'.
רצה לומר, בא אליו קול הנבואה ואמרה, שאין כבוד השכינה עוברת במחנה מלאכי הרוח
רעש.
תרגם יונתן, משרית מלאכי זיעא
לא ברעש ה'.
קול הנבואה אמרה, לא ברעש ה':

פסוק יב
אש. תרגם יונתן, משרית מלאכי אשתא
לא באש ה'.
כן אמרה קול הנבואה
קול דממה דקה.
רצה לומר, קול חשאי כאלו היתה מורכבת מקול ומשתיקה, ולתוספת ביאור אמר, שהקול היה דקה, ותרגומו, קול דמשבחין בחשאי:

פסוק יג
כשמוע אליהו. את קול הדממה, והשכיל שהכבוד עובר, וכרך פניו באדרתו לבל יביט את הכבוד, כמו שנאמר במשה (שמות ג ו) ויסתר משה פניו
ויצא ויעמוד.
ויצא מהמערה ויעמוד בפתח
מה לך פה.
על כי הראהו הכבוד, ולא עבר ברוח וברעש ובאש, כי אם בקול דממה דקה, כי חפץ חסד הוא, ולא יעיר כל חמתו לבוא ברוח וברעש ובאש, ולזה שאל לו שוב, מה לך פה, רצה לומר, העודך באת הנה, לבקש נקמה:

פסוק יד
ויאמר קנא קנאתי. רצה לומר, הלא מאז קנאתי קנאת ה', ולא לכבודי, ולזה גם עתה אבקש נקם, למען כבוד שמו:

פסוק טו
לך שוב לדרכך. בדרך אשר באת הנה, והוא במדבר דמשק
ובאת.
אל דמשק
ומשחת.
הלשון הזה יורה על מינוי הגדולה, והושאל ממשיחת מלכי ישראל, שהיתה משיחה ממש:

פסוק טז
תמשח לנביא. אף בזה הוא ענין מינוי הגדולה
תחתיך.
אחר שתעלה בסערה השמים:

פסוק יז
והיה הנמלט. לפי שבקש נקמה מישראל, צוה לו המקום למשוח אלו, והם יהיו השלוחים בדבר הנקם, כי חזאל ירבה להשמידם, והנמלט ממנו, ימית יהוא, כי יהרוג כל בית אחאב וכל עובדי הבעל (ואף שיהוא הרגם טרם מלוך חזאל, עם כל זאת אמר לשון נמלט, כי אילו לא המיתם יהוא, היו נמלטים מחרב חזאל, על כי המה אין מדרכם לרדת במלחמה, להיות הם נהרגים ביד חזאל)
ימית אלישע.
אמרו רבותינו ז"ל שהם הנערים המנוערים מן המצות, שהרגם בקללתו:

פסוק יח
והשארתי. אף שתמשול בם חרב חזאל, לא יכלה הכשרים שבהם, שיהיו במספר שבעת אלפים, אשר המה חשבון כל הברכים וגו', כי זולת אלו לא ימצא בהם עוד כשרים:

פסוק יט
והוא חורש. הולך אחר הבקר החורש
שנים עשר צמדים לפניו.
כי היו שם י"ב חורשים, ובכל אחד צמד בקר, והוא באחרונה בשנים העשר, אם כן הלכו לפניו י"ב, כי גם צמדו הלך לפניו, כי דרך החורש ללכת אחרי הבקר
אדרתו.
השליך עליו קצת מאדרתו, לרמזו שיהא נביא לה', וילבש גם הוא אדרת כמנהג הנביאים, וכמו שנאמר (זכריה יג ד) ולא ילבשו אדרת וגו':

פסוק כ
אשקה נא. כדרך השואלים רשות ונפטרים ללכת מאתם
לך שוב.
לך לנשק אביך ואמך כאשר אמרת, ושוב אלי
כי מה עשיתי לך.
כי הנפלאות והניסים מה שעשיתי, אזי המה גם לך, רצה לומר, גם אתה תעשה כמוהם, אם תלך אחרי:

פסוק כא
ובכלי הבקר. שהמה מעצים
ויתן לעם.
שהיו עמו בחרישה, ועשה זאת לגודל השמחה:

הפרק הבא    הפרק הקודם