מצודות דוד, ירמיהו פרק נא



פסוק א
במלכו. בעת שנמלך:

פסוק ג
כי על אף ה'. כי בעבור שהיתה אף ה' בירושלים וביהודה כ"כ גדולה עד להשליך אותם מעל פניו לזה העיר לב צדקיהו למרוד במלך בבל להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו:

פסוק ד
למלכו. למלכות צדקיהו
דיק.
הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה:

פסוק ה
ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וגו':

פסוק ז
ותבקע העיר. חיל נ"נ בקעו חומתה וכאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם
יברחו.
היו בורחים
דרך שער וגו'.
בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך
דרך הערבה.
בדרך ההולך אל ערבות יריחו:

פסוק ח
וירדפו. ארז"ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:

פסוק ט
רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ"נ לרבלה
משפטים.
התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמ"ש (בדברי הימים ב' לב):

פסוק יא
בית הפקודות. בית הסוהר:

פסוק יב
תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו וצדקיהו מלך י"א שנה הרי י"ט
עמד.
ועמד לפני מלך בבל לשמשו:

פסוק יג
בית הגדול. הוא פירוש על מה שאמר כל בתי ירושלים לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים ואותם לבד שרף ולא זולתם:

פסוק טו
הנשארים. אשר לא נהרגו
ואת הנופלים.
אותם שהטו עצמן אל מלך בבל לעבדו
ואת יתר האמון.
הנשארים בכל ערי יהודה:

פסוק טז
רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:

פסוק יח
אשר ישרתו בהם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבית המקדש:

פסוק יט
ואת המזרקות. על שהיו מזרקות של כסף ומזרקות של זהב לזה חזר והזכיר וכן הסירות והכפות
אשר זהב וגו'.
ר"ל בין של זהב בין של כסף הכל לקח:

פסוק כ
אשר תחת המכונות. ר"ל אשר היו אצל המכונות וגו' כי הבקר היו תחת ים הנחושת כמ"ש במלכים, או ר"ל במקום המכונות כי יתכן כשהוריד אחז את הים מעל הבקר ונתנו על מרצפת אבנים ואת הכיורות הסיר מעל המכונות כמ"ש (במלכים ב טז) שם אז את הכיורות על הבקר במקום המכונות ונשאר כן עד הגולה
לא היה משקל.
לא היה מהאפשר לשקול הנחושת של כל הכלים האלה:

פסוק כא
והעמודים. ר"ל העמודים שלקח היה קומת כ"א י"ח אמה
יסובנו.
היה מסבב את היקף העמוד
ועביו.
עובי דופני העמוד היה ארבע אצבעות והחלל באמצעיתו:

פסוק כב
וכותרת עליו. על העמוד ממעל היה כעין כותרת עשוי מנחושת
הכותרת האחת.
ר"ל קומת כל אחת כי לכל עמוד היה כותרת
ושבכה ורמונים על הכותרת.
ר"ל ממעל על הכותרת היה מעשה שבכה וכדמות רמונים היו תלוים על הכותרת מסביב ובמלכים (א ז) נתבאר מלאכת הכותרת
הכל נחושת.
הכותרת והרמונים
וכאלה.
כדמות הכותרת והשבכה שהיה להעמוד האחד היה גם להעמוד השני וגם רמונים היה גם להשני:

פסוק כג
תשעים וששה רוחה. לרוח האולם ואוירו היה נראה צ' וששה כי ארבע מהם היו נכסים מעין הרואה כי העמודים עמדו סמוכים לכותל
כל הרמונים מאה.
מספר הזה היה לטור האחד אבל היה לכ"א שני טורי רמונים כמו שמפורש במלכים (א שם)
על השבכה.
היו תלוים על השבכה סביב (ולמעלה אמר על הכותרת כי השבכה היה חלק מהכותרת ואליה תחשב):

פסוק כד
כהן הראש. הוא היה כ"ג
כהן המשנה.
שני לו הוא הסגן
שומרי הסף.
שומרי מזוזת השער הם השערים:

פסוק כה
מרואי פני המלך. ר"ל היושבים תמיד עם המלך
אשר נמצאו בעיר.
ולא ברחו ממנה כיתר השרים
ואת סופר שר הצבא.
הסופר של שר הצבא
כמצביא.
על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה
מעם הארץ.
מהמכובדים שבהם אשר נמצאו בעיר ולא ברחו:

פסוק כח
זה העם. זהו חשבון כל העם הגולים לבבל
בשנת שבע.
הוא גלות יכניה היתה בשנת שבע לכיבוש יהויקים בראשונה
יהודים.
מבני יהודה:

פסוק כט
בשנת שמונה עשרה. הוא גלות צדקיהו שהיתה בשנת י"ח לכבוש יהויקים בראשונה וי"ט למלכות נ"נ
מירושלים.
הגלה מירושלים:

פסוק ל
בשנת שלש ועשרים. אז כבש את צור ושטף את היהודים שבסביבות עמון ומואב כן הוא בס"ע
כל נפש.
של שלשת הגליות מבני יהודה:

פסוק לא
נשא וגו' את ראש. ר"ל הרים וגדל אותו בשנה הראשונה למלכותו:

פסוק לב
טובות. דברים טובים ונחומים
ממעל.
עליון לכסא שאר המלכים אשר היו עמו:

פסוק לג
ושנה. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא להחליפם באחרים
לחם.
כל הסעודה קרויה על שם הלחם
לפניו.
ר"ל עמו יחד
כל ימי חייו.
של יהויכין:

פסוק לד
וארוחתו ארוחת תמיד. פרס הנתונה לו היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק והיה למאכל לאנשי ביתו כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד
דבר יום ביומו.
דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו ולא העבירו המועד:

    הפרק הקודם