מצודות דוד, שופטים פרק ט



פסוק ב
המשל. אם למשול בכם שבעים איש, כי כולם בני ירובעל הם ומי נדחה
וזכרתם.
רצה לומר, בעבור הקורבה ראוי להמליך אותי, ויהיו כולם נדחים:

פסוק ג
אחינו הוא. כי עם כולם היה לו קורבה:

פסוק ה
ויותר יותם. מבני ירובעל ממספר שבעים, כי עמו היו שבעים:

פסוק ז
וישמע וגו'. בעבור הגמול אשר תשמעו אלי:

פסוק ח
הלוך הלכו העצים. פתח דבריו במשל, ועם שאין כל דברי הנמשל ידמו להמשל, הנה קצת הדברים ידמו, ויתר דברי המשל באו ליפות המשל ולהכניס בלב השומע:

פסוק ט
החדלתי. וכי אחדל מליתן פריי הטוב
בי.
רצה לומר, בפריי
יכבדו וגו'.
כי בשמן זית מכבדים את המקום בנרות המנורה (שמות כז כ), ואת האנשים במשיחת הכהנים והמלכים (כריתות ה ב)
והלכתי.
רצה לומר, וכי אעזוב עסקי ואלך להיות מתנוענע ומטולטל בעבור צרכי העצים, כי אם אמלוך, אעזוב בעל כרחי עסקי לטרוח בצרכי המלוכה:

פסוק יג
המשמח וגו'. כי אין אומרים שירה בבית המקדש כי אם בעת ניסוך היין (ברכות לה ב), ובאנשים נאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש:

פסוק טו
אם באמת. לא דרך לעג, לצחק בי לאח"ז
חסו בצלי.
רצה לומר, במעט הצל שיש בי אהיה עליכם למחסה
ואם אין.
שלא באמת תמשחו אותי, כי אם לצחק בי
תצא אש.
רצה לומר, דעו כי סוף הדבר יהיה שממני תצא האש ותשרוף אף הארזים הגבוהים, ואני עמהם:

פסוק טז
ועתה. רצה לומר, עתה שמעו הנמשל
אם באמת.
רצה לומר, וכי באמת ובתמים עשיתם מה שהמלכתם את אבימלך, וכי טובה עשיתם וגו', וכי כגמול וגו', בתמיה:

פסוק יז
אשר נלחם. רצה לומר, הלא גמול ידיו היה לטובה אשר נלחם אבי בעבורכם וסיכן נפשו במלחמה, והיה מהראוי לשלם לו כגמול ידיו:

פסוק יח
ואתם קמתם. לא די שלא שלמתם טובה, כי אם עוד עשיתם הרעה
בן אמתו.
בן שפחתו, ולא מבני אשתו הגבירה
כי אחיכם הוא.
לא המלכתם אותו בעבור כבוד אבי, כי אם על שהוא קרוב לכם מאמו השפחה:

פסוק יט
ואם באמת וגו' היום הזה. רצה לומר, ואם עם כל זאת תאמרו, אם מתחלה עשינו הרעה להרוג את בני גדעון, מכל מקום היום הזה מה שהמלכנו את אבימלך בנו, הוא לכבוד גדעון וביתו. ואמר, אם כדבריכם כן הוא ש'באמת ובתמים וגו' היום הזה', אזי יהיה גמולכם אשר תשמחו זה בזה:

פסוק כ
ואם אין. רצה לומר, ואם אין הדבר בעבור כבוד אבי וביתו כי אם בעבור שהוא אחיכם מן האם, אזי יהיה גמולכם להיות שנאה ומריבה בין אבימלך ובין אנשי שכם ובית מלוא הסמוך לשכם ותאבדו כולכם, וכאשר אמר האטד אל העצים:

פסוק כא
מפני אבימלך. מפני יראת אבימלך, שלא יהרגנו:

פסוק כד
לבא חמס. רצה לומר, מה' היתה, למען יבוא גמול החמס שחמסו המלוכה מבני גדעון, וגמול דמם, לשום העונש על אבימלך אשר הרגם וגו':

פסוק כה
לו. לאבימלך, לתפשו ולהרגו
ויגזלו.
בהיותם מתמידים לשבת יחידים בראשי ההרים, ועל כי מרדו באבימלך, עשו הישר בעיניהם
ויגד לאבימלך.
אשר הקימו עליו מארבים, והיה נשמר מלבוא לשכם:

פסוק כו
ויבטחו בו. חשבו שיעזרם הוא מול אבימלך:

פסוק כז
ויצאו השדה. כי טרם בוא געל אליהם פחדו מאבימלך לצאת השדה, והיו נסגרים בהעיר:

פסוק כח
מי אבימלך ומי שכם. רצה לומר, הלא מהראוי שהנכבד ימשול על הפחותים ונבזים, והנה נהפוך הוא, כי מי אבימלך הלא הוא פחות ונבזה, ו'מי שכם', רצה לומר, הלא בעלי שכם המה נכבדי ארץ
כי נעבדנו.
אשר נעבוד לאבימלך, וכלל עצמו עמהם על כי ישב בשכם ומהם יחשב
הלא בן ירובעל.
רצה לומר, וכי הוא ירובעל עצמו שעשה לכם תשועה, הלא בנו הוא ואין לעבדו בעבור אביו
וזבל פקידו.
הלא זבול הוא פקידו ולא הועמד מן ירובעל עצמו, ואם אין מהראוי לעבוד לאבימלך, מכל שכן לפקידו
עבדו את אנשי חמור.
רצה לומר, ואם מהראוי לעבדו בעבור שמשל בכם אביו, אם כן, לכו ועבדו את אנשי חמור, כי חמור היה אבי שכם, רצה לומר, שר של שכם, אם כן, עבדו בניו בעבור שמשל אביהם.
ומדוע.
רצה לומר, ואם בעבור תשועת גדעון, מהראוי לעבוד גם לבנו, זה היה ראוי למי שעשה התשועה לאבותיכם שכבר מתו, ומדוע נעבדנו אנחנו, הלא לא לנו היתה התשועה:

פסוק כט
ומי יתן. הלואי והיה העם הזה ברשותי, אז הייתי מסירו ממלוכה מכל וכל
ויאמר לאבימלך.
אמר להגיד לאבימלך, הרבה צבאך מה שתוכל וצאה עמי למלחמה:

פסוק לא
בתרמה. בהיותו יושב בתרמה, והיא ארומה האמור למטה (פסוק לא), ובשתי השמות היתה נקראת.
והנם.
געל ואחיו מפתים אנשי העיר לעשות העיר מצור בעבורך שלא תכנוס בה (וכמו שיקרא מצור כאשר יצורו מבחוץ לבלי תת יוצא ממנו, כן יקרא מצור כאשר יצורו מבפנים לבלי תת בוא לתוכה):

פסוק לג
יצאים. כאשר התפאר באמרי פיו.
כאשר תמצא ידך.
רצה לומר, כפי יכלתך, אם להרגו אם לתפשו:

פסוק לה
מן המארב. ללכת על העיר למלחמה:

פסוק לו
כאנשים. צל ההרים, הם הנראים לך אנשים, וכונתו היתה לבל יכיר בהם עד אשר יבואו פתאום:

פסוק לז
הנה עם. לא צל הרים הוא, כי הנה עם יורדים וגו':

פסוק לח
הלא זה העם. המה עמו של מי אשר מאסתם בו:

פסוק לט
לפני וגו'. רצה לומר, בראש כולם:

פסוק מ
עד פתח. ממקום המלחמה עד בואם פתח השער נפלו חללים:

פסוק מא
וישב. רצה לומר, חזר לשבת בארומה כמאז
ויגרש.
לאחר זמן כאשר חזקה ידו:

פסוק מב
ויגדו. מאנשי אבימלך:

פסוק מג
את העם. אשר עמו.
וירא.
וכאשר ראה:

פסוק מד
והראשים. רצה לומר, אחד מהראשים
פתח שער.
לבל יצא מן העיר לעזור להעם שבשדה:

פסוק מה
ויזרעה מלח. פזר מלח לקלקל השדות:

פסוק מו
וישמעו וגו'. כי מגדל שכם לא עמדה בתוך העיר:

פסוק מח
מה ראיתם עשיתי. כמו ראיתם מה עשיתי וגו':

פסוק מט
על הצריח. רצה לומר, סמוך לה:

פסוק נב
עד פתח. כי השער היה מעץ:

פסוק נד
נושא כליו. כלי זינו
אשה הרגתהו.
ולקלון יחשב לו:

פסוק נו
את רעת. את גמול רעת:

הפרק הבא    הפרק הקודם