מצודות דוד, שמואל ב פרק א



פסוק ה
איך ידעת. שמא מאומד, או מפי השמועה:

פסוק ו
נקרא נקריתי. במקרה באתי להר הגלבוע
נשען.
על כי הפיל עצמו על חרבו וכמו שכתוב בשמואל א' (לא ד), נחלה מן המכה והיה נשען על חניתו, ואנשי הרכב באו קרוב אליו:

פסוק ח
מי אתה. מאיזה עם:

פסוק ט
כי כל עוד. רצה לומר, כל הנשאר בי עוד, הוא רק אשר עדיין נפשי בי ולא יותר, כי כבר הלכו ממנו ההרגשות כולם, ואם כן בודאי אמות, ולזה השלם המיתה, לבל יתעללו בי הערלים טרם אמות:

פסוק י
כי לא יחיה. אי אפשר לו להשאר חי אחרי ההפלה שנפל על חרבו:

פסוק יב
ועל עם ה'. אלו הגדולים שבהם
ועל בית ישראל.
הם יתר העם:

פסוק יג
אי מזה אתה. מאיזה מקום אתה, אם עודך עדיין יושב בארץ עמלק, או אתה גר בארץ ישראל, רצה לומר, אם נתגיירת
בן איש גר עמלקי.
עוד אבי בא לגור בארץ ישראל, והוא נתגייר:

פסוק יד
איך לא יראת. רצה לומר, הואיל ואתה ישראל ומלידה, איך לא יראת מה' לשלוח יד במשיחו, עם כי צוה לך והיה קרוב למות, מכל מקום חטאת לה':

פסוק טז
דמך על ראשך. רצה לומר, עון מיתתך על עצמך, כי אתה בעצמך העדת בך שאתה הרגתו, ואף אם אין האמת אתך, וכל דבריך המה בחושבך שבזה תמצא חן בעיני על שהיה מעולם לי לאויב, מכל מקום פיך ענה בך, ודמך על ראשך:

פסוק יח
ויאמר. טרם התחיל לקונן, ראה לאמץ לבות אנשיו לבל ירך לבבם להתייאש מלהרים ראש מול פלשתים, ואמר להם, הנה באה העת ללמד את בני יהודה קשת מלחמה, שהם יתגברו על פלשתים
הנה כתובה.
הלא הדבר ההוא הנה כתובה על ספר הישר, והיא התורה שנאמר בה (בראשית מט ח) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו', ונאמר (דברים לג ז) ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה, וכן היה, כי דוד הכניעם, וגם מלכי יהודה אחריו:

פסוק יט
הצבי ישראל. כאומר; אולם עתה עת לקונן במר נפש לומר, הצבי ישראל, רצה לומר, את ארץ ישראל החמודה, וכי ראוי שיהיה חלל על במותיך הם הרי גלבוע, ואיך נפלו שם גבורים, ורצה לומר, הלא אף החלשים יתחזקו בעמדם על ההר, ועל במותיך נפלו אף הגבורים:

פסוק כ
אל תגידו בגת. ממיתת שאול ויהונתן, ועם כי בודאי ידעו בלא הם, אמר כן למליצת הקינה, וכן (מיכה א י), בגת אל תגידו:

פסוק כא
ושדי תרומות. מלת ואל שאמר, משמשת בשתים, כאלו נאמר ואל מטר עליכם, ואל שדי תרומות, וכאלו קלל ההרים, שלא ירד עליהם טל ומטר, ולא יהיה בהם שדה לתת ממנה תרומה לה', שלא יצמח בהן דבר מה להיות מהן חלק לגבוה, יען וביען עליהם באה התקלה, כי שם נגעל ונמאס מגן גבורים, ונעשה שם מגן של שאול כאלו היה בלי משוח בשמן להחליק מעליו מכת החרב:

פסוק כב
לא נשוג אחור. חזר קשתו לאחור, מבלי לרוות חציו מדם וחלב שונאיו
לא תשוב ריקם.
אל נדנה, מבלי להרוג הרג רב:

פסוק כג
בחייהם. עודם בחיים היו נאהבים ונעימים לכל בני אדם, רצה לומר, מאוד היו מקובלים על הבריות, וחביבים בעיני כולם
ובמותם לא נפרדו.
אף אחר מותם לא נפרדו מן האהבה והנעימה, כי עד עולם לא תשכח כי רבה היא, על כי היו קלים מנשרים וגבורים מאריות, ללחום מלחמות ה':

פסוק כד
המלבישכם שני. כי התגבר במלחמה, וחלק שלל האויב לאנשיו להלביש איש אשתו ובנותיו, וכאלו הוא המלביש
עם עדנים.
רצה לומר, שאר מלבושי פאר, המעדן גוף הלובשן
על לבושכן.
כי כן הדרך להעלות עדי הזהב ממעל על הלבוש, להיות נראה:

פסוק כה
איך נפלו גבורים. כפל הדבר פעמים ושלש, כדרך המקונן
יהונתן על במותיך חלל.
אתה יהונתן, גבור שכמותך, תהיה חלל על במותיך, הלא אף החלש יחשב לגבור כשעומד בהר, ומכל שכן גבור כמותך, ובהר שעוד אתה רגיל בו לדעת מוצאיו ומבואיו, וכאומר, הנה הצרה ההיא נפלאה הפלא ופלא:

פסוק כו
צר לי עליך. מאוד אני מיצר בעבורך, כי נעמת לי מאוד
נפלאתה.
האהבה שאהבתיך היא אהבה נפלאה, והיא יותר מאהבת הנשים אשר המה נאהבות אהבה רבה למי שחושק אליהם:

פסוק כז
ויאבדו כלי מלחמה. כי המה כאלו היו כלי מלחמתן של ישראל:

הפרק הבא    הפרק הקודם