רד"ק לישעיה פרק נב


[נב, א]
עורי עורי -
עזך -
שהיית מופשטת ממנו עד עתה לבשי אותו.

ערל וטמא -
ערל
- זה מלכות אדום הם הערלים, וטמא - זה מלכות ישמעאל שהם מראים עצמם טהורים ברחיצת גופם והם טמאים במעשיהם הרעים, ושתי המלכיות האלה החזיקו בירושלם מיום החרבן ושניהם נלחמים עליה זה זמן רב, זה כובשה מזה וזה כובשה מזה ומיום הגאולה ואילך לא יעברו בה עוד כימי עולם, וכן אמר: וזרים לא יעברו בה עוד כל ימי עולם.

[נב, ב]
התנערי מעפר -
דמה ישיבתם בגלות כמי שהתפלש בעפר ואומר התנערי מעפר וקום.

שבי -
כמו את השבי ואת המלקוח.

ויונתן תרגם:
עניין ישב קומי תבי על כורסי יקרא ירושלם.

התפתחי מוסרי צוארך -
חסר מ"ם השמוש ממוסרי צוארך שהרי היא בגלות כאלו עול מוסרים בצואר.

שביה -
תאר בפלס עניה.

[נב, ג]
כי כה אמר ה' חנם -
בלא כסף אלא בעונות.

ולא בכסף -
אלא בתשובה, ועוד נאריך בענין זה בפסוק: וירא כי אין איש.

[נב, ד]
כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה -
זכר שתי גליות גלות מצרים וגלות בבל כי מלך אשור הוא מלך בבל.
ואמר מצרים שירד שם בראשונה לגור שם ואשור כמו כן באפס עשקו כל אחד מהם, כי מצרים לא היה לו דין להעבידו בפרך כי לגור בא שם תחילה, וכן אשור לא היה לו דין בהם ולא היו בני מלחמתו למה בא סנחריב והגלה עשרת השבטים ונבוכדנצר הגלה יהודה ובנימן והוא באפס בלא משפט, ואף ע"פ שהיתה גזרה מהאל הם המצריים העבידום וענו אותם יותר מדאי, וכן אשור, כמו שאמר: אני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה.

[מב, ה]
ועתה -
בזה הגלות שהוא גלות שלישי.

מה לי פה -
מה לי כל כך בזה הגלות שהארכתי אותם זמן רב בגלות, כן יאמר האל בהגיע זמן הגאולה.

כי לקח עמי חנם -
אינם מתעכבים בגלות בשביל כסף שהם חייבים לשוביהם, אלא בעונותם גלו וכבר לקחו עונשם.

משלו יהילילו -
הגוים המושלים בהם יהילילו אותם בעבודתן הקשה ובאה צעקתם אלי,
ועוד כי כל היום שמי מנואץ בגלות שהעכו"ם ינאצוהו שהיו הורגים ושוללים אותם על ייחוד שמי.

לוקח -
פתוח כי הוא פעל עבר, שלא נזכר פעלו מן הדגוש.

יהילילו -
שרשו ילל מענין יללה והוא מבנין הפעיל והוא פעל יוצא.

מנואץ -
מורכב מפועל והתפעל וכבר בארנו דקדוקו היטב בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו בבנין פועל.

[נב, ו]
לכן ידע עמי שמי -
שאינו נודע בגלות אבל הוא מנואץ בעת הגאולה ידעו עמי שמי, זהו שאמר: ביום ההוא אז ידע עמי שמי, וכן שאר העמים ידעוהו אז ולא זכר עמי כי הם ידעוהו באמת וידעו כי הנבואה לא דברה לשוא וההבטחה שהבטחתים על ידי הנביאים אז ידעו שהיא אמת וידעו כי אני הוא המדבר לא שדברו הנביאים מעצמן אלא הם נבאו בשמי, ובראותם שיתקיימו ההבטחות ההם ידעו כי אני הוא שדברתי אותם והנני כמו שהייתי לא שניתי ולא אשנה, אלא שהם לא ידעוני כמו שידעוני אז בעת הגאולה.

[נב, ז]
מה נאוו -
שרשו אוה והאל"ף נחה והנו"ן לנפעל.
וכן נאוו לחייך והוא עניין יופי, ואמר עניין יופי על הרגלים על דרך משל, כמו: מה יפו פעמיך, כלומר מה יהיו נאים ויפים רגלי המבשר שיעלה על ההרים להשמיע קול לבשר שלום וטוב וישועה ולאמר לציון מלך אלוהיך כי עד הזמן ההוא לא יראה שהוא מלך, אבל אז ואמרו הכל שהוא מלך כמו שאמר: והיתה לה' המלוכה, והענין דרך משל, כי ידוע הדבר בעולם כלו כאלו אנשים על ההרים משמיעים קול הישועה, וכן דרך העולם לבשר על הטובה הזריז משובח לבשר עליה.

[נב, ח]
קול צופיך -
נביאיך כי הנביא יקרא צופה כמו צופה נתתיך על הגוים לפי שהוא צופה העתידות ואחר כן פירש מה יהיה קול צופיך. ואמר נשאו קול. כלומר שיוציאו קול בשמחה.

וירננו יחדו -
כי יראו עין בעין בשוב השם ציון, כלומר יראו במראה הנבואה כי שב הכבוד לציון והוא רוח הנבואה שפסקה משמתו חגי זכריה ומלאכי ובעת הישועה תשוב רוח הנבואה לקדמותה ועוד יותר משהיתה, וכן אשר עין בעין נראה אתה השם כי כולם הייתה בהם רוח הנבואה במעמד הר סיני מלבד הכבוד שראו בחוש העין.

ויונתן תרגם:
צופיך פרנסיך.

[נב, ט]
פצחו -
ענינו הרמת קול, וכן: פצחו רנה.

[נב, י]
חשף -
דרך משל, כלומר כי ישועת ישראל תהיה בגלוי, וכן וזרועך חשופה גלוויה:

[נב, יא]
סורו סורו -
הכפל לחזק.

משם -
ממקום הגלות.

מתוכה -
מתוך כל עיר ועיר שאתם בה.

הברו -
הנקו מכל טומאה ומכל עון.

נשאי כלי ה' -
כלי זיין שלכם יהיו כלי ה' ולא חרב ולא חנית אלא חסדי האל ורחמיו, הם יהיו כליכם בצאתכם מהגלות וטעמו לפניו.

[נב, יב]
כי לא בחפזון -
כלומר ביד רמה תצאו אל תפחדו מאדם ולא תהיו צריכים לכלי זיין.

ויונתן תרגם:
נטלי מאני דבית מקדשא,
ולא ידעתי דעתו כי אין בזה הגלות כלי בית המקדש כמו שהיו בגלות בבל, שנשאו אותם בצאתם מהגלות.

כי הולך לפניכם -
לפיכך תצאו בנחת כי לא תיראו מאדם אבל ממצרים יצאו בחפזון, לפי שהמצריים היו ממהרים אותם לצאת מפני מכותם, אבל משיצאו מן העיר הלכו בנחת ביד רמה.

[נב, יג]
הנה ישכיל עבדי -
הפרשה הזאת נאמרה על גלות ישראל, וקרא אותו עבדי, כמו שאמר: ואתם ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, אמר הנה יבא עת שיצליח עבדי וירום ונשא וגבה מאד.

ישכיל -
יצליח, כמו: ויהי דוד בכל דרכיו משכיל.

וכן תרגם יונתן:
ויצלח,

ואמר: ירום ונשא וגבה –
אמר לשון המעלה בכל לשון לפי שמעלתו תהיה מעלה יתרה, ועתה אפרש הפרשה כמו שפירשה אדוני אבי ז"ל בספר הגלוי.

[נב, יד]
כאשר שממו -
עניין תמיה כמו משמים בתוכם, אמר כאשר תמהו מרוב שפלותך.
והדין היה עליהם שיתמהו כי היו רואים שהיה משחת יותר מכל איש מראהו ותארו יותר משאר בני אדם, ואשר מדבר פעם לנכח כמו שאמר עליך ופעם שלא לנכח כמו שאמר: מראהו ותארו כן דרך המקראות בכמה מקומות כמו שכתבנו.

והחכם רבי אברהם פירש:
כי כן משחת מאיש מראהו -
דברי הגוים שיתמהו על ישראל ויאמרו כי משחת מאיש מראהו, כי כמה עכו"ם יש בעולם שיחשבו כי צורת היהודי משונה מכל הצורות, גם יש בהם שישאלו היש להיהודי פה או עין, כן הוא בארץ ישמעאל ובארץ אדום.

משחת -
בחיר"ק המ"ם והוא תאר, וכן הערים המבדלות בחיר"ק המ"ם, תאר ותארו בחולם, מפני האל"ף.

[נב, טו]
כן יזה -
עניין דבור, כמו יטיף שהוא בענין הזיה, וכענין דבור, נטפו מים לשון הזיה, אל יטיפו יטיפון לשון דבור, כן יזה עניין דבור והוא יוצא לשלישי פראלא"ר בלע"ז, אמר כמו שיתמהו על שפלותו, כן יתמהו על גדולתו וידברו עליה תמיד.

עליו יקפצו מלכים פיהם -
אפילו למלכים יראה כבודם כבוד גדול, וכן אמר וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך.

יקפצו -
לשון פתיחה, כמו מקפץ על הגבעות שהוא פתיחת המצעד בדלוג, ובלשון סגירה, כמו: לא תקפוץ ידך, ושניהם יכולים להתפרש על מלת יקפצו יפתחו פיהם לספר בגדולתו.
או ישימו יד על פה מרוב תמהון.

כי אשר לא סופר להם ראו -
יותר יראו מגדולתו משסופר להם ויותר מאשר שמעו יתבוננו באותו הזמן מגדולתו.

הפרק הבא    הפרק הקודם