[יא, א]
לעת צאת המלאכים -
האלף נוספת למשך ופירושו, לסוף השנה שהיא תשובת השמש אל הנקודה ההיא וחשבון שנה זו מזמן שיצאו אלה המלכים הנזכרים להלחם.

ויש מפרשים:
לעת צאת העם, שדרך המלכים לצאת עם חיילותיהם והיא עת שהקמות בשדות והסוסים מוצאים לאכול והראשון נכון בעיני.

[יא, ב]
מעל הגג -
הוא ראה אותה מעל הגג, שהיתה רוחצת בביתה.

[יא, ג]
וידרש לאשה -
דרש לאנשי ביתה בעד האשה, מי היא אם היא בת שבע בת אליעם.

אוריה החתי -
אפשר כי גר היה או ישראל היה וקראו חתי, לפי שגר עם בני חת וכן אתי הגתי.

[יא, ד]
מתקדשת מטומאתה -
להודיע כי לא שכב עמה והיא נדה כי כבר התקדשה מטומאתה, כמו שאמר רוחצת והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מן הנדות היתה ולא עבר עליה משום נדה, אלא משום אשת איש.

ורבותינו ז"ל אמרו:

כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כתב לאשתו אם ימות במלחמה, לפיכך סבב דוד את מיתת אוריה שתהא מגורשת למפרע.

[יא, ו]
שלח אלי את אוריה -
ודעתו כדי שישכב עם אשתו ויאמרו כי מבעלה היתה מעוברת.

ולשלום המלחמה -
הגבורים העושים המלחמה.

וכן תירגם יונתן:

עבדי קרבא.

[יא, ח]
משאת המלך -
כתרגומו:

סעודתא דמלכא,

כמו: וישא משאת מאת פניו אליהם.

[יא, יא]
חיך -
חסר יו"ד הרבים.

וחי נפשך -
חייך בעולם הזה וחי נפשך בעולם הבא.

[יא, טז]
בשמור יואב -
בשמרו עת לבא עד העיר להלחם.

וכן תירגם יונתן:

כד צר.

[יא, כד]
ויראו המוראים -
נכתב בשני נחים, כמו כל הבאיש וכפל האותיות לחזק כי הורו חצים ואבנים מאד.

[יא, כה]
כזה וכזה -
הראשון בחולם והשני סגול.

וחזקהו -
דוד אמר למלאך שיחזק יואב בדבריו.