רלבג למלכים ב פרק ב

[ב, א]
בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים -

אי אפשר שיובן שהעלהו השמים, כי לא יעלו שם אלו הגופות, אבל הכוונה בו בגובה האויר, כאמרו: ערים גדולות בצורות בשמים, ומגדל וראשו בשמים. והנה נשאהו רוח ה' במלאכות ה' אל מקום לא נודע עדיין והוא חי שם כמו שבארנו.

[ב, ב]
שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל -

ראוי שתדע, שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל מן הרוח אשר עליו על אלישע, שהרי צוהו ה' יתברך שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו. ואמנם אמר זה לו, כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו אם יראה שינשא בסערה השמים.

[ב, ג]
היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך -

הנה בארו בזה, שלא נלקח אלא מעל ראשו. וכן אמר אליהו לאלישע: בטרם אלקח מאתך, וזה יורה שלא לקחו אלהים במוחלט, אבל לקחו מעם אלישע. החשו, שתקו.

[ב, ח]
ויגלם

רצה לומר, שכבר כרך אדרתו והכה בה במים.

[ב, ט]
ויהי נא פי שנים ברוחך אלי -

רצה לומר, במה שהאצלת מרוחך על כל בני הנביאים, יהיה הנאצל לי מרוחך פי שנים על הנאצל ממנה על כל אחד מהם, והוא מענין מה שאמר: כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו.

[ב, י]
אם תראה אותי לוקח מאתך –

אמר לו זה על דרך המופתים המתחדשים, כאילו יאמר שאם יראה אותו בעת הלקחו מעמו, בהעלותו בסערה השמים, אז יתחדש לו על צד המופת, שיאצל מן הרוח אשר על אליהו מה שישלם בו מה שבקש אלישע. ואז עזב אליהו אדרתו כדי שיחזיק בה אלישע, ותהיה כלי מה להשלמת זה המופת.
הלא תראה כי אלישע היה מצוה גחזי שיקח משענת אלישע בידו להחיות בו בן השונמית, וכן תמצא שעל צד המופת נתחדש באדרת אליהו מה שעזר אלישע בעשיית המופתים, וכבר בארו זולתנו באמרו: אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן באורים אחרים, ואשר נחשב אנחנו הוא מה שזכרנו והוא נאות ללשון ולענין.
זה כי קצתם אמרו: אם תראה אותי לוקח מאתך, שתשכיל מציאות השכל הנפרד, והוא שֵכֶל אליהו אחרי הפרדו מהחמר, ואלו הסכימו בהכרח שיהיה זה הענין מות לאליהו, וכבר בארנו שזה בלתי אפשר.
וקצתם אמרו: אם תראה אותי לוקח מאתך, רצה לומר, שתחקור עמי בכל הסודות אשר אתה נבוך בהם מפני ראותך שאני לוקח מאתך, ולא ימצא זה לך ממני זולתי בזה העת. והנה יקשה לזה, שאנחנו לא מצאנו שעמדו יחד אחר כל זה, מה שיתכן בו זה הענין, גם לא היה מספיק זמן קצר כמו זה לזה הענין, לפי מה שאחשב.

[ב, יא]
והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם -

הנה נתחדש זה על דרך המופת לשאת אליהו אל אשר יהיה שמה רצון ה' יתברך.

[ב, יב]
אבי אבי רכב ישראל ופרשיו -

הנה כמו שהתלמידים נקראים בנים כמו: בני הנביאים, כן הרב יקרא אב כי הוא המוליד שֵכֶל התלמיד, וקראו רכב ישראל ופרשיו, כאילו יאמר שהוא התוקף והחוזק של ישראל במלחמה, ולזה הוא רכב והפרשים אשר בהם יגברו במלחמה.

[ב, יד]
אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה
-
רצה לומר, אף הוא כאשר הכה את המים הנה נחצו תכף הנה והנה, ואחשב כי לא הכה אותם אלא פעם אחת, ובפעם ההיא אמר: איה אלהי אליהו. וספר הכתוב שגם אלישע הגיע לזאת המעלה שהגיע אליהו, והיא שכאשר הכה את המים נחצו הנה והנה.

[ב, טו]
נחה רוח אליהו על אלישע

רצה לומר, שכבר האצילו מרוחו מה שימשך ממנו שיעשה אלישע בדמיון המופתים שעשה אליהו, ולזה חלקו לו כבוד רב והשתחוו לו ארצה.

[ב, טז]
וישליכהו באחד ההרים או באחת הגאיות -

רצה לומר, להתחבא שם, כי היה רגיל אליהו בכך, כמו שאמר עובדיה: ורוח ה' ישאך אל אשר לא אדע.

[ב, יז]
ויפצרו בו עד בוש

רצה לומר, הרבו כל כך דברים, עד שהיה לו בשת מלחלוק תמיד על דבריהם, ולזה אמר להם: שלחו מצד המוסר, להניחם לעשות רצונם, אך דבריו היו באופן שבאמרו שלחו, היה ראוי שיובן ממנו שלא ישלחו, מצד דבורו, כי פעמים יש הן, שהוא כלאו, ולזה אמר: הלא אמרתי אליכם אל תלכו, כי ידע אלישע שלא יֵרָאֶה לאדם אליהו בזה העת, כי הסתירו ה'.

[ב, יט]
והמים רעים והארץ משכלת

מפני שאמר אחר זה: רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת, ידענו כי הארץ משכלת מצד המים שהיו רעים, והנה אע"פ שקלל יהושע מי שיבנה, הנה לא מנע האנשים משבת בה אחר שתבנה, שאם היה כן, לא היו הנביאים יושבים שם. והנה הרצון בזה, הנה מושב העיר טוב כאשר אדני רואה, ולזה אין אויר העיר סיבה אל שתהיה הארץ משכלת, אך באמת מים רעים, ומזה הצד קרה לארץ שתהיה משכלת.

[ב, כ-כב]
והנה רפא אלישע המים ההם על דרך המופת, בהשליכו אל מוצא המים מלח, מהמלח ששמו בצלוחית חדשה ואחשוב שכבר בחר אלישע שתהיה הצלוחית חדשה, כדי שלא יחשבו שיהיה מבושל בה דבר ימשך המלח כחו, ויהיה לו רושם על דרך הרפואה בתקון המים, אך בחר לתקנם במה שאין בו רושם לתקונם, כי אנחנו רואים שהמים המלוחים הם רעים לשתיה, עם שאי אפשר במעט מלח שיתן רושם במוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, אם לא היה זה על דרך המופת.

[ב, כג]
ויתקלסו בו
-
רצה לומר, לעגו בו ובזוהו.

[ב, כד]
ויפן אחריו ויראם -
הנה לא קללם עד שראה אותם, וידע וראה על דרך נבואה שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם.

הפרק הבא    הפרק הקודם